תגית: רומנטי

אדון התבלינים

רגיל

אדון התבלינים

– מיקולה, מה זה?
– זה מתקן תבלינים. צריך לשפץ אותו!
– למה אתה עושה לי עבודות יזומות? הוא מספיק יפה גם ככה.
– אבל הוא בכל זאת רוצה שישפצו אותו.
– באמת? איך אתה יודע?
– כי הוא לחש את זה למיקולה באוזן.

פחח. לכו תתווכחו עם מפלצתון קטן וחצוף שמדבר עם חברים דמיוניים. טוב, ננסה, למה לא. האמת, תבלינים ועשבי תיבול היו מאז ומתמיד החולשה שלי. הם זולים, קלים לגידול, לא דורשים הרבה מים, טעימים, ואפילו, כן כן, יוצרים איזון אקולוגי כששותלים אותם ליד צמחים מסוימים אחרים.

חוץ מזה, תמיד כשאני מפזרת עלים רעננים לתוך הרוטב של הפסטה, אני מדמיינת שאני בשלנית איטלקייה גדולת מימדים, שמלהטטת בין קציצת ירקות טריים-להשגחה על סירים מהבילים-לרידוד בצקים מנחמים. ואז הכל יוצא טעים.

כרגע גדלים לנו באדניות:
לואיזה
נענע
אורגנו
שמיר
טימין
פטרוזיליה
עלי בייבי
רוזמרין
בזיליקום
ומרווה.

חליטה אחת מכל זה ואתם בריאים לתמיד!

זרמתי עם מיקולה על מתקן התבלינים. צבענו, שייפנו, ציפינו בלכה והוספנו ידיות חדשות בסגנון עתיק. יצא טוסקנה:

אדון התבלינים

גם כל הפיצ'פקעס הם ממש קיבוץ גלויות: הקנקן ממרוקו, שקיק אבקת השוקו מגואטמלה, בקבוקון השיכר מסלובניה והמרווה מהעציץ שלנו. הנה עוד כמה תמונות:

אדון התבלינים אדון התבלינים

אדון התבלינים

אדון התבלינים

את הפרה שיושבת למעלה עשתה מעיסת נייר שרית, דודתי היקרה והכשרונית, והיא לא למכירה! אבל מתקן התבלינים – כן 🙂

כסאות לילך

רגיל

שני כסאות יפים ישבו להם בעליית הגג של דודה מרים במשך עשרות שנים. לא מזמן קיבלתי ממנה טלפון.

– לירון, יש לי שני כסאות של "דניש". מכירה?
– דניש? כלומר, טולמנ'ס דניש?
– בדיוק אלה. הילדים שלי לא רוצים אותם. את באה?

באה? זו שאלה בכלל? בטח שבאה! "דניש", החברה שהקימו בשנות ה-60 הזוג טולמן (לימים בעלי "טולמנ'ס"), ייבאה פריטי ריהוט מעוצבים מארצות סקנדינביה, והיא היתה קצת כמו "איקאה" של ימינו.

– נוסעים לאיקאה?!?
– לא בדיוק, מיקולה, אבל דומה. למה, אתה צריך משהו לבית?
– כן. נגמרו למיקולה הכדורי-בשר השבדיים!

בקיצור, ככה הגיעו אלי הכסאות מעליית הגג של דודה מרים. חוץ מקצת אבק, הם היו במצב מעולה:

כסאות מדודה מרים

את ההשראה לשיפוץ הכסאות קיבלתי מחברתי הטובה, מחמל נפשי, לילך. לילך, כמשתמע משמה, אוהבת – מה אוהבת, מתה – על צבע סגול. היא לובשת סגול. מתאים לה סגול. גם הספות בבית שלה סגולות. אפילו לבן שלה יש עיניים… טוב, נסחפתי, יש לו עיניים כחולות.

אגב, זה היה ממש קטע: לפני כמעט שנתיים וחצי, דקה אחרי שסיפרנו לכל החבר'ה, במסיבה אצלנו בבית, שאנחנו בהיריון, לילך ישר משכה אותי לחדר השינה ובישרה בשורה דומה. לא רק דומה, אלא אפילו זהה – אנחנו הולכות ללדת באותו יום! בסופו של דבר, הקטנצ'יק שלה יצא בדיוק שבוע לפני הדר, ובדיוק דקה לפני שלילך הייתה בטוחה שההיריון הזה יימשך עוד שנה לפחות.

להלן לילך ואני, מתפוצצות לנו יחד עם בטן של חודש שמיני:

לילך ואני

חזרה לענייננו: צבעתי את הכסאות בצבע לילך עדין, התאמתי בד פרחוני מהנחלה, וקראתי להם – איך לא – "כסאות לילך" .
כדי שיהיה אפילו עוד יותר רומנטי, מיקולה הביא אגרטל עם פרחים (יבשים, אבל לא נורא). זה מה שיצא:

lilach chair0

חפשו את "כסאות לילך" בחנות – יש שניים כאלה למכירה.

פותחים שולחן

רגיל

את השולחן המקסים הזה ירשתי ממכרים שכבר לא רצו אותו. הילדים שלהם קשקשו עליו בטושים והוא היה מוכתם בסימני מים. ככה הוא נראה כשהוא הגיע אלי:

 שולחן פרובנסיאל - לפני

–         אז מה, מיקולה, מה נעשה עם השולחן הזה? רואים שיש לו פוטנציאל.
–         למה את אומרת למיקולה מילים קשות שהוא לא מבין?
–         מה, פוטנציאל?
–         פרובנסיאל, בדיוק.

האמת? סגנון פרובנסיאל יכול מאוד להתאים לשולחן הזה. עץ מלא, ניחוחות של כפר, לוק מיושן, משופשף, רומנטי. יופי, עוד לפני שהתחלתי לעבוד אני כבר מפנטזת על חוות סוסים נידחת בנוף צרפתי מוריק, שבה נער אורוות מחוספס – פרנסואה שמו – מבשל בשבילי נזיד עגבניות לוהט, אותו אנחנו זוללים בישיבה מול האח הבוערת, מכורבלים בשמיכה עשויה צמר כבשים. פרנסואה מוסיף עוד עצים לאח, ומעסה את כתפיי בעדינות, תוך שהוא מזמזם פזמון-רועים צרפתי עתיק יומין. טוב, די! לעבודה!

ככה נראה השולחן – אחרי:

 שולחן פרובנסיאלי

 אחרי ליטוש מאסיבי של הפלטה העליונה עד שכל הטושים נעלמו כליל,
אחרי צביעת הפלטה בכמה שכבות טובות של לכה,
אחרי צביעת הרגליים בצבע ירקרק-ליים בהיר,
ואחרי שפשופים ליצירת מראה כפרי רומנטי.

הנה עוד כמה תמונות:

provecial table2 provecial table4 provecial table3

את הקערה שבתמונות תוכלו למצוא בחנות.
השולחן עצמו מצא בית חדש: מיכל, אישה מקסימה מרעננה, רכשה אותו ממני והוא יושב עכשיו בבית שלה, כשעליו עציץ סיגליות פורח.

שולחן פרובנסיאל אצל מיכל

עכשיו תסלחו לי, אני צריכה להזמין כרטיס טיסה למרסיי…