תגית: סער

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

מודעות פרסומת

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

God Save the Queen

רגיל

–          מיקולה, תאר לך שהיית עכשיו בן עשר.
–          כן! מיקולה ממש אבל ממש רוצה להיות בן עשר.
–          ברור, כי אם היית בן עשר היית בוגר, מנוסה, עשיר בחוויות ומוכר בכל האינטרנט.
–          לא בגלל זה. אם מיקולה היה בן עשר היית כבר קונה לו אייפון!

קולטים? אני מנסה לנהל שיחה פילוסופית, ולמפלצתון הזה יש רק מתנות בראש.
ולמה בכלל התחלתי עם זה? כי הפוסט של היום מוקדש כולו למישהי מיוחדת שחוגגת עשר שנים תמימות לשני הבלוגים השווים שלה. בסוף הפוסט אפילו מחכה לה הפתעה. אני גאה להציג את פרוייקט:

10yearsproject
לחצו על התמונה כדי לקרוא עוד על הפרוייקט

אם יצא לכם אי פעם לקרוא את הבלוג פשוט מבשלת, ולשאוב משם רעיונות למתכונים מעניינים (ולאחרונה באוריינטציה טבעונית…), או את הבלוג האישי-משפחתי-גיקי עפיפונים, ולהכנס לעולמה של אמא-מחוננת-לילד-מחונן, אז בטח יצא לכם להכיר את רחלי. ואם לא, אז אתם הולכים להכיר אותה עכשיו.

 זאת רחלי.

995835_10151645195695349_2141313266_n

לא ברור לי איך היא מצליחה להתמיד ככה, אבל מזה עשר שנים (10!!!) שרחלי כותבת שני (2!!!) בלוגים, ומתחזקת קהילת מעריצים וקוראים לא קטנה בכלל. מלכה או לא?
חגיגות העשור האלה גרמו לי לחשוב מה יהיה עם הבלוג שלי ועם מיקולה כשהוא יחגוג עשר שנים. חוץ מזה שהוא ירצה אייפון כמובן.

 את רחלי הכרתי כשהיא באה אלי לסדנת לֶבֶד, והכינה לבנים שלה את האנגרי בירד החמוד הזה.

DSC_0684

 בסדנה דיברנו על בישולים, ילדים, פייסבוק, יצירה ועוד ועוד, וגילינו שיש לנו המון נושאי עניין משותפים. מאז אנחנו נפגשות בערך כל יום-כל היום בפייסבוק, קוראות אחת את השנייה וגם נפגשות מדי פעם.

 הנושא אולי הכי חשוב שגיליתי שמשותף לנו הוא האהבה לממלכה המאוחדת, ובעיקר לבירתה לונדון. אם יש עיר בעולם שעכשיו (עכשיו! עם הפיג'מה) הייתי עוברת לגור בה, זו לונדון. שתי הלהקות האהובות עלי הן הביטלס וקולדפליי. בכלל, היה הרבה יותר מוצלח אם המנדט הבריטי היה נשאר כאן בארץ, ורצוי לעד. כולם פה היו הרבה יותר מנומסים.

פעם אפילו הייתי חולמת על דוכס בריטי עם מבטא של קולין פירת', שידהר לעברי על סוס לבן, ירים אותי בזרועותיו (תוך כדי דהירה), יקח אותי לארמונו שבעיירה קנטרברי, יישא אותי לאישה בטקס מלכותי, ומשם נמשיך לחיים משותפים בדירתו השיקית שבשכונת נוטינג היל המגניבה שבלונדון. זה לא קרה. לא שאני מתלוננת, אבל רק לשם הסיכוי שזה יקרה, קניתי לי כרטיס טיסה לדצמבר, וזאת תהיה לי הפעם השלישית בעיר היפה בעולם. טוב, נו, כנראה שזה לא יקרה העניין עם הדוכס. גם סער בא איתי.

 מזכרות מלונדון
קצת מזכרות מהטיול הקודם ב-2003

ולמה אני חופרת לכם על לונדון? כי במסגרת הפרוייקט של רחלי, בחרתי לי פוסט אחד להשראה מתוך הבלוג שלה, וכחובבת בריטניה מושבעת, איך יכולתי לבחור פוסט אחר מאשר מסיבה בריטית לכבוד ה-Diamond Jubilee של המלכה אליזבת'? בפוסט הזה מסופר על חגיגות שישים שנות מלכות למלכה אליזבת' (60!!!). רחלי לא הסתפקה בלקרוא על החגיגות באינטרנט, והחליטה לעשות מסיבה משלה. בפוסט הזה, רחלי גם מפליאה בכישורי הבישול שלה, וגם מתהדרת ביכולות הפקת אירועי הקונספט שלה, והפעם בסגנון בריטי, אלא מה?

 כל הכחול/אדום/לבן הזה סחרר אותי (לטובה). בסוף, לאחר סיעור מוחין עם עצמי, יצא שאני + רחלי + בריטניה + יצירה + האייפון של מיקולה, הולידו את זה:

איקסים1 איקסים2

 מה זה? זה קאבר (כיסוי, למתקשים) לסמסונג גלקסי S2, שרקמתי עליו את דגל בריטניה ברקמת איקסים הכה-טרנדית, מתנה לרחלי ולטלפון שלה!

–          לירון, את רצינית?
–          מה, מיקולה, לא אהבת?
–          מיקולה אהב. למרות שהיה עדיף שיהיה לה אייפון. אבל אף אחד לא מושלם.
–          אז מה הבעיה?
–          את באמת הולכת לתת לה את הכיסוי הזה מתנה?
–          למה לא?
–          כשהיא מפרסמת מתכון בבלוג שלה, היא גם מבשלת לך אותו???
–          אמממ. לא.
–          יפה. שתרקום לבד!

בסוף התפשרנו שנשאל את רחלי מה היא מעדיפה – את הקאבר המוכן, או קיט (ערכה, למתקשים) שמכיל קאבר מחורר, הוראות הדרכה לרקמת איקסים של דגל בריטניה, מחט וחוטים בצבעים מתאימים – כדי שתוכל לבלות אחה"צ נינוח של תרפיה ברקמה, תוך שתיית תה מספלי חרסינה עדינים. אז רחלי, מה את מעדיפה?

אגב, גם אתם יכולים לרקום לעצמכם קאבר של דגל בריטניה. או של דגל ערב הסעודית, או ווטאבר, מה שעושה לכם את זה. בעצם, אתם יכולים לרקום כמעט כל איור שתמצאו בגוגל. בואו לראות איך עושים את זה עם הקיט שלנו.

אני בינתיים הולכת לתכנן את הגיחה הבאה ללונדון, ולמצוא את כל המקומות הכי מיוחדים – כדי לשתף אתכם בהם, כמובן, כשאחזור. זה הולך להיות עוד שלושה חודשים, אז כדאי שתירשמו לעדכונים מהבלוג כדי שלא תפספסו (נרשמים עם המייל בעמודה שבצד שמאל של האתר). יש למה לחכות 🙂

שלושים אביבים וחמישה ירחים

רגיל

היום העיר אותי מיקולה במצהלות וסלסולים, תוך כדי ריקוד שנראה כמו משהו שבין "עוגה עוגה" לריקוד "המקרנה".

–          לירון, מזל טוב!
–          תודה, מיקולה, אבל על מה מזל טוב?
–          היה לך יומולדת, לא?
–          כן, לפני חמישה חודשים בדיוק.
–          חמישה חודשים?!
–          כן.
–          ומתי בדיוק את חושבת לכתוב על זה פוסט?

שיט. עברו כבר חמישה חודשים? ועוד לא כתבתי פוסט על היומולדת שלי? מה נסגר? צריך לתקן את המעוות ומהר.

בהתחלה חשבתי שמשבר גיל השלושים הולך להיות קטסטרופה. מצד אחד, הרגשתי צעירה מדי בשביל להיות גם רעיה, גם אמא, גם בעלת עסק, גם בלוגרית, וגם זו שעושה את כל הכביסות, הבישולים והריבים עם הוט. מצד שני, הרגשתי ממש זקנה. בכל זאת, ממש עוד מעט אני אהיה בת ארבעים!

אבל כשנחת עלי מבול ההפתעות שסער, המשפחה והחברים הכינו לי ליומולדת, הגעתי למסקנה שאני מוכנה להיות בת שלושים למשך עוד הרבה זמן. לפחות עד גיל ארבעים.

תרשו לי לשזוף את עיניכם במה שהיה:

זה התחיל ביום היומולדת, עם יום כיף באדיבות אישי היקר, שכלל ארוחת בוקר + פנקייקים + סרט (Oz: The Great and Powerful).

פנקייק

oz-the-great-and-powerful-banner-poster

התמונה מכאן

בערב היומולדת, הזמנתי כמה מחברי הטובים ביותר, ופינקתי אותם בארוחת טורטיות שאני לא מאמינה שלא צילמתי, ולכן תאלצו לדמיין את מיקס הטעמים בפה. היו לנו עוף מוקפץ עם ירקות, ממרח גואקמולי חלק וקרמי, סלסה ביתית קצוצה דק-דק, תבשיל שעועית שחורה נימוח, רטבים וכמובן טורטיות, וכל אחד לקח הרכיב לעצמו מנה. או שתיים. או שלוש.

הרעיון וההשראה מההמבורגר בר של רחלי 🙂

חוץ מזה היו מרגריטות תוצרת בית וסלט פירות שחיתותי באדיבות חברתי הטובה ביותר EVER – יעלי!

יעלי

תמונת בנות:

תמונת בנות

תמונת בנים: סירייסלי?

תמונת בנים

ברגע של חולשה הסכמתי להצטלם עם כמה מהמתנות שקיבלתי – ארגז כלים ומברגה נטענת של בוש! (בשמים וקרמים זה כל כך 2003)

מתנות

למחרת בערב, נסענו למשפחה שלי בקרית מוצקין, וגם שם ההפתעות לא איחרו לבוא.

– שולחן אוכל מלא בכל טוב
– בלונים בצורת 30
– מלא קינוחים
– סרט שצילמו, ערכו וביימו כולם (עם תמונות ארכיון שמוכיחות אחת ולתמיד שהדר דומה יותר לי)
– הקרנת קטעי וידאו מהבוידעם, שמרוב שהם היו מצחיקים לא ברור איך לא ראינו אותם עד עכשיו
– ובעיקר המשפחה הכי אוהבת שאפשר לייחל לה.

DSC_0886 DSC_0891 DSC_0938

גם כאן נתפסתי ברגע של חולשה. תכל'ס, מה יותר מצחיק? הכתר שלי או הדר שבולסת שם בצד?

DSC_0899

מאוחר בלילה נפרדנו בברכת "תשני טוב, מחר זה ממשיך", "תכיני למחר בגדים נוחים" ו"כמה זמן חיפשנו משהו שיתאים לך". אז הלכתי לישון, קמתי עם הנץ החמה, התלבשתי כראוי והתכוננתי לצאת.

DSC_0397

(סליחה, זו תמונה מטיול אחר)

נסענו כל המשפחה צפונה, בכיוון הכללי של ביירות, אבל זה לא היה בתוכנית. לעומת זאת, שמנו פעמינו למושב בצת, שם חיכתה ההפתעה המרכזית של היומולדת – סדנת יצירה בדלעות נוי!

(דלעות נוי?! אוכלים את זה אחר כך?)

יאיר החמוד והצוות שלו בדלארט עזרו לנו לבחור דלעות, וכל אחד מבני המשפחה לבש סינר פרחוני אחר, וצייר על הדלעת שלו וקישט אותה.

DSC_0971 DSC_0974 DSC_0977 DSC_0978 DSC_0985 DSC_1015 DSC_1028 DSC_0001 DSC_0019

בסוף הפעילות, שהייתה חווייתית, כיפית ויוצאת דופן (מי העלה על דעתו שאפשר לצייר על דלעות?), הצטלמנו, כל אחד עם פאר יצירתו, והלכנו לנגב חומוס בעכו על הים.

DSC_0151

חזרנו מהצפון עייפים אך מרוצים, לאחר סופ"ש ארוך של פעילויות. או אז התברר לי שזה עוד לא נגמר. זוגי שיחיה תכנן חודש קדימה, ודאג לכרטיסים להופעה של שלמה המלך בקיסריה ולסופ"ש רומנטי, גדוש ביין, תבלינים, שווקים ואוכל טוב, כולל לינה בצימר עץ סקנדינבי (אמנם לא בסקנדינביה אבל בכל זאת מצוין). מתוק!

DSC_0173

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לחברים הטובים שמלווים אותי כבר שנים, לאיש האהוב שלי שתמיד שם, ולמשפחה הענקית והמיוחדת במינה שנולדתי לתוכה. עשיתם לי יומולדת שלושים שמח ממש.

–          לא שכחת משהו, לירון?
–          לא, נראה לי שעברתי על הכל.
–          אהממ.
–          אה, כן. תודה גם לך, מיקולה.

סיפורו של מוצר חדש

רגיל

איך מוצר חדש נולד?
כמו תינוק.
חושבים עליו הרבה הרבה זמן, עושים אותו באהבה, ואז מספרים עליו לכל העולם.

אז יש לי מוצר חדש!

אם קראתם את אחד הפוסטים האחרונים שלי על אותיות הלבד, אז בטח כבר קלטתם שיש לי איזה קטע עם מילים. לא סתם אני מלהגת בבלוג הזה, ולא סתם התחתנתי עם עיתונאי, ועוד אחד כזה שמכל שלט רחוב או רשימת קניות ממציא בדיחת-משחקי-מילים דלוחה (או מתוחכמת, תלוי את מי שואלים) כזו או אחרת.

 ומי שמכיר אותי באופן אישי, יודע שיש לי גם קטע עם סרטים. לא סתם התחתנתי עם מבקר סרטים שכבר שנים מטפח ספריית DVD ענקית בבית, אוכל סרטים לארוחת הבוקר, מנתח נתונים של רווחי סרטים בצהריים, זוכר איזה במאי נשוי לאיזו שחקנית וגרוש מאיזו שחקנית אחרי הצהריים, ולוקח אותי להקרנות עיתונאים בערב.

 (זה אותו בחור אגב)

 אז מה קשור כל המילים והסרטים האלה? אני אגיד לכם. כבר מזמן רציתי לעשות משהו עם ציטוטים מתוך סרטים שאני אוהבת. פשוט, יש סרטים שראיתי כל כך הרבה פעמים, שאני יכולה אפילו לשיר את כל הדיאלוגים שלהם במקלחת.

–          נו, לירון, בואי נראה אותך. מאיפה הציטוט הזה – "All good things to those who wait"?
–          זה קל, מיקולה. מ"שתיקת הכבשים".
–          ומאיפה זה – "Quid pro qou"?
–          גם זה מ… שתיקת הכבשים.
–          וזה – "Memory, Agent Starling, is what I have instead of a view"?
–          מיקולה, אתה רציני? למה אתה מצטט רק משתיקת הכבשים?
–          כי זה מה שהיה בדי.וי.די!

 תכל'ס, נראה לי ש"שתיקת הכבשים" הוא קרוב לוודאי הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בחיים. לכן, כשחשבתי על ציטוט למוצר החדש שלי, הייתה לי התלבטות ממש קשה בין הסצנה הזאת:

 לבין זאת

 בסוף הלכתי על הסצנה השנייה. וזה מה שיצא:

צלחת מדברת - שתיקת הכבשים דגם צלחת: מלבן/אפור/צהוב מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

תכירו את המוצר החדש שלי: "צלחות מדברות" – צלחות קרמיקה עם כיתובים צבעוניים מוטבעים. הן יכולות להיות בצבע לבן, אפור, חום, שחור או צהבהב. הן יכולות להיות בצורת מלבן, ריבוע, עיגול וכל צורה אחרת בעצם. הכיתוב עליהן יכול להיות בכל צבע מצבעי הקשת. אפשר לכתוב עליהן כל דבר שרוצים, כל עוד זה באותיות לטיניות. הנה כמה דוגמאות מסרטים אהובים:

"בחזרה לעתיד" והצלחת של דוק בראון

צלחת מדברת - בחזרה לעתיד דגם צלחת: ריבוע/לבן/סגול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

 "הקוסם מארץ עוץ" והצלחת של דורותי

צלחת מדברת - הקוסם מארץ עוץ דגם צלחת: ריבוע/לבן/תכלת מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

"פורסט גאמפ" והצלחת של אמא שלו

צלחת מדברת - פורסט גאמפ דגם צלחת: מלבן/אפור/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

כל הג'יימס בונדים פחות או יותר, והצלחת שלהם

צלחת מדברת - ג'יימס בונד דגם צלחת: מלבן/אפור/שחור מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

זה לא ציטוט, אבל זה סרט עם כל כך הרבה אוכל ואהבה, שפשוט חובה שתהיה לו צלחת משלו

צלחת מדברת - לאכול, להתפלל, לאהוב דגם צלחת: מלבן/לבן/אדום מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

אם גם אתם רוצים להזמין צלחת או סט צלחות, ואין לכם שום רעיון לציטוטים שנחרתו בדברי ימי הקולנוע, אני ממליצה שתצפו בסרטון הבא. לא ייאמן שארנולד שוורצנגר אשכרה אמר כל כך הרבה מילים במהלך הקריירה הקולנועית שלו.

בתיאבון!

צלחת מדברת - בתיאבון דגם צלחת: מלבן/לבן/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

פעם שלישית קאפקייק

רגיל

זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

עוגה בגביעי גלידה

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

DSC_0976

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

DSC_0106

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

DSC_0107

DSC_0108

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

DSC_0111

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

DSC_0112 DSC_0113

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

DSC_0025

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

DSC_0030

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

DSC_0193

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

DSC_0203 DSC_0215

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

DSC_0382

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

DSC_0385 DSC_0386

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

DSC_0420

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

DSC_0423

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

DSC_0425

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

DSC_0437

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

DSC_0433

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

DSC_0428 DSC_0453 DSC_0452 DSC_0629

וכל השולחן:

DSC_0418

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

DSC_0491 DSC_0549 DSC_0483 DSC_0572

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

DSC_0580

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

DSC_0647

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

DSC_0662 DSC_0568

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

IMG_2444

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.

פרויקט ארגז צעצועים

רגיל

זוכרים את פרויקט "ארגז צעצועים" שהעליתי לפייסבוק של מיקולה? אז יש התפתחויות.

עריסה - לפני

למי שלא ראה או לא זוכר אספר, שאת העריסה הזאת הצילו בשבילי בני משפחת פלומו-שטיין מקרן רחוב. למרות המראה המיוחד שלה, היא הייתה כל כך נטושה, ובמצב צבירה (וצביעה) כל כך גרוע, שלרגע עברה לי בראש המחשבה להשליך אותה חזרה היאורה. איזה מין הורה חסר אחריות יניח את התינוק הרך שלו לישון בכזה דבר?

 – לירון, השתגעת???
– נו באמת, מיקולה, נראה לך שאני שומרת את העריסה הזאת?
– מה פתאום עריסה?
– כמו מה זה נראה לך, מיקולה?
– ארגז צעצועים כמובן.

אני באמת לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם. ככה הוא, מיקולה, חושב כמו ילד ולא כמו אמא. וזה לא תמיד כל כך גרוע. תכל'ס, להפוך את העריסה הזאת לארגז צעצועים יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לה.

כשהעליתי את התמונות של העריסה לפייסבוק, ביקשתי להתייעץ עם החברים של מיקולה באיזה צבע לצבוע אותה, וכיצד לעטר אותה. לאחר שההצעה של מיקולה (לצבוע את העריסה בלבן ולצייר אותו על כל הדפנות) נפלה מסיבות מובנות, אלה האופציות שנשארו:

ארגז צעצועים1 ארגז צעצועים3 ארגז צעצועים4 ארגז צעצועים5

וההצעה עם הכי הרבה הצבעות (ולמען ההגינות אומר שהיא הייתה גם הפייבוריטית שלי…) היא זו:

ארגז צעצועים2

יש בו משהו, בדובי הזה, מאוד תמים וילדותי, ועם זאת גם מאוד מחוספס ובוגר. הקווים שלו, המצויירים בהינף יד חופשית, זה ממש הסגנון שאני אוהבת. ביום מן הימים, כשאהיה ציירת מיוסרת שחיה בצריף עץ על צוק מעל מיצר גיברלטר, ככה בדיוק אצייר.

וחוץ מזה, שהדר חולה על דובים, כי –

  1. עם הדובי שזכינו בו בקזינו בלאס וגאס בירח הדבש, היא ישנה כל לילה. מיותר לציין שמאז שהיא נולדה, מכל הדיבורים על "חפץ מעבר", לא העזנו לכבס אותו אפילו פעם אחת (אולי הגיע הזמן באמת).

דובי דוב

  1. בסדנת הלבד הראשונה, סער הכין להדר דובי קטן כתום, אח לדובי מלאס וגאס. מאז, גם הוא הצטרף לארסנל הבובות שישנות איתה במיטה.

דובי ודובי

  1. כשהיא נוסעת לסבא וסבתא, היא לא צריכה שום צעצועים – רק לעמוד בחוץ, להצביע על דובי ענק שמשום מה מחבק מנוף של חברת בנייה כלשהי, ולצווח בהנאה: "דובי וורוד טיפס על המנוף! הוא לא יורד משם! זה הבית שלו!"

דובי על מנוף

בקיצור, דגם "דובי" נבחר ברוב קולות. אבל דבר ראשון, היה צריך להפטר משכבות הצבע העקשניות שכיסו את העריסה.

ככה זה נראה אחרי שפירקתי אותה לגורמים, ולפני השיוף:

IMG_5551

בזמן השיוף (מתה על המלטשת חסרת-הרחמים שלי):

DSC_0860

קלטתם כמה שכבות של צבע יש כאן?

DSC_0868

ואחרי השיוף, כל החלקים מוכנים יפה לצביעה מחודשת.

DSC_0870

אז מה, סגול? נכון, אני מתה על סגול בהיר, ונכון, אפילו נשאר לי עוד צבע מ"כסאות לילך", ונכון, זו תהיה ממש סגירת מעגל, מכיוון שלילך, שעל שמה הכסאות הנ"ל, הביאה לי את העריסה המדוברת. ובכל זאת, החלטתי להרגיע קצת, וללכת הפעם על צבע שמנת נייטרלי, שישתלב מצוין עם כל הצעצועים הצבעוניים שיהיו סביבו. בכל זאת, מדובר בארגז צעצועים!

הדובי, הקוביות והמילה "צַעֲצוּעִים" בפעולה:

DSC_0311 DSC_0314 DSC_0310

קצת גימורים, קצת שיפצורים, לחבר הכל ביחד, להעמיס בבובות מהאוסף הפרטי שלנו, ו-טה דה!

DSC_0372 DSC_0375 DSC_0380 DSC_0386 DSC_0382

פשוט לא להאמין כמה בובות פרווה יכולות להיות לקטנטונת אחת בת שנתיים. וזה אפילו לא הכל! אם גם לזאטוט שלכם יש כזאת כמות של צעצועים, אתם מוזמנים לחפש את הארגז הזה בחנות שלנו 🙂

הבית שלנו

רגיל

הבית שלנו, בכפר סבא, הוא קודם כל הבית שלנו. הוא שלנו כי אנחנו גרים בו, ואנחנו אוהבים בו, ואנחנו מעצבים אותו בחוויות היום יום שעוברות עלינו. למרות שהוא לא מושלם, ולמרות שעדיין לא סיימנו לתלות את כל המנורות, ולמרות שעוד לא קנינו את זה ועוד לא קנינו את ההוא, ולמרות שאיכשהו, עם כל כמה שנסדר אותו, הוא תמיד יהיה טיפה מבולגן, ולמרות שתהרגו אותי, אבל אני לא מצליחה למצוא כמה מהצעצועים של הדר, לא משנה כמה ספות הזזתי – זה הבית שלנו ואנחנו מתים עליו.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדברים שיש לנו בבית. כמה דברים שהיו פעם במקום אחר, בקונטקסט אחר, וכשהם הגיעו אלינו הם פשוט נדבקו באופי של הבית והפכו, בטבעיות, להיות חלק ממנו.

נתחיל בשידה, שנראתה פעם ככה:

שידה חומה

השידה הזאת היתה הרהיט הראשון ששיפצתי. זו הייתה שידה חומה, סטנדרטית, שעמדה במסדרון אחד, ואז עברה למסדרון אחר, ולבסוף מצאה את עצמה בחדר השינה שלנו כדי לשמש כשידת טואלט. אז, החדר היה צבוע בשמנת וקיר אחד בבורדו. ניצלתי את שאריות הצבע לצביעת השידה, וחיפשתי רעיון לסטנסיל (שבלונה) מעניין.

– מיקולה, אם היית קיים אז, כששיפצתי את השידה, איזה סטנסיל היית מציע?
– של כלבלבים, ברור.
– למה דווקא כלבלבים…?
– זו שידת טואלט, לא?

כן. בהחלט. מזל שלא הקשבתי לו.
הלכתי על ענפים של דובדבנים במקום. את הידית המקורית שמרתי, וזו התוצאה:

שידה אדומה1 שידה אדומה2 שידה אדומה3

נמשיך לשולחן.

שולחן אקליפטוס1

התאהבתי בפרוסת גזע האקליפטוס הזו כשראיתי אותה שוכבת בודדה על רצפת הנגרייה של הנגר הסודי שלי. היא עלתה הון, והבטחתי לבן זוגי סער שבסוף זה יהיה שולחן סלון, כזה שאין לאף אחד אחר. רק לא אמרתי לו שזה ייקח שלוש שנים.

– זה היה לפני שמיקולה נולד, נכון?
– נכון, מיקולה, איך ידעת?
– כי אחרת זה היה לוקח לך שלושה שבועות!

תכל'ס, צודק. בסוף, אחרי ששייפתי את נשמתי יחד עם העץ (אז עוד לא הייתי לי המלטשת שיש לי היום), מילאתי את החריץ שבמרכז הפלטה בטונות של אפוקסי והנחתי בתוכו חלוקי נחל קטנטנים, הגיע השכן החביב שלי בן המאה (לערך), שיפוצניק ביום ורוצח סדרתי בלילה (אחרת, למה הוא צריך כזה ואן מפחיד?) ועזר לי לסיים את הפרויקט. שייפנו עם כלים כמו שצריך, הרכבנו רגליים מעץ, צבענו כמה וכמה שכבות של לכה, ו-Voilà!

שולחן אקליפטוס2 שולחן אקליפטוס3 שולחן אקליפטוס4

פריט נוסף שאהוב עלי בבית הוא הכרית הזאת.

כרית חומה

לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה יותר טובה של הכרית, ששימשה הדום בבית של סבתא שלי לפני שנים רבות. תצטרכו לדמיין, שבתוך הבלאגן של דירת הסטודנטים שגרנו בה פעם, מסתתר מין פוף גדול וחום, קצת דומה להמבורגר ענק של 10 קילו בדרגת עשייה מדיום.

– לירון, יכול להיות שאמרת המבורגר?
– יש מצב. אתה רעב, מיקולה?
– אם את מזמינה, אז כן.

בסלון החדש שלנו, לא היה ספק שהכרית החומה זקוקה למהפך דחוף. נשאר לי די הרבה בד מהספסל הזה, וארגנתי בגרושים בסיס משאריות של הנגרייה השכונתית. יצא מדליק.

הדום1 הדום2

היום, ההדום הזה הוא באופן רשמי "הכסא של הדר". היא יושבת עליו כשהיא מציירת, מדביקה, משחקת ובעיקר כשהיא צופה בסרטים האהובים עליה: "מפלצות בע"מ" ו"פוגינים רוקדים" ("תזיזו את הרגליים", בדגש על סצנות של ריקודי פינגווינים המוניים).

פוגינים רוקדים

כן, כן, יש לנו הרבה סרטי DVD. כן, הכל מקורי. בהחלט, אישי היקר אספן כפייתי. וכן, יש לנו הכנה למקרן שיהיה ביום מן הימים.

ומי עיצב לנו את נישות הגבס ואת תאורת הלד מסביב לטלוויזיה ואת השידה ואת כל קונסטלציית הקולנוע הביתי שבתוך הקירות, ובכלל את כל הבית, אתם שואלים? ובכן, זוהי לא אחרת מאשר יעל גרזון, חברה יקרה בעבר, בהווה ובעתיד, שהיא מעצבת פנים מוכשרת ומדויקת מאין כמוה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

ומה הפרויקט הבא? ובכן, מיקולה החתים אותי על הסכם סודיות, וכל מה שהצלחתי להדליף הוא התמונה הזאת, של פרוסות נפלאות מעץ זית עתיק ומיוחד, שהולכות להפוך בקרוב מאוד ל… [צונזר]

פרוסות עץ זית

אז זהו. זה הבית שלנו. מה שאני אוהבת בו זה שהוא כל הזמן חי, כל הזמן מתחדש, ושתמיד יש בו מקום לעוד רהיט משופץ, לעוד פסל, לעוד קישוט ולעוד חפץ יפה שמשמח אותי בכל פעם שאני עוברת לידו, כי אני יודעת שעשיתי אותו במו ידי.

אני מזמינה אתכם להביא אלי כל רהיט שאתם אוהבים ורוצים להעניק לו חיים חדשים. מיקולה ואני נשמח להירתם למשימה!

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)