תגית: עיצוב פנים

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

הבית שלנו

רגיל

הבית שלנו, בכפר סבא, הוא קודם כל הבית שלנו. הוא שלנו כי אנחנו גרים בו, ואנחנו אוהבים בו, ואנחנו מעצבים אותו בחוויות היום יום שעוברות עלינו. למרות שהוא לא מושלם, ולמרות שעדיין לא סיימנו לתלות את כל המנורות, ולמרות שעוד לא קנינו את זה ועוד לא קנינו את ההוא, ולמרות שאיכשהו, עם כל כמה שנסדר אותו, הוא תמיד יהיה טיפה מבולגן, ולמרות שתהרגו אותי, אבל אני לא מצליחה למצוא כמה מהצעצועים של הדר, לא משנה כמה ספות הזזתי – זה הבית שלנו ואנחנו מתים עליו.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדברים שיש לנו בבית. כמה דברים שהיו פעם במקום אחר, בקונטקסט אחר, וכשהם הגיעו אלינו הם פשוט נדבקו באופי של הבית והפכו, בטבעיות, להיות חלק ממנו.

נתחיל בשידה, שנראתה פעם ככה:

שידה חומה

השידה הזאת היתה הרהיט הראשון ששיפצתי. זו הייתה שידה חומה, סטנדרטית, שעמדה במסדרון אחד, ואז עברה למסדרון אחר, ולבסוף מצאה את עצמה בחדר השינה שלנו כדי לשמש כשידת טואלט. אז, החדר היה צבוע בשמנת וקיר אחד בבורדו. ניצלתי את שאריות הצבע לצביעת השידה, וחיפשתי רעיון לסטנסיל (שבלונה) מעניין.

– מיקולה, אם היית קיים אז, כששיפצתי את השידה, איזה סטנסיל היית מציע?
– של כלבלבים, ברור.
– למה דווקא כלבלבים…?
– זו שידת טואלט, לא?

כן. בהחלט. מזל שלא הקשבתי לו.
הלכתי על ענפים של דובדבנים במקום. את הידית המקורית שמרתי, וזו התוצאה:

שידה אדומה1 שידה אדומה2 שידה אדומה3

נמשיך לשולחן.

שולחן אקליפטוס1

התאהבתי בפרוסת גזע האקליפטוס הזו כשראיתי אותה שוכבת בודדה על רצפת הנגרייה של הנגר הסודי שלי. היא עלתה הון, והבטחתי לבן זוגי סער שבסוף זה יהיה שולחן סלון, כזה שאין לאף אחד אחר. רק לא אמרתי לו שזה ייקח שלוש שנים.

– זה היה לפני שמיקולה נולד, נכון?
– נכון, מיקולה, איך ידעת?
– כי אחרת זה היה לוקח לך שלושה שבועות!

תכל'ס, צודק. בסוף, אחרי ששייפתי את נשמתי יחד עם העץ (אז עוד לא הייתי לי המלטשת שיש לי היום), מילאתי את החריץ שבמרכז הפלטה בטונות של אפוקסי והנחתי בתוכו חלוקי נחל קטנטנים, הגיע השכן החביב שלי בן המאה (לערך), שיפוצניק ביום ורוצח סדרתי בלילה (אחרת, למה הוא צריך כזה ואן מפחיד?) ועזר לי לסיים את הפרויקט. שייפנו עם כלים כמו שצריך, הרכבנו רגליים מעץ, צבענו כמה וכמה שכבות של לכה, ו-Voilà!

שולחן אקליפטוס2 שולחן אקליפטוס3 שולחן אקליפטוס4

פריט נוסף שאהוב עלי בבית הוא הכרית הזאת.

כרית חומה

לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה יותר טובה של הכרית, ששימשה הדום בבית של סבתא שלי לפני שנים רבות. תצטרכו לדמיין, שבתוך הבלאגן של דירת הסטודנטים שגרנו בה פעם, מסתתר מין פוף גדול וחום, קצת דומה להמבורגר ענק של 10 קילו בדרגת עשייה מדיום.

– לירון, יכול להיות שאמרת המבורגר?
– יש מצב. אתה רעב, מיקולה?
– אם את מזמינה, אז כן.

בסלון החדש שלנו, לא היה ספק שהכרית החומה זקוקה למהפך דחוף. נשאר לי די הרבה בד מהספסל הזה, וארגנתי בגרושים בסיס משאריות של הנגרייה השכונתית. יצא מדליק.

הדום1 הדום2

היום, ההדום הזה הוא באופן רשמי "הכסא של הדר". היא יושבת עליו כשהיא מציירת, מדביקה, משחקת ובעיקר כשהיא צופה בסרטים האהובים עליה: "מפלצות בע"מ" ו"פוגינים רוקדים" ("תזיזו את הרגליים", בדגש על סצנות של ריקודי פינגווינים המוניים).

פוגינים רוקדים

כן, כן, יש לנו הרבה סרטי DVD. כן, הכל מקורי. בהחלט, אישי היקר אספן כפייתי. וכן, יש לנו הכנה למקרן שיהיה ביום מן הימים.

ומי עיצב לנו את נישות הגבס ואת תאורת הלד מסביב לטלוויזיה ואת השידה ואת כל קונסטלציית הקולנוע הביתי שבתוך הקירות, ובכלל את כל הבית, אתם שואלים? ובכן, זוהי לא אחרת מאשר יעל גרזון, חברה יקרה בעבר, בהווה ובעתיד, שהיא מעצבת פנים מוכשרת ומדויקת מאין כמוה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

ומה הפרויקט הבא? ובכן, מיקולה החתים אותי על הסכם סודיות, וכל מה שהצלחתי להדליף הוא התמונה הזאת, של פרוסות נפלאות מעץ זית עתיק ומיוחד, שהולכות להפוך בקרוב מאוד ל… [צונזר]

פרוסות עץ זית

אז זהו. זה הבית שלנו. מה שאני אוהבת בו זה שהוא כל הזמן חי, כל הזמן מתחדש, ושתמיד יש בו מקום לעוד רהיט משופץ, לעוד פסל, לעוד קישוט ולעוד חפץ יפה שמשמח אותי בכל פעם שאני עוברת לידו, כי אני יודעת שעשיתי אותו במו ידי.

אני מזמינה אתכם להביא אלי כל רהיט שאתם אוהבים ורוצים להעניק לו חיים חדשים. מיקולה ואני נשמח להירתם למשימה!