וואו.

כבר מלא זמן לא כתבתי כאן.
מלא!

יש לי הרבה תירוצים, וכל אחד יותר מוצלח מהשני.
למשל:
היה חופש גדול.
הייתה מלחמה.
הייתי בחו"ל.
המלחמה המשיכה עוד קצת.
הקטנטונת שלי התחילה גן עירייה.
הייתה הכנה נפשית לקראת ראש השנה.
ואז היה ראש השנה.
והיה חם. אבל ממש.

טוב, הא?

ובתכל'ס, כולכם גם הייתם עסוקים בכל הדברים האלה אז גם ככה לא היה לכם זמן לקרוא אותי… לא ככה? אבל העיקר שאתם שמחים שחזרתי!

– גם אתה שמח שחזרתי, נכון, מיקולה?
– [שקט. חושך]
– ה-ל-ו? אתה שם?
– מיקולה יושב לבד בחושך.
– מה, הלכתי לכמה ימים לבלות עם הבת שלי וכבר נהיית פולנייה זקנה?
– מיקולה לא פולנייה ובטח שלא זקנה.
– אז למה אתה יושב לבד בחושך?
– כי המפסק הזה גבוה מדי!

אופס. כנראה שהשארתי אותו קצת יותר מדי זמן לבד. אבל לא נורא. עכשיו, כשחזרנו לשגרה, יהיה לי הרבה זמן בשבילו. בינתיים, כדאי לכם לראות איזה כיף עשינו: בכל זאת, חופש סוכות מתקרב בצעדי ענק ויש לכם יותר משבוע להעסיק את הפושטקים הקטנים.

תחנה ראשונה: סלובקיה

ארזנו את כל המשפוח'ה (המורחבת) והמראנו לסלובקיה. יש לי הרבה מה לכתוב על המדינה הזאת אבל עדיף שאני פשוט אראה לכם את זה. אז למה סלובקיה?

בגלל החמימות של העץ ששורה שם בכל פינה

בגלל שפע הפרי שגדל שם כמו גן עדן קטן

בגלל שאפילו דבר טריוויאלי כמו גן שעשועים, נראה שם כאילו היה לקוח מהסיפור "היידי בת ההרים"

בגלל מזג האוויר הנהדר, עם שמש מלטפת

וגם קצת גשם

בגלל התחושה של פעם, שהוכיחה את עצמה לקול מצהלות הילדים

ובגלל ההיסטוריה ששורשיה נטועים עמוק בהר

בגלל עבודות היד המרתקות שהסלובקים עושים במיומנות רבה

בגלל האוכל הטעים, שנעים גם לכיס (דג שלם עם תוספות וכוס בירה ב-40 שקלים!)

בגלל הטבע הפראי

ובגלל שהכל שם פשוט נראה כמו גלויה

וזה בשבילך, מיקולה – עיר שלמה על שמך

תחנה שנייה: המוזיאון לאמנות

זה מה שעשינו ביום בהיר אחד של חופש (אמנותי). דה-וינצ'י ודאי מתהפך בקברו למראה היצירות הללו, אבל היא, הקטנה, הייתה מאוד מרוצה להשאר בתחתונים ולמרוח את עצמה ואת כל הבית בגואש.  כל מה שצריך הוא כמה מכחולים, מברשות וצבעים (מזל שיש לאמא בבית), גליל נייר גדול, והרבה סבלנות.

תחנה שלישית: שמח במטבח שלנו

בהתחלה, התאמנו על יבש, עם בצק צבעוני וארסנל כלים שלא יביישו שף קונדיטור פריזאי ממוצע.

לא משנה שאחר כך המטבח שלי נראה כמו תוצאותיו הקטלניות של ההוריקן קטרינה, מלווה בצונאמי, פלוס מלחמת מאה השנים ולקינוח עשר המכות – הילדה נהנתה וגם אבא שלה.

אחר כך התאמנו על רטוב. הכנו את עוגיות הפיצוץ ("מושלגות") הנהדרות האלו של קרין גורן. אל תפתחו ציפיות, הכל נגמר באחת!

תחנה רביעית: שמח במטבח (לא שלנו)

במהלך חודשים יולי-אוגוסט נערכו סדנאות בישול חווייתיות ברשת המסעדות "BBB". גם אנחנו הוזמנו לאחת כזאת. יש לציין שפרט להנאה, שהיא מטרה נעלה בפני עצמה, כל ההכנסות מהסדנאות נתרמו לעמותת "חיים".

ההמבורגר שהדר הכינה ברוב כשרון (אמא עזרה) תפס את תשומת ליבו של השף אודי פרץ.

כאן הוא מפציר בהדר לגלות לו את המתכון להמבורגר המושלם, והיא, בתגובה, מוכנה רק להראות לו איך השמלה שלה מסתובבת.

תחנה חמישית: שבדיה

אז לא, לא נסענו שוב לחו"ל, אבל כן יצא לנו (כחובבות עיצוב) לבקר בדבר הכי קרוב לשבדיה – איקאה. אחרי שהתרוצצה בכל החדרים, ניסתה את כל המיטות, בחרה ריהוט חדש לכל הבית, והתלכלכה עד כלות בגלידה בשנקל – הדר פשוט התיישבה לה על כסא נוח מדגם (שם קשה להגייה כלשהו) והלכה לנוח.

תחנה שישית: קצת קולטורה

אי אפשר להעביר חופש שלם רק ברביצה מול ערוץ דיסני ג'וניור, צריך גם קצת לספוג תרבות. בחופש הזה היינו בשתי הצגות – "קפטן צין ומשקפת הזמן", ו"דוקטור דוליטל בקרקס".

מה טוב בשתיהן? שתיהן מפעילות את הילדים בקהל, שתיהן מקוריות, סוחפות ומלאות בתלבושות מרהיבות, שתיהן מספיק קצרות כדי לא לאבד סבלנות ומספיק ארוכות כדי להספיק ליהנות.

מה פחות? אולי זו אני שיותר מדי ביקורתית, אבל לפי הרגשתי, בשתיהן הסיפור היה קצת לא מהודק, והתפזר מחוץ לקו העלילה הראשי – לעבר כל מיני מסרים גדולים מדי (או פחות קשורים) שהיוצרים ניסו להעביר. בכל מקרה, לילדים זה בטוח לא הפריע והדר נהנתה מאוד (או לפחות לא טיפסה על הכסאות).

"קפטן צין" עולה שוב בתאריכים 25.10 ו-24.11, לפרטים לחצו כאן.
"ד"ר דוליטל" עולה ב-12.10 והפרטים כאן.

תחנה שביעית: קייטנת סבתא

לקייטנת סבתא היו 2 מחזורים – מחזור ראשון בתחילת החופש, שרק עם הפעילויות שהיו במהלכו אפשר למלא בלוג שלם, ומחזור שני בסוף החופש, אליו נסענו שתינו ברכבת. רכבת היא כשלעצמה אטרקציה היסטרית, אבל רק אם מביאים תעסוקה. במקרה שלנו – נשנושים, אייפון, חוברת צביעה, וילדה שלא סותמת את הפה (לא הילדה שלי. הילדה השנייה שהתיישבה לידינו וחפרה להדר על לקים ושמלות כל הדרך… Ugh!).

ככה זה נראה מקדימה:

וככה מאחור, אם תהיתם במה היא כל כך שקועה:

תחנה שמינית: פרה-היסטוריה

כמו כל עמישראל, ביקרנו גם אנחנו בתערוכת "הדינוזאורים באים" בעזריאלי. חוץ ממחירי המזון המופקעים (תביאו מהבית), התערוכה עצמה מושקעת, מרתקת ומרהיבה, לא מפחידה וגם הגדולים נהנו. הסרט התלת-מימדי לא חובה, אבל לעומת זאת, את ההצגה שמתקיימת בכמה מועדים לאורך היום תשתדלו לא להפסיד.

התערוכה מתקיימת עד 18.10 והפרטים כאן. שווה לקנות כרטיסים מראש ודרך הטבות של חברות שונות.

תחנה תשיעית לקינוח: מנגו

מה שלא הספקנו בחופש, הספקנו כמה ימים אחריו. נענינו לקריאה נרגשת בפייסבוק, בה נאמר כי ברמות השבים שוכן לו מטע מנגו ענק, שפירותיו לא יימכרו העונה, והם מחכים לקוטפים נלהבים כמונו שיבואו לגאול אותם מענפיהם, במחיר סבבה של 5 ₪ לקילו. כמובן שהגענו בשמחה, קטפנו והתענגנו על הפרי המשגע הזה.

הבעיה היחידה היא, מה עושים עם כל ערימות המנגו האלו… כלומר מה שנשאר אחרי שזללנו את זה במשך שבועיים. אז לקינוח – מתכון לגלידת מנגו ביתית.

טוחנים מנגו בבלנדר.
מקציפים שמנת מתוקה. אפשר גם שתיים, תלוי כמה הגזמתם עם המנגו.
מערבבים את הכל ושמים בפריזר.
מערבבים כל חצי שעה. עושים את זה 4-5 פעמים.
מחכים לבוקר ואוכלים את הכל.
סה טו.

מועדים לשמחה!
לירון