תגית: שיפוץ רהיטים

חנות הרהיטים של יעל

רגיל

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל במחוזותינו, חודש מאי הוא כנראה "חודש ימי ההולדת" הבלתי-מעורער. רק מלחשוב על כל האנשים הנפלאים שחוגגים בחודש הזה נהיית לי סחרחורת, שאני חייבת לשבת רגע עם כוס מים קרים לפני שאני בודקת את חשבון הבנק שלי.

אני רק אתן לכם טעימה כדי שתבינו כמה נשים מיוחדות חוגגות החודש.

אמא שלי המדהימה בעולם
אחותי היחידה וההורסת
הבת שלי מחמל נפשי
גיסתי המהממת ביותר

ויעל – החברה הכי טובה EVER! שחוגגת יומולדת ממש ברגעים אלה ושעליה רציתי לספר לכם היום.

946626_10151926707007738_1578741297_n

התמונה כאן למטה היא כנראה התמונה הכי מוקדמת שלנו יחד. נשים בהריון ובעלי קוצב לב – מומלץ להימנע!
מדובר פה במדורת ל"ג בעומר שהתרחשה אי שם בשנות ה-90. לי היה גשר וליעל היה שיער קצר, ושתינו ללא ספק התלבשנו גרוע בכל קנה מידה אופנתי.

photo

עכשיו, אחרי שהתאוששתם מההלם, הנה כמה דברים שלא ידעתם על יעל ושלא העזתם לשאול.

ליעל היתה תקופה לא קצרה בכלל של קרחות. אחרי כל תספורת, אני הייתי מקבלת ראשונה את הזכות לעשות לה ספיחס על הקוצים.

100-0004_IMG

יעל יכולה להרים אפילו אנשים עם עצמות כבדות כמו שלי (הזוג ברקע, אם אתם קוראים את זה, אנא הזדהו).

photo 1

יעל היא בעצם קאוגירל במסווה של בחורה רגילה לחלוטין (צולם לפני שהסוסים התחילו לזוז).

photo 2

ליעל יש שני מתכונים שאני בשום אופן לא מצליחה להחליט מה מביניהם יותר טעים – סלט חמוציות אלוהי או קאפקייקס נוטלה מושחתים – אז היא תמיד חוסכת לי את ההתלבטות ומביאה את שניהם.

10314664_10152406116253158_2658684890755902563_n

ליעל יש כלבה מצחיקה ומטורפת בשם מיקה, שתעשה הכל (הכל) בשביל חטיף לכלבים.

858680_10152818154787738_8900796230671233540_o

היא אפילו הכינה בובה בדמותה בסדנת הלבד שלי!

DSC_0816

ותמיד כשיש לאחת מאיתנו יומולדת, השנייה מזמינה אותה לסושי ב"Moon". באיזשהו שלב הבנו שזה קצת טיפשי, אז מעכשיו כל אחת משלמת על עצמה.

1533805_10152747371417738_212757992_n

– לירון, את חושבת שיעל תסכים לצאת עם מיקולה?
– אם תתאמץ מאוד, מיקולה, נראה לי שיש לך סיכוי. בחורה כזאת לא רואים כל יום.
– ואיפה היא גרה?
– ובכן, בשביל זה תצטרך להגיע עד נתניה.
– נתניה?! למה נתניה?
– למה לא? זו עיר עם יתרונות ברורים.
– מממ…
– יש שם חנייה!

אבל יש יתרון הרבה יותר ברור. נתניה היא ללא ספק עיר המציאות של ישראל. כשאמרתי את זה, יעל ענתה לי:

קראו לה בהרבה שמות – עיר הפשע של ישראל, הריביירה של ישראל, העיר הצרפתית הראשונה בישראל – אבל עוד לא קראו לה עיר המציאות של ישראל.

אבל מה, עם המציאוּת, כלומר – עם המציאוֺת, אין להתווכח.

לא פעם ולא פעמיים קיבלתי מיעל טלפון בהול, בדרך כלל בשמונה לפנות בוקר, לגבי רהיט נטוש כזה או אחר, שיש להצילו במיידי, ולרוב נעניתי בחיוב. לא תאמינו, אבל יעל כבר מצאה לי (בנתניה, כן):
כורסה קטנה
כורסה גדולה
שולחן סלון
מסגרת לתמונה
ושרפרף (עם בולי מס מותרות מקוריים!)

ואלה רק הדברים שאשכרה לקחתי!

אז אחרי שיעל סיפקה לי חומרי גלם לשנה, החלטתי לגשת למלאכה ולהתחיל לעבוד על זה. התחלתי בכורסה הקטנה. הנה תמונות ה"יש פוטנציאל" שלה:

DSC_0700 DSC_0702 DSC_0705

אז התחלתי לשייף, ומתחת נגלה עץ יפה וחזק ונעים, שביטל לי מיד את התוכניות להחביא אותו מתחת לצבע שמנת.

DSC_0355

השארתי את העץ, צבעתי בלכה בצבע דבש וריפדתי בבד מטריף מ"דנדו". התוצאה לפניכם.

כורסה אחרי DSC_0801_ DSC_0802_

נכון יפה?
אם בא לכם על הכורסה הזאת, היא כאן בחנות, ואם אתם חברים של יעל, אתם מקבלים אותה בהנחה רצינית, כדי שיישאר לכם עודף לקנות ליעל מתנה שווה 🙂

ולך יעל אהובתי, שתמיד נשאר החברות הכי טובות, כמו שרק אנחנו יודעות! נשיקות וחיבוקים – בדייט שלנו הערב 🙂

מודעות פרסומת

שמיניות! שמיניות! שמיניות!

רגיל

אני רוצה קודם כל להכניס אתכם לאווירה.
תשימו רמקולים, תלחצו פליי, ותמשיכו לקרוא.

"Hoist the Colours", שיר שנכתב במיוחד לטובת "שודדי הקאריביים: סוף העולם" (החלק השלישי בסדרת הסרטים המופלאה) וכבר הפך למיתולוגיה בפני עצמו, הוא "שיר שאסור לכם לשיר אם אתם לא יודעים את המשמעות שלו"…

…אלא אם כן אתם מתכוונים להניף את דגל הפיראטים ולזמן אליכם את כל מנהיגי הפיראטים שברחבי שבעת הימים. הנה שלושה מהיותר מפורסמים שביניהם:

Pirates of the Caribbean - Am Ende der Welt
התמונה מכאן

האהבה הגדולה שלי לפיראטים התחילה לפני הרבה שנים. כנראה שזה היה בזכות הספר הזה:

photo 1

בתוכו, היתה הקדשה בכתב יד מסודר ועדין, מדודי מאיר ז"ל, שהיה מביא לי תמיד ספרים קלאסיים במתנה. תעשו חישוב לפי התאריך ותגלו כמה שנים הספר הזה אצלי. קראתי אותו פעמים רבות מאז.

photo 2

ידעתם שיש כזה דבר – Talk Like A Pirate Day? יום שלם, שמתרחש כל שנה ב-19 בספטמבר, שבו זה ממש לגיטימי לדבר, לשיר ולקלל כמו פיראטים. והכל בכלל התחיל בשני חבר'ה מאורגון, ארה"ב, שפשוט חשבו שזה ממש מצחיק לדבר ככה פעם בשנה.

Talk Like A Pirate Day
קפ'ן סלאפי ואול' צ'אמבאקט – המייסדים של החג הבינלאומי הזה

כנראה שכל אלה ועוד השאירו עלי חותם, כי "שמיניות" (Pieces o' Eight), סרט הגמר שביימתי בסיום לימודי הקולנוע שלי, היה גם הוא על פיראטים. פיראטים קשישים אמנם, אבל בכל זאת פיראטים.

לכן, לא ברור למה הייתי כל כך מופתעת, כשיום אחד מצאתי את מיקולה – טיפ טיפה שיכור – יושב על שולחן סלון ישן שחיכה בתור לשיפוץ.

מיקולה הפיראט

– מיקולה, מה זה הרטייה הזאת? מה אתה, משה דיין?
– מיקולה פיראט!
– ואתה יושב על השולחן כי…?
– זה לא שולחן, זו רפסודה, מצחיקה. מיקולה בנה אותה בעצמו, אחרי שקפטן הוק נטש אותו על אי בודד, מפלטת עץ עתיקה ובולי עץ מהג'ונגל.
– אה-הה. ומאיפה הצלקת הזאת בדיוק?
– אמממ… זה קרה בטעות. מסכין החיתוך של הפוטושופ.

Ugh! לכו תבינו איך הראש של דמויות מצוירות עובד. פיראטים?! רפסודה?! צלקות?! כל מה שאני רואה פה זה שולחן שהיה צבוע פעם בצבעים נוראיים (מי צובע שולחן בצהוב ושחור?) ועכשיו הוא סתם נוראי מרוב שהוא מקושקש ומתקלף.

IMG_4992

מיקולה הפליג בדימיונות, והתעקש שמתחת לשכבות הצבע המתקלפות של ה"רפסודה" שלו, מתחבאת מפה עתיקת יומין, שמובילה לאוצרו האבוד של קפיטן פלינט.

מכיוון שמיקולה לא מורשה להפעיל מלטשת, הסכמתי להפעיל אותה בשבילו. לאט לאט התקלפו שכבות הצבע המהוהות, וחשפו דבר בלתי יאמן.

DSC_0242 שולחן פיראטים 2 שולחן פיראטים3

המשכתי לעבוד, ללטש ולשייף. לאט לאט התגלה יופיו של השולחן – סליחה, מפת האוצר – הזאת, במלוא הדרה.

שולחן פיראטים4 שולחן פיראטים5 שולחן פיראטים6 שולחן פיראטים

קראתי למיקולה לבוא לראות. מרוב התרגשות, הוא התחיל לקפוץ, לעשות סלטות באוויר, לשתות רום, לרקוע ברגליים, לרקוד בסיבובים, לשיר שירים גסים, לשתות עוד קצת רום, ולבסוף הוא נרדם בנחירות רמות על הספה בחדר העבודה.

ועכשיו, כשהשולחן מוכן לגמרי (חפשו אותו בחנות), ומיקולה ישן לגמרי, אפשר להחביא את הצבעים והמכחולים בארון.
אל תגלו לו, כן?

תְּרֵיסַר גְּבָרִים עַל אֲרוֹן-המת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ, וּבַקְבּוּק מָלֵא רום!
שְׁתוּ וְהַפְלִיגוּ אֶל עוֹלָם- הָאֱמֶת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ וּבַקְבּוּק שֶׁל רוּם…

"אי המטמון", מאת: רוברט לואי סטיבנסון, תרגום עברי: אוריאל אופק, הוצאת "כתרי"

פרויקט ארגז צעצועים

רגיל

זוכרים את פרויקט "ארגז צעצועים" שהעליתי לפייסבוק של מיקולה? אז יש התפתחויות.

עריסה - לפני

למי שלא ראה או לא זוכר אספר, שאת העריסה הזאת הצילו בשבילי בני משפחת פלומו-שטיין מקרן רחוב. למרות המראה המיוחד שלה, היא הייתה כל כך נטושה, ובמצב צבירה (וצביעה) כל כך גרוע, שלרגע עברה לי בראש המחשבה להשליך אותה חזרה היאורה. איזה מין הורה חסר אחריות יניח את התינוק הרך שלו לישון בכזה דבר?

 – לירון, השתגעת???
– נו באמת, מיקולה, נראה לך שאני שומרת את העריסה הזאת?
– מה פתאום עריסה?
– כמו מה זה נראה לך, מיקולה?
– ארגז צעצועים כמובן.

אני באמת לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם. ככה הוא, מיקולה, חושב כמו ילד ולא כמו אמא. וזה לא תמיד כל כך גרוע. תכל'ס, להפוך את העריסה הזאת לארגז צעצועים יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לה.

כשהעליתי את התמונות של העריסה לפייסבוק, ביקשתי להתייעץ עם החברים של מיקולה באיזה צבע לצבוע אותה, וכיצד לעטר אותה. לאחר שההצעה של מיקולה (לצבוע את העריסה בלבן ולצייר אותו על כל הדפנות) נפלה מסיבות מובנות, אלה האופציות שנשארו:

ארגז צעצועים1 ארגז צעצועים3 ארגז צעצועים4 ארגז צעצועים5

וההצעה עם הכי הרבה הצבעות (ולמען ההגינות אומר שהיא הייתה גם הפייבוריטית שלי…) היא זו:

ארגז צעצועים2

יש בו משהו, בדובי הזה, מאוד תמים וילדותי, ועם זאת גם מאוד מחוספס ובוגר. הקווים שלו, המצויירים בהינף יד חופשית, זה ממש הסגנון שאני אוהבת. ביום מן הימים, כשאהיה ציירת מיוסרת שחיה בצריף עץ על צוק מעל מיצר גיברלטר, ככה בדיוק אצייר.

וחוץ מזה, שהדר חולה על דובים, כי –

  1. עם הדובי שזכינו בו בקזינו בלאס וגאס בירח הדבש, היא ישנה כל לילה. מיותר לציין שמאז שהיא נולדה, מכל הדיבורים על "חפץ מעבר", לא העזנו לכבס אותו אפילו פעם אחת (אולי הגיע הזמן באמת).

דובי דוב

  1. בסדנת הלבד הראשונה, סער הכין להדר דובי קטן כתום, אח לדובי מלאס וגאס. מאז, גם הוא הצטרף לארסנל הבובות שישנות איתה במיטה.

דובי ודובי

  1. כשהיא נוסעת לסבא וסבתא, היא לא צריכה שום צעצועים – רק לעמוד בחוץ, להצביע על דובי ענק שמשום מה מחבק מנוף של חברת בנייה כלשהי, ולצווח בהנאה: "דובי וורוד טיפס על המנוף! הוא לא יורד משם! זה הבית שלו!"

דובי על מנוף

בקיצור, דגם "דובי" נבחר ברוב קולות. אבל דבר ראשון, היה צריך להפטר משכבות הצבע העקשניות שכיסו את העריסה.

ככה זה נראה אחרי שפירקתי אותה לגורמים, ולפני השיוף:

IMG_5551

בזמן השיוף (מתה על המלטשת חסרת-הרחמים שלי):

DSC_0860

קלטתם כמה שכבות של צבע יש כאן?

DSC_0868

ואחרי השיוף, כל החלקים מוכנים יפה לצביעה מחודשת.

DSC_0870

אז מה, סגול? נכון, אני מתה על סגול בהיר, ונכון, אפילו נשאר לי עוד צבע מ"כסאות לילך", ונכון, זו תהיה ממש סגירת מעגל, מכיוון שלילך, שעל שמה הכסאות הנ"ל, הביאה לי את העריסה המדוברת. ובכל זאת, החלטתי להרגיע קצת, וללכת הפעם על צבע שמנת נייטרלי, שישתלב מצוין עם כל הצעצועים הצבעוניים שיהיו סביבו. בכל זאת, מדובר בארגז צעצועים!

הדובי, הקוביות והמילה "צַעֲצוּעִים" בפעולה:

DSC_0311 DSC_0314 DSC_0310

קצת גימורים, קצת שיפצורים, לחבר הכל ביחד, להעמיס בבובות מהאוסף הפרטי שלנו, ו-טה דה!

DSC_0372 DSC_0375 DSC_0380 DSC_0386 DSC_0382

פשוט לא להאמין כמה בובות פרווה יכולות להיות לקטנטונת אחת בת שנתיים. וזה אפילו לא הכל! אם גם לזאטוט שלכם יש כזאת כמות של צעצועים, אתם מוזמנים לחפש את הארגז הזה בחנות שלנו 🙂

אדון התבלינים

רגיל

אדון התבלינים

– מיקולה, מה זה?
– זה מתקן תבלינים. צריך לשפץ אותו!
– למה אתה עושה לי עבודות יזומות? הוא מספיק יפה גם ככה.
– אבל הוא בכל זאת רוצה שישפצו אותו.
– באמת? איך אתה יודע?
– כי הוא לחש את זה למיקולה באוזן.

פחח. לכו תתווכחו עם מפלצתון קטן וחצוף שמדבר עם חברים דמיוניים. טוב, ננסה, למה לא. האמת, תבלינים ועשבי תיבול היו מאז ומתמיד החולשה שלי. הם זולים, קלים לגידול, לא דורשים הרבה מים, טעימים, ואפילו, כן כן, יוצרים איזון אקולוגי כששותלים אותם ליד צמחים מסוימים אחרים.

חוץ מזה, תמיד כשאני מפזרת עלים רעננים לתוך הרוטב של הפסטה, אני מדמיינת שאני בשלנית איטלקייה גדולת מימדים, שמלהטטת בין קציצת ירקות טריים-להשגחה על סירים מהבילים-לרידוד בצקים מנחמים. ואז הכל יוצא טעים.

כרגע גדלים לנו באדניות:
לואיזה
נענע
אורגנו
שמיר
טימין
פטרוזיליה
עלי בייבי
רוזמרין
בזיליקום
ומרווה.

חליטה אחת מכל זה ואתם בריאים לתמיד!

זרמתי עם מיקולה על מתקן התבלינים. צבענו, שייפנו, ציפינו בלכה והוספנו ידיות חדשות בסגנון עתיק. יצא טוסקנה:

אדון התבלינים

גם כל הפיצ'פקעס הם ממש קיבוץ גלויות: הקנקן ממרוקו, שקיק אבקת השוקו מגואטמלה, בקבוקון השיכר מסלובניה והמרווה מהעציץ שלנו. הנה עוד כמה תמונות:

אדון התבלינים אדון התבלינים

אדון התבלינים

אדון התבלינים

את הפרה שיושבת למעלה עשתה מעיסת נייר שרית, דודתי היקרה והכשרונית, והיא לא למכירה! אבל מתקן התבלינים – כן 🙂

הכבש החמישי

רגיל

מיקולה ישן

– מיקולה, מה אתה עושה?
– מיקולה ישן.
– כן, שמתי לב, אבל אנחנו צריכים לעבוד.
– בחלומות שלך!

יפה לו, למיקולה, לישון ככה באמצע היום. במיוחד כשיש לנו את מיטת הבובות הוינטאג'ית הזאת, שהביאה שושנה, חברה של אמא שלי שהיא גננת, ושהמחסן של הגן שלה מלא בהפתעות שכדאי להן שיום אחד אני אשים עליהן את הידיים שלי.
בינתיים שחררו לי רק את המיטה הזאת, וכמובן שמיד התמלאתי במרץ לעשות איתה משהו. גם מיקולה התמלא בכל כך הרבה מרץ, עד שמרוב מרץ הוא נרדם.

לא תאמינו (גם אני לא האמנתי כשראיתי את זה) אבל מסתבר שאני, שבילדותי הרבצתי לבנים, למדתי קראטה ובניתי בלגו – שיחקתי גם בבובות. ראייה מפלילה לכך מצאתי בתמונה הזאת, באחד האלבומים הנשכחים בבית ההורים:

לירון משחקת בבובות

איזה ימים היו אז, הא? איך אף אחד לא חשב לשמור את כל הרהיטים הנהדרים האלה, את הבגדים המגניבים, את הסניקרס ואת הצעצועים של פעם (לפני "המהפכה הסינית"…)?

בהשראת הנוסטלגיה הזאת, וילדת-הווינטאג'-שיק שהייתי פעם, צבעתי את מיטת הבובות שקיבלתי משושנה בצביעה ידנית של אלכסונים עדינים, בצבע אפרסק מיוחד עם גימור משי טיפה מנצנץ.

אבל הרגשתי שזה עדיין לא מספיק. נו, מזל שמיקולה התעורר!

– אז מה, מיקולה, מה עושים?
– כבשים!
– כבשים שסופרים כדי להירדם?
– כן. תשימי חמש כאלה.
– למה דווקא חמש?
– כי זה הכי הרבה שמיקולה יודע לספור.

אז מי תהיה הילדה המאושרת שתזכה במיטה הזאת? כלומר, לפני שהפושטקית הקטנה שלי תגלה שיש בבית צעצוע מגניב שהיא עוד לא קיבלה… 🙂

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)

כסאות לילך

רגיל

שני כסאות יפים ישבו להם בעליית הגג של דודה מרים במשך עשרות שנים. לא מזמן קיבלתי ממנה טלפון.

– לירון, יש לי שני כסאות של "דניש". מכירה?
– דניש? כלומר, טולמנ'ס דניש?
– בדיוק אלה. הילדים שלי לא רוצים אותם. את באה?

באה? זו שאלה בכלל? בטח שבאה! "דניש", החברה שהקימו בשנות ה-60 הזוג טולמן (לימים בעלי "טולמנ'ס"), ייבאה פריטי ריהוט מעוצבים מארצות סקנדינביה, והיא היתה קצת כמו "איקאה" של ימינו.

– נוסעים לאיקאה?!?
– לא בדיוק, מיקולה, אבל דומה. למה, אתה צריך משהו לבית?
– כן. נגמרו למיקולה הכדורי-בשר השבדיים!

בקיצור, ככה הגיעו אלי הכסאות מעליית הגג של דודה מרים. חוץ מקצת אבק, הם היו במצב מעולה:

כסאות מדודה מרים

את ההשראה לשיפוץ הכסאות קיבלתי מחברתי הטובה, מחמל נפשי, לילך. לילך, כמשתמע משמה, אוהבת – מה אוהבת, מתה – על צבע סגול. היא לובשת סגול. מתאים לה סגול. גם הספות בבית שלה סגולות. אפילו לבן שלה יש עיניים… טוב, נסחפתי, יש לו עיניים כחולות.

אגב, זה היה ממש קטע: לפני כמעט שנתיים וחצי, דקה אחרי שסיפרנו לכל החבר'ה, במסיבה אצלנו בבית, שאנחנו בהיריון, לילך ישר משכה אותי לחדר השינה ובישרה בשורה דומה. לא רק דומה, אלא אפילו זהה – אנחנו הולכות ללדת באותו יום! בסופו של דבר, הקטנצ'יק שלה יצא בדיוק שבוע לפני הדר, ובדיוק דקה לפני שלילך הייתה בטוחה שההיריון הזה יימשך עוד שנה לפחות.

להלן לילך ואני, מתפוצצות לנו יחד עם בטן של חודש שמיני:

לילך ואני

חזרה לענייננו: צבעתי את הכסאות בצבע לילך עדין, התאמתי בד פרחוני מהנחלה, וקראתי להם – איך לא – "כסאות לילך" .
כדי שיהיה אפילו עוד יותר רומנטי, מיקולה הביא אגרטל עם פרחים (יבשים, אבל לא נורא). זה מה שיצא:

lilach chair0

חפשו את "כסאות לילך" בחנות – יש שניים כאלה למכירה.

פותחים שולחן

רגיל

את השולחן המקסים הזה ירשתי ממכרים שכבר לא רצו אותו. הילדים שלהם קשקשו עליו בטושים והוא היה מוכתם בסימני מים. ככה הוא נראה כשהוא הגיע אלי:

 שולחן פרובנסיאל - לפני

–         אז מה, מיקולה, מה נעשה עם השולחן הזה? רואים שיש לו פוטנציאל.
–         למה את אומרת למיקולה מילים קשות שהוא לא מבין?
–         מה, פוטנציאל?
–         פרובנסיאל, בדיוק.

האמת? סגנון פרובנסיאל יכול מאוד להתאים לשולחן הזה. עץ מלא, ניחוחות של כפר, לוק מיושן, משופשף, רומנטי. יופי, עוד לפני שהתחלתי לעבוד אני כבר מפנטזת על חוות סוסים נידחת בנוף צרפתי מוריק, שבה נער אורוות מחוספס – פרנסואה שמו – מבשל בשבילי נזיד עגבניות לוהט, אותו אנחנו זוללים בישיבה מול האח הבוערת, מכורבלים בשמיכה עשויה צמר כבשים. פרנסואה מוסיף עוד עצים לאח, ומעסה את כתפיי בעדינות, תוך שהוא מזמזם פזמון-רועים צרפתי עתיק יומין. טוב, די! לעבודה!

ככה נראה השולחן – אחרי:

 שולחן פרובנסיאלי

 אחרי ליטוש מאסיבי של הפלטה העליונה עד שכל הטושים נעלמו כליל,
אחרי צביעת הפלטה בכמה שכבות טובות של לכה,
אחרי צביעת הרגליים בצבע ירקרק-ליים בהיר,
ואחרי שפשופים ליצירת מראה כפרי רומנטי.

הנה עוד כמה תמונות:

provecial table2 provecial table4 provecial table3

את הקערה שבתמונות תוכלו למצוא בחנות.
השולחן עצמו מצא בית חדש: מיכל, אישה מקסימה מרעננה, רכשה אותו ממני והוא יושב עכשיו בבית שלה, כשעליו עציץ סיגליות פורח.

שולחן פרובנסיאל אצל מיכל

עכשיו תסלחו לי, אני צריכה להזמין כרטיס טיסה למרסיי…