תגית: קרמיקה

מיקולה בן שנה!!! אהההההה

רגיל

ביום שישי האחרון סיפרתי למיקולה בהתרגשות, שביום ראשון, כלומר היום, יש לו יומולדת.

יומולדת שנה!

כן, עברה שנה שלמה מהתשיעי לפברואר אלפיים ושלוש עשרה, אז פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג שלנו, שבו הצגתי לעולם את המפלצתון החמוד שלי.

שנה שלמה!

חשבתי, בתמימותי, שמיקולה יקפוץ לשמיים ויעשה סלטות באוויר וינופף בידיו הקטנות בשמחה והילולה. אבל לא. לעומת זאת, קיבלתי את הפרצוף הזה:

fb teaser profile pic

ניסיתי לרדת לעומק העניין, ולהבין איך יכול להיות, שב-364 הימים האחרונים מיקולה לא הפסיק לשאול אותי מתי יש לו כבר יומולדת, וכשמגיע היום המיוחל, הוא עושה פרצוף של מלפפון חמוץ.

"מיקולה בן שנה. מיקולה זקן ממש"
"מיקולה כבר ינוח בקבר"
"מיקולה כל כך זקן, שכשהוא נולד אפילו עוד לא היה וידאו באינסטגרם"

 אוקיי, ידעתי מראש שיש לי עסק עם פולנייה במסווה של יצור קטן ופרוותי, אבל לא חשבתי שמשבר גיל השנה יתפוס את מיקולה בכזאת חומרה. החלטתי לנסות ולעודד אותו באופן לוגי וברור, והזכרתי לו שבשנה האחרונה הספקנו לעשות המון המון דברים חשובים.

למשל, שאת הפוסט הראשון שהעלינו בבלוג ראו 1000 איש ביום אחד.

ושבשנה האחרונה היו לנו מעל 16,000 צפיות בבלוג.

שיש לנו בבלוג יותר מ-500 תמונות מקסימות המשולבות במעל 30 פוסטים.

ושלא פעם ולא פעמיים הפוסטים שלנו הופיעו בראש רשימת הפוסטים הפופולריים ביותר של וורדפרס בעברית.

שיש לנו כמעט 600 אוהדים בפייסבוק שמלייקקים ומגיבים ונהנים לקרוא אותנו.

ושיש לנו מדור קבוע של הדרכות "עשה זאת בעצמך" באתר העיצוב המוביל בישראל – בניין ודיור.

שבחנות שלנו נמכרים עשרות מוצרים, ביניהם רהיטים משופצים שכל אחד מהם יחיד ומיוחד, עבודות קרמיקה מקוריות, מוצרי לבד מתוקים וצבעוניים, וקיטים טרנדיים לרקמת איקסים.

ושבסדנאות הלבד שלנו השתתפו כל כך הרבה אנשים מקסימים ויצירתיים שיצאו עם חיוך ענק ובובה מעשה ידיהם.

נשמע טוב, לא?
כנראה שכן, בהנחה שאתם לא מיקולה.

fb teaser profile pic2

הבנתי שקול ההיגיון לא יעזור כאן, ושלפתי את נשק יום הדין.
הכנתי למיקולה הפתעה.

– מיקולה, אתה יודע למה כדאי לך לשמוח ביומולדת שלך?
– אין שום דבר משמח ביומולדת של מיקולה.
– גם לא סשן צילומי קייק סמאש?
– קייק מה?
– "קייק סמאש", נו, צילומים כאלה שעושים בגיל שנה, שמלבישים אותך בכובע מגוחך ועניבה תואמת, ואתה מקבל עוגה מושקעת מבצק סוכר במלא כסף ויכול לחרב אותה ולאכול אותה עד חורמה ולהתלכלך עד כלות, ככה שמתאבקים בבוץ יראו חובבנים לידך…
– לירון, יכול להיות שאמרת עוגה?

מאותו רגע מיקולה הפך לשד טזמני, ולא נח ולא שקט עד שהגיעה העוגה. ככה זה נראה 28 שניות אחרי.

יומולדת שנה

 אני מאחלת למיקולה ולי שנה שנייה פורייה ונהדרת, מלאת חדוות יצירה וכיפית, משעשעת לרוב ומרגשת לעיתים. שנכיר עוד המוני אנשים נפלאים ומעניינים לעבוד איתם או עבורם, שנמשיך להמציא ולחדש כי יש לנו אינסוף רעיונות, ושנגדל ונגדל כי השמיים הם הגבול.

ומה אתם מאחלים לנו? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות 🙂

חוץ מזה, כדאי לכם לעשות לייק ולעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלנו, כי בעקבות כמויות הסוכר שמיקולה זלל, הוא קצת עף על עצמו עם רעיון די פסיכי של "כל יום מוצר אחר בחצי מחיר למשך שבוע".

–          חצי מחיר? השתגעת מיקולה???
–          לירון, זה היומולדת של מיקולה אז מיקולה מחליט. תפרסמי ותשתקי!

**********************

המוצרים שבהנחה:

סדנת לבד בחצי מחיר! 75 ש"ח במקום 150!

סדנת לבד בחצי מחיר! 75 ש"ח במקום 150
לחצו על התמונה לפרטים

פרצופוני קרמיקה לתליית מגבות או בגדים בחצי מחיר! 50 ש"ח במקום 100

פרצופוני קרמיקה לתליית מגבות או בגדים בחצי מחיר! 50 ש"ח במקום 100
לחצו על התמונה לפרטים

למה קרמיקה

רגיל

– לירון, מיקולה חושב שהקוראים שלך רוצים לדעת למה התחלת לעשות קרמיקה.
– ואיך הגעת למסקנה הזאת, מיקולה?
– המחשבה הזאת פשוט צצה למיקולה בראש פתאום.
– אה-הה. ואין לזה קשר לטיוטה של הפוסט שהייתה פתוחה על המחשב אתמול, נכון?

מיקולה קצת נעלב שתפסתי אותו מחטט לי בקבצים. תכף אני אלך לנחם אותו עם איזו עוגיית שוקולד צ'יפס. אבל בינתיים, אתם בטח רוצים לדעת למה התחלתי לעשות קרמיקה.

כי…
כיור.
בעצם שניים.

כששיפצנו את הדירה בכפר סבא, החלטתי שאני לא רוצה סתם כיור לבן עגול, או כיור לבן אליפטי, או כיור לבן מלבני מונח כמו שיש היום בכל החנויות. או בכלל, כיור לבן. לבן זה לא צבע,  אני שונאת לבן, ואני רוצה בבית שלי כיור כפרי בעבודת יד! ליתר דיוק, שני כיורים כפריים בעבודת יד, כי יש לנו בדירה שני חדרי אמבטיה.

הייתי בדיוק בחופשת לידה, והגעתי למסקנה שאם אני לא עושה משהו אחר פרט להנקה / החלפת חיתולים / אמבטיות / הרדמות / עוד הרדמות / נענועים על הידיים / קפיצות על כדור פיזיו / עוד הרדמות – אני קופצת מאיזה גג, רצוי של עזריאלי.

אז צורך בכיורים + צורך בהתאווררות = חוג קרמיקה!

התחלתי להתנסות בחומר, להכיר אותו ולאהוב אותו. יצרתי עבודות רבות וייחודיות. ובסופו של דבר, בעבודה מאומצת ובאהבה רבה, נוצרו הכיורים המיוחלים.

לאמבטיה הגדולה נבחר קונספט של ספירלה (בהשראת מיקולה, שלא הפסיק להסתובב על האבניים). יצרתי כיור, מתקן לסבון, מתקן למברשות שיניים, מתלה מגבות בצורת מפתח סול ומראת עיגולים נהדרת (מיקולה עוד לא סיים לספור את כולם).

לאמבטיה הקטנה נבחר קונספט של אוקיינוס (הפעם בהשראת המראה שהכינה אמא שלי, המוכשרת בפני עצמה, בסדנת ויטראז'). אז הכנתי כיור (שמזכיר לי קצת את מפלי הניאגרה), לויתן לסבון, אלמוג למברשות שיניים, ומתלה מגבות בצורת סוסון ים חמודי.

עכשיו הבנתם למה קרמיקה?

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)

פותחים שולחן

רגיל

את השולחן המקסים הזה ירשתי ממכרים שכבר לא רצו אותו. הילדים שלהם קשקשו עליו בטושים והוא היה מוכתם בסימני מים. ככה הוא נראה כשהוא הגיע אלי:

 שולחן פרובנסיאל - לפני

–         אז מה, מיקולה, מה נעשה עם השולחן הזה? רואים שיש לו פוטנציאל.
–         למה את אומרת למיקולה מילים קשות שהוא לא מבין?
–         מה, פוטנציאל?
–         פרובנסיאל, בדיוק.

האמת? סגנון פרובנסיאל יכול מאוד להתאים לשולחן הזה. עץ מלא, ניחוחות של כפר, לוק מיושן, משופשף, רומנטי. יופי, עוד לפני שהתחלתי לעבוד אני כבר מפנטזת על חוות סוסים נידחת בנוף צרפתי מוריק, שבה נער אורוות מחוספס – פרנסואה שמו – מבשל בשבילי נזיד עגבניות לוהט, אותו אנחנו זוללים בישיבה מול האח הבוערת, מכורבלים בשמיכה עשויה צמר כבשים. פרנסואה מוסיף עוד עצים לאח, ומעסה את כתפיי בעדינות, תוך שהוא מזמזם פזמון-רועים צרפתי עתיק יומין. טוב, די! לעבודה!

ככה נראה השולחן – אחרי:

 שולחן פרובנסיאלי

 אחרי ליטוש מאסיבי של הפלטה העליונה עד שכל הטושים נעלמו כליל,
אחרי צביעת הפלטה בכמה שכבות טובות של לכה,
אחרי צביעת הרגליים בצבע ירקרק-ליים בהיר,
ואחרי שפשופים ליצירת מראה כפרי רומנטי.

הנה עוד כמה תמונות:

provecial table2 provecial table4 provecial table3

את הקערה שבתמונות תוכלו למצוא בחנות.
השולחן עצמו מצא בית חדש: מיכל, אישה מקסימה מרעננה, רכשה אותו ממני והוא יושב עכשיו בבית שלה, כשעליו עציץ סיגליות פורח.

שולחן פרובנסיאל אצל מיכל

עכשיו תסלחו לי, אני צריכה להזמין כרטיס טיסה למרסיי…

שלום שלום

רגיל

שלום שלום!

זה מיקולה.

thisismikolla

מיקולה הוא השותף הסודי שלי. מפלצתון קטן ופרוותי, שהגיע לפה השד-יודע-מאיפה, והחליט להתנחל אצלי, כנראה לתמיד. אבל אני לא מתלוננת. איכשהו, עם כל הגודל המזערי שלו, יש לו רעיונות מבריקים, פתרונות קסם לכל דבר, ומין תמימות כזאת שתמיד עושה לי מצב רוח טוב. אה, והוא גם מדבר על עצמו בגוף שלישי.

–         לא הוא לא! למה את אומרת על מיקולה דברים כאלה?
–         סליחה, חמוד, לא התכוונתי.
–         אז בסדר.

מיקולה ואני אוהבים דברים יפים: רהיטים עם אופי, כלים מיוחדים מקרמיקה, בובות קטנות ומתוקות, מתנות לעצמנו ולאנשים שאנחנו אוהבים. בקיצור, חפצים שמחממים את הלב ומשובבים את הנפש.
אנחנו אוהבים לעבוד עליהם יחד: לשפץ, לבנות, לצבוע וליצור, מכל הבא ליד ומכל הלב.

ומכאן בעצם שמו של הבלוג הזה – מיקולה!

angry mikolla

–         מיקולה, למה אתה עושה פרצוף עצוב?
–         מיקולה חשב שהבלוג הזה על שמו!
–         בטח שזה על שמך, פשוט במקרה יצא שזה גם מתאים לעוד דברים.
–         מממ… זה באמת צירוף מקרים מפליץ.
–         התכוונת "מפליא"?
–         זה לא מה שמיקולה אמר הרגע?

משפחה

ומי אני? אני לירון ורדי, יוצרת ומעצבת רב תחומית.

בקרוב אחליף קידומת ואהיה ממש זקנה (30! הו לא!). צמודה לסער, האיש שלצידי כבר כמעט 8 שנים, שהוא גם עורך הבלוג הזה (כשהוא לא עורך שלושה עיתונים…). גרה בכפר סבא (20 דקות מתל אביב בלי פקקים).
בעבר עבדתי כמעצבת אמנותית בסרטים וסדרות טלוויזיה, ובהמשך חטאתי כקופירייטרית במשרד פרסום ענק ותובעני.

ואז הגיעה הדר, התינוקת המתוקה שלי ומפלצתונית מקסימה בפני עצמה, ולימדה אותי את הדברים החשובים בחיים.
החלטתי לפתוח דף חדש, לשנות כיוון, ולעשות את מה שאני באמת אוהבת – לעבוד עם הידיים, למצוא תכלית חדשה ומרתקת לדברים ישנים, לעצב ברוח אקולוגית תוך עשיית שימוש חוזר בחומרים, וליצור כל יום משהו חדש בשבילי ובשבילכם.

בבלוג תמצאו חפצים יפים ומשמחים לבית: רהיטים שאני משפצת בסגנון וינטאג' כפרי, מוביילים ויצירות לֶבֶד, עבודות קרמיקה ופסלים. הכל מיוצר בעבודת יד ועם המון אהבה והשקעה בחומרי גלם איכותיים ובפרטים הקטנים. כל הזמן מתווספים חפצים חדשים ומרגשים – שווה לעקוב.
אני מקווה שתיהנו מהקריאה, מהיצירות, וכמובן ממעלליו של מיקולה – שבלעדיו כל זה לא היה קורה.

מיקולה ואני נשמח לשמוע מכם – גם פה בבלוג,
גם בפייסבוק,
גם במייל mikolla.blog@gmail.com
וגם בטלפון 052-4446016.