תגית: מיקולה

זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן עַל…

רגיל

זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן
עַל אַנִיטָה וְחוּאַן
גָּבְהוּ עִשְׂבֵי הַזְּמַן
וְהַשּׁוֹשָׁן פָּרַח עַם הַחוֹחִים
הֵם שַׁיָּכִים עַכְשָׁו לְמַלְאָכִים.

אַנִיטָה לְחוּאַן חִכְּתָה
אַךְ הוּא אִחֵר לִקְטֹף אֶת רִימוֹנֵי אַהֲבָתָהּ
גְּבִיעֵי שְׂפָתֶיהָ הוּא עוֹד לֹא שָׁתָה
פִּתְאוֹם הַקַּיִץ תָּם
אַךְ לֹא יֵיתָּם סִפּוּר אַהֲבָתָם.

שיר אהבה ישן, מילים: נתן יונתן, לחן: נחצ'ה היימן

–         לירון, מה זה, שיעור ספרות מוגברת?
–         למה לא, מיקולה? קצת קולטורה, קצת געגועים לבית הספר. מה, לא נהנית בשיעורי ספרות?
–         מיקולה דווקא נהנה.
–         אפילו מ"החטא ועונשו"?
–         בטח, התקציר היה לא רע בכלל.

אז רק אני קראתי את "החטא ועונשו" עד הסוף? Damn!

ומה זה ה"תרבות יום א" הזאת אתם בטח שואלים? אז ככה. יש לי חבר טוב, איתן מרקס שמו, וחוץ מזה שהוא פחות או יותר הדוד המאומץ שלי, הוא גם סבא נהדר של ליבי המתוקה, מגלף בעץ משכמו ומעלה, צלם בחסד ובכלל איש טוב באמת.

ומה לכם ולאיתן מרקס? איתן יקירנו מציג את צילומיו בתערוכה חדשה, "כשפרוזה, פואטיקה ואמנות פלסטית נפגשים", אשר נוצרה במיוחד לרגל פסטיבל מספרי סיפורים שמתקיים בתיאטרון גבעתיים במהלך כל סוכות.

בתערוכה מוצגות עבודות של יוצרים ישראלים רבים מתחומי האמנות הפלסטית (ציור/פיסול/צילום/מעשה טלאים), אשר נוצרו בהשראת שירים מהמקורות וממיטב היצירה הישראלית, הקלאסית והמקורית, ויוצרים איתם דיאלוג. תוכלו למצוא שם את ביאליק לצד אדגר אלן פו, ולטייל בין רחל המשוררת לרבי נחמן מברסלב. חלק מהיוצרים בתערוכה אף כתבו בעצמם קטעי שירה לעבודותיהם.

 השיר שלמעלה, או יותר נכון קטע ממנו – " זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן עַל", הוא שמו של הצילום הזה של איתן המוצג בתערוכה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הצילום מראה נעליים שגולפו בצורת פרצופים של חבורת זמר, ומכאן החיבור לשיר.

בעבודותיו, איתן אוהב להראות ולתעד סיפורים אנושיים. הצילומים שלו תופסים רגע מהמציאות, רגע שמספר סיפור. כל אחד יכול לראות בתמונה סיפור אחר, וזה מה שיפה בזה לדעתי. כך גם הצילום הזה, שלא מוצג בתערוכה, אבל הוא אהוב מאוד על איתן. הצילום הוא מתוך סדרת "רגליים מספרות", ומוטיב הנעליים שבו חוזר כמובן כחוט המקשר בין שני הצילומים.

רגליים מספרות

בתערוכה מציגים עוד הרבה אמנים, והיא עוסקת בנושאים מגוונים כאהבה ויחסים, אמונה, נשיות ואמהות, שכול ועוד. אוצרת התערוכה: איילת בירן.

התערוכה פתוחה כל יום בין 10:00-17:00 ובשעות המופעים, ומסתיימת ב-28.9.13.

אז יאללה, תפרגנו לאיתן ובואו!

החמישייה הפותחת

רגיל

ששש.
אני שומעת את צעקות השמחה שלכם עד פה.
אבל זה שנגמר החופש הגדול והמפלצתונים הפרטיים שלכם כבר חזרו או עומדים לחזור לבית הספר ולגנים, זו עדיין לא סיבה להעיר את מיקולה. בכל זאת, הגיעה גם שעת השינה שלו, כי בכל זאת, גם הוא מחר מתחיל שנה חדשה בבית הספר למפלצות. ראיתם את הסרט? לא? אל תראו. עדיף לכם לנצור את התחושה המתוקה של הסרט הראשון (תאמינו לי, ראיתי אותו כ-3,579 פעם – הילדה מכורה).

אז מה אני עושה כאן בשעת צהריים מאוחרת, במקום לשנו"צ? אני אספר לכם.

היום זהו יום חג לבלוגרים. כן, גם לנו מגיע. כל השנה אנחנו כותבים פוסטים מושקעים, מחפשים את הנושאים הכי מעניינים, מתאמצים עם הבדיחות, מדייקים עם הלינקים, עושים אהבה עם הצילומים שלנו. יום אחד בשנה, גם לנו מותר לנוח מהעיסוק האובססיבי הזה בעצמנו, ולכתוב פוסט שלם שמוקדש כולו לבלוגרים אחרים.

קוראים לזה "בלוג דיי", וזה קורה היום.

בבלוג דיי, כל בלוגר שלא נולד אתמול/שלא עשו אותו באצבע/שמכבד את עצמו, ממליץ על חמישה בלוגים שהוא אוהב במיוחד. בדרך כלל נורא קשה לבחור, ותמיד יש בלוגים שיופיעו בכל רשימה, ואיכשהו אף בלוגר לא באמת מצליח לכתוב רק על חמישה בלוגים, כי איך אפשר? יש כל כך הרבה וכל כך טובים ויפים ומצחיקים ועצובים ונוגעים ללב.

עשיתי רשימה של כל מיני בלוגים שאני אוהבת, כדי לבחור מתוכם על מה לכתוב. אני מאשרת לכם הצצה חד פעמית למחברת שלי!

רשימה

(תראו איך השחלתי לכם בתת מודע עוד מלא בלוגים)

אני יודעת שאתם הכי אוהבים בעולם לקרוא אותי ואת מיקולה, אבל בלוג דיי זה בלוג דיי, ובסופו של דבר התגבשה לה הרשימה של חמשת הבלוגים שכדאי לכם לקרוא חוץ מאת שלי. הנה היא. תהנו.

1. כמה יופי, כמה צבע, כמה מקוריות, כמה השראה יש בבלוג של שרית וסתיו, הלוא הן "מיספטל" – הייטקיסטיות שיש להן זמן גם להיות אמהות וגם להיות מעצבות / צלמות / בשלניות / כותבות בחסד. רק מהמחשבה אני מתעייפת לשבוע, ורק מקריאת פוסט אחד שלהן אני מתעלפת ליומיים. נפלתי ברשתן כשנתקלתי לראשונה בפוסט הדגים הזה (שימו לב, זה הולך להיות קו מנחה כאן). להתאהב.

מיספטל

2. אמיתיוּת. יש מילה כזאת? אם כן, אז אילנה – "מְרַפְרֶפֶת מֵעַל קֶצֶף הַמַּיִם" – בטח המציאה אותה. גם כי השירים בבלוג שלה הם כאלה, כל כך אמיתיים וכנים, וטהורים וענוגים, וגם כי היא עצמה כזאת. מילים הן המומחיות של אילנה, והיא חוקרת אותן ומשחקת בהן וממציאה אותן מחדש ודולה כאלו שלא ידעתם שקיימות ושוזרת אותן בשירים מלאי נשמה.

 גם כאן יש דגים, בפוסט על חברות אמת.

אילנה

 3. יש מלא בלוגים של אוכל. מ-ל-א. אבל יש אחד שממש כיף לעקוב אחריו, כי הוא מהחיים, וכי הוא מתובל בהגיגים שכל אמא תתחבר אליהם. ומעכשיו, כל פעם שבא לי מתכון, אני הולכת קודם כל לחפש אצל רחלי ב"פשוט מבשלת", שמתחזקת אותו כבר שנים במקביל לבלוג המשפחתי שלה, "עפיפונים" (הא! השחלתי לכם עוד אחד!). כשחושבים על זה, המתכון הראשון שביקשתי מרחלי כשפגשתי אותה לראשונה, היה מתכון לסלמון.

הופה! מתחבר לתמת הדגים!

הנה המתכון שרחלי הציעה לי אז, והנה תמונה ממתכון נוסף של פסטה עם סלמון שבא לי להכין:

פשוט מבשלת

4. בא לכם עוד דגים? בבלוג "מאיוק" של מאיה יש אהבה גדולה ליצירה, לתפירה, לעיצוב וליופי שנוטף מכל תמונה ותמונה בבלוג שלה, המצולם לעילא ולעילא. מה לעשות, אאוט אוף פוקוס עושה לי את זה, בעיקר כשזה בא בגוונים פסטליים ובקומפוזיציות מושלמות, של יצירות מעשה ידיה של מאיה לתפארה. מצאתי פוסט מלפני שנתיים על עיצוב שולחן דגיגים לילדים לכבוד ראש השנה, ואם ארבעת הימים הבאים פנויים לכם לגמרי, יש סיכוי שעוד תספיקו. לעבודה!

מאיוק

5. אחרון וחביב מאוד ואפילו הרבה, הוא בלוג "הביתה" של עדי, דנה ותמר. כאן אין דגים, אבל יש בתים. בתים מרתקים, בתים מיוחדים, בתים של אנשים שאתה לא מאמין איך היה להם זמן לסדר כל כך יפה. אולי יום אחד אני אזמין את שלושת בנות הבלוג ואת הגר, הצלמת שלהן, לצלם גם את הבית שלי (זה בהנחה שנתלה כבר את כל המנורות). לשטוף את העיניים ולקנא.

בחרתי לכם בית כמו שהייתי רוצה שיהיה לי – כזה שכולו יהיה מעשה ידי, והכל בו יהיה מיוחד ויוצא דופן, כמו אצל תמר.

הביתה

האמת שהתעייפתי מכל היופי הזה. בטח גם אתם.
מזל שבלוג דיי הבא הוא רק בעוד שנה.

למה קרמיקה

רגיל

– לירון, מיקולה חושב שהקוראים שלך רוצים לדעת למה התחלת לעשות קרמיקה.
– ואיך הגעת למסקנה הזאת, מיקולה?
– המחשבה הזאת פשוט צצה למיקולה בראש פתאום.
– אה-הה. ואין לזה קשר לטיוטה של הפוסט שהייתה פתוחה על המחשב אתמול, נכון?

מיקולה קצת נעלב שתפסתי אותו מחטט לי בקבצים. תכף אני אלך לנחם אותו עם איזו עוגיית שוקולד צ'יפס. אבל בינתיים, אתם בטח רוצים לדעת למה התחלתי לעשות קרמיקה.

כי…
כיור.
בעצם שניים.

כששיפצנו את הדירה בכפר סבא, החלטתי שאני לא רוצה סתם כיור לבן עגול, או כיור לבן אליפטי, או כיור לבן מלבני מונח כמו שיש היום בכל החנויות. או בכלל, כיור לבן. לבן זה לא צבע,  אני שונאת לבן, ואני רוצה בבית שלי כיור כפרי בעבודת יד! ליתר דיוק, שני כיורים כפריים בעבודת יד, כי יש לנו בדירה שני חדרי אמבטיה.

הייתי בדיוק בחופשת לידה, והגעתי למסקנה שאם אני לא עושה משהו אחר פרט להנקה / החלפת חיתולים / אמבטיות / הרדמות / עוד הרדמות / נענועים על הידיים / קפיצות על כדור פיזיו / עוד הרדמות – אני קופצת מאיזה גג, רצוי של עזריאלי.

אז צורך בכיורים + צורך בהתאווררות = חוג קרמיקה!

התחלתי להתנסות בחומר, להכיר אותו ולאהוב אותו. יצרתי עבודות רבות וייחודיות. ובסופו של דבר, בעבודה מאומצת ובאהבה רבה, נוצרו הכיורים המיוחלים.

לאמבטיה הגדולה נבחר קונספט של ספירלה (בהשראת מיקולה, שלא הפסיק להסתובב על האבניים). יצרתי כיור, מתקן לסבון, מתקן למברשות שיניים, מתלה מגבות בצורת מפתח סול ומראת עיגולים נהדרת (מיקולה עוד לא סיים לספור את כולם).

לאמבטיה הקטנה נבחר קונספט של אוקיינוס (הפעם בהשראת המראה שהכינה אמא שלי, המוכשרת בפני עצמה, בסדנת ויטראז'). אז הכנתי כיור (שמזכיר לי קצת את מפלי הניאגרה), לויתן לסבון, אלמוג למברשות שיניים, ומתלה מגבות בצורת סוסון ים חמודי.

עכשיו הבנתם למה קרמיקה?

שלושים אביבים וחמישה ירחים

רגיל

היום העיר אותי מיקולה במצהלות וסלסולים, תוך כדי ריקוד שנראה כמו משהו שבין "עוגה עוגה" לריקוד "המקרנה".

–          לירון, מזל טוב!
–          תודה, מיקולה, אבל על מה מזל טוב?
–          היה לך יומולדת, לא?
–          כן, לפני חמישה חודשים בדיוק.
–          חמישה חודשים?!
–          כן.
–          ומתי בדיוק את חושבת לכתוב על זה פוסט?

שיט. עברו כבר חמישה חודשים? ועוד לא כתבתי פוסט על היומולדת שלי? מה נסגר? צריך לתקן את המעוות ומהר.

בהתחלה חשבתי שמשבר גיל השלושים הולך להיות קטסטרופה. מצד אחד, הרגשתי צעירה מדי בשביל להיות גם רעיה, גם אמא, גם בעלת עסק, גם בלוגרית, וגם זו שעושה את כל הכביסות, הבישולים והריבים עם הוט. מצד שני, הרגשתי ממש זקנה. בכל זאת, ממש עוד מעט אני אהיה בת ארבעים!

אבל כשנחת עלי מבול ההפתעות שסער, המשפחה והחברים הכינו לי ליומולדת, הגעתי למסקנה שאני מוכנה להיות בת שלושים למשך עוד הרבה זמן. לפחות עד גיל ארבעים.

תרשו לי לשזוף את עיניכם במה שהיה:

זה התחיל ביום היומולדת, עם יום כיף באדיבות אישי היקר, שכלל ארוחת בוקר + פנקייקים + סרט (Oz: The Great and Powerful).

פנקייק

oz-the-great-and-powerful-banner-poster

התמונה מכאן

בערב היומולדת, הזמנתי כמה מחברי הטובים ביותר, ופינקתי אותם בארוחת טורטיות שאני לא מאמינה שלא צילמתי, ולכן תאלצו לדמיין את מיקס הטעמים בפה. היו לנו עוף מוקפץ עם ירקות, ממרח גואקמולי חלק וקרמי, סלסה ביתית קצוצה דק-דק, תבשיל שעועית שחורה נימוח, רטבים וכמובן טורטיות, וכל אחד לקח הרכיב לעצמו מנה. או שתיים. או שלוש.

הרעיון וההשראה מההמבורגר בר של רחלי 🙂

חוץ מזה היו מרגריטות תוצרת בית וסלט פירות שחיתותי באדיבות חברתי הטובה ביותר EVER – יעלי!

יעלי

תמונת בנות:

תמונת בנות

תמונת בנים: סירייסלי?

תמונת בנים

ברגע של חולשה הסכמתי להצטלם עם כמה מהמתנות שקיבלתי – ארגז כלים ומברגה נטענת של בוש! (בשמים וקרמים זה כל כך 2003)

מתנות

למחרת בערב, נסענו למשפחה שלי בקרית מוצקין, וגם שם ההפתעות לא איחרו לבוא.

– שולחן אוכל מלא בכל טוב
– בלונים בצורת 30
– מלא קינוחים
– סרט שצילמו, ערכו וביימו כולם (עם תמונות ארכיון שמוכיחות אחת ולתמיד שהדר דומה יותר לי)
– הקרנת קטעי וידאו מהבוידעם, שמרוב שהם היו מצחיקים לא ברור איך לא ראינו אותם עד עכשיו
– ובעיקר המשפחה הכי אוהבת שאפשר לייחל לה.

DSC_0886 DSC_0891 DSC_0938

גם כאן נתפסתי ברגע של חולשה. תכל'ס, מה יותר מצחיק? הכתר שלי או הדר שבולסת שם בצד?

DSC_0899

מאוחר בלילה נפרדנו בברכת "תשני טוב, מחר זה ממשיך", "תכיני למחר בגדים נוחים" ו"כמה זמן חיפשנו משהו שיתאים לך". אז הלכתי לישון, קמתי עם הנץ החמה, התלבשתי כראוי והתכוננתי לצאת.

DSC_0397

(סליחה, זו תמונה מטיול אחר)

נסענו כל המשפחה צפונה, בכיוון הכללי של ביירות, אבל זה לא היה בתוכנית. לעומת זאת, שמנו פעמינו למושב בצת, שם חיכתה ההפתעה המרכזית של היומולדת – סדנת יצירה בדלעות נוי!

(דלעות נוי?! אוכלים את זה אחר כך?)

יאיר החמוד והצוות שלו בדלארט עזרו לנו לבחור דלעות, וכל אחד מבני המשפחה לבש סינר פרחוני אחר, וצייר על הדלעת שלו וקישט אותה.

DSC_0971 DSC_0974 DSC_0977 DSC_0978 DSC_0985 DSC_1015 DSC_1028 DSC_0001 DSC_0019

בסוף הפעילות, שהייתה חווייתית, כיפית ויוצאת דופן (מי העלה על דעתו שאפשר לצייר על דלעות?), הצטלמנו, כל אחד עם פאר יצירתו, והלכנו לנגב חומוס בעכו על הים.

DSC_0151

חזרנו מהצפון עייפים אך מרוצים, לאחר סופ"ש ארוך של פעילויות. או אז התברר לי שזה עוד לא נגמר. זוגי שיחיה תכנן חודש קדימה, ודאג לכרטיסים להופעה של שלמה המלך בקיסריה ולסופ"ש רומנטי, גדוש ביין, תבלינים, שווקים ואוכל טוב, כולל לינה בצימר עץ סקנדינבי (אמנם לא בסקנדינביה אבל בכל זאת מצוין). מתוק!

DSC_0173

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לחברים הטובים שמלווים אותי כבר שנים, לאיש האהוב שלי שתמיד שם, ולמשפחה הענקית והמיוחדת במינה שנולדתי לתוכה. עשיתם לי יומולדת שלושים שמח ממש.

–          לא שכחת משהו, לירון?
–          לא, נראה לי שעברתי על הכל.
–          אהממ.
–          אה, כן. תודה גם לך, מיקולה.

שמיניות! שמיניות! שמיניות!

רגיל

אני רוצה קודם כל להכניס אתכם לאווירה.
תשימו רמקולים, תלחצו פליי, ותמשיכו לקרוא.

"Hoist the Colours", שיר שנכתב במיוחד לטובת "שודדי הקאריביים: סוף העולם" (החלק השלישי בסדרת הסרטים המופלאה) וכבר הפך למיתולוגיה בפני עצמו, הוא "שיר שאסור לכם לשיר אם אתם לא יודעים את המשמעות שלו"…

…אלא אם כן אתם מתכוונים להניף את דגל הפיראטים ולזמן אליכם את כל מנהיגי הפיראטים שברחבי שבעת הימים. הנה שלושה מהיותר מפורסמים שביניהם:

Pirates of the Caribbean - Am Ende der Welt
התמונה מכאן

האהבה הגדולה שלי לפיראטים התחילה לפני הרבה שנים. כנראה שזה היה בזכות הספר הזה:

photo 1

בתוכו, היתה הקדשה בכתב יד מסודר ועדין, מדודי מאיר ז"ל, שהיה מביא לי תמיד ספרים קלאסיים במתנה. תעשו חישוב לפי התאריך ותגלו כמה שנים הספר הזה אצלי. קראתי אותו פעמים רבות מאז.

photo 2

ידעתם שיש כזה דבר – Talk Like A Pirate Day? יום שלם, שמתרחש כל שנה ב-19 בספטמבר, שבו זה ממש לגיטימי לדבר, לשיר ולקלל כמו פיראטים. והכל בכלל התחיל בשני חבר'ה מאורגון, ארה"ב, שפשוט חשבו שזה ממש מצחיק לדבר ככה פעם בשנה.

Talk Like A Pirate Day
קפ'ן סלאפי ואול' צ'אמבאקט – המייסדים של החג הבינלאומי הזה

כנראה שכל אלה ועוד השאירו עלי חותם, כי "שמיניות" (Pieces o' Eight), סרט הגמר שביימתי בסיום לימודי הקולנוע שלי, היה גם הוא על פיראטים. פיראטים קשישים אמנם, אבל בכל זאת פיראטים.

לכן, לא ברור למה הייתי כל כך מופתעת, כשיום אחד מצאתי את מיקולה – טיפ טיפה שיכור – יושב על שולחן סלון ישן שחיכה בתור לשיפוץ.

מיקולה הפיראט

– מיקולה, מה זה הרטייה הזאת? מה אתה, משה דיין?
– מיקולה פיראט!
– ואתה יושב על השולחן כי…?
– זה לא שולחן, זו רפסודה, מצחיקה. מיקולה בנה אותה בעצמו, אחרי שקפטן הוק נטש אותו על אי בודד, מפלטת עץ עתיקה ובולי עץ מהג'ונגל.
– אה-הה. ומאיפה הצלקת הזאת בדיוק?
– אמממ… זה קרה בטעות. מסכין החיתוך של הפוטושופ.

Ugh! לכו תבינו איך הראש של דמויות מצוירות עובד. פיראטים?! רפסודה?! צלקות?! כל מה שאני רואה פה זה שולחן שהיה צבוע פעם בצבעים נוראיים (מי צובע שולחן בצהוב ושחור?) ועכשיו הוא סתם נוראי מרוב שהוא מקושקש ומתקלף.

IMG_4992

מיקולה הפליג בדימיונות, והתעקש שמתחת לשכבות הצבע המתקלפות של ה"רפסודה" שלו, מתחבאת מפה עתיקת יומין, שמובילה לאוצרו האבוד של קפיטן פלינט.

מכיוון שמיקולה לא מורשה להפעיל מלטשת, הסכמתי להפעיל אותה בשבילו. לאט לאט התקלפו שכבות הצבע המהוהות, וחשפו דבר בלתי יאמן.

DSC_0242 שולחן פיראטים 2 שולחן פיראטים3

המשכתי לעבוד, ללטש ולשייף. לאט לאט התגלה יופיו של השולחן – סליחה, מפת האוצר – הזאת, במלוא הדרה.

שולחן פיראטים4 שולחן פיראטים5 שולחן פיראטים6 שולחן פיראטים

קראתי למיקולה לבוא לראות. מרוב התרגשות, הוא התחיל לקפוץ, לעשות סלטות באוויר, לשתות רום, לרקוע ברגליים, לרקוד בסיבובים, לשיר שירים גסים, לשתות עוד קצת רום, ולבסוף הוא נרדם בנחירות רמות על הספה בחדר העבודה.

ועכשיו, כשהשולחן מוכן לגמרי (חפשו אותו בחנות), ומיקולה ישן לגמרי, אפשר להחביא את הצבעים והמכחולים בארון.
אל תגלו לו, כן?

תְּרֵיסַר גְּבָרִים עַל אֲרוֹן-המת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ, וּבַקְבּוּק מָלֵא רום!
שְׁתוּ וְהַפְלִיגוּ אֶל עוֹלָם- הָאֱמֶת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ וּבַקְבּוּק שֶׁל רוּם…

"אי המטמון", מאת: רוברט לואי סטיבנסון, תרגום עברי: אוריאל אופק, הוצאת "כתרי"

סיפורו של מוצר חדש

רגיל

איך מוצר חדש נולד?
כמו תינוק.
חושבים עליו הרבה הרבה זמן, עושים אותו באהבה, ואז מספרים עליו לכל העולם.

אז יש לי מוצר חדש!

אם קראתם את אחד הפוסטים האחרונים שלי על אותיות הלבד, אז בטח כבר קלטתם שיש לי איזה קטע עם מילים. לא סתם אני מלהגת בבלוג הזה, ולא סתם התחתנתי עם עיתונאי, ועוד אחד כזה שמכל שלט רחוב או רשימת קניות ממציא בדיחת-משחקי-מילים דלוחה (או מתוחכמת, תלוי את מי שואלים) כזו או אחרת.

 ומי שמכיר אותי באופן אישי, יודע שיש לי גם קטע עם סרטים. לא סתם התחתנתי עם מבקר סרטים שכבר שנים מטפח ספריית DVD ענקית בבית, אוכל סרטים לארוחת הבוקר, מנתח נתונים של רווחי סרטים בצהריים, זוכר איזה במאי נשוי לאיזו שחקנית וגרוש מאיזו שחקנית אחרי הצהריים, ולוקח אותי להקרנות עיתונאים בערב.

 (זה אותו בחור אגב)

 אז מה קשור כל המילים והסרטים האלה? אני אגיד לכם. כבר מזמן רציתי לעשות משהו עם ציטוטים מתוך סרטים שאני אוהבת. פשוט, יש סרטים שראיתי כל כך הרבה פעמים, שאני יכולה אפילו לשיר את כל הדיאלוגים שלהם במקלחת.

–          נו, לירון, בואי נראה אותך. מאיפה הציטוט הזה – "All good things to those who wait"?
–          זה קל, מיקולה. מ"שתיקת הכבשים".
–          ומאיפה זה – "Quid pro qou"?
–          גם זה מ… שתיקת הכבשים.
–          וזה – "Memory, Agent Starling, is what I have instead of a view"?
–          מיקולה, אתה רציני? למה אתה מצטט רק משתיקת הכבשים?
–          כי זה מה שהיה בדי.וי.די!

 תכל'ס, נראה לי ש"שתיקת הכבשים" הוא קרוב לוודאי הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בחיים. לכן, כשחשבתי על ציטוט למוצר החדש שלי, הייתה לי התלבטות ממש קשה בין הסצנה הזאת:

 לבין זאת

 בסוף הלכתי על הסצנה השנייה. וזה מה שיצא:

צלחת מדברת - שתיקת הכבשים דגם צלחת: מלבן/אפור/צהוב מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

תכירו את המוצר החדש שלי: "צלחות מדברות" – צלחות קרמיקה עם כיתובים צבעוניים מוטבעים. הן יכולות להיות בצבע לבן, אפור, חום, שחור או צהבהב. הן יכולות להיות בצורת מלבן, ריבוע, עיגול וכל צורה אחרת בעצם. הכיתוב עליהן יכול להיות בכל צבע מצבעי הקשת. אפשר לכתוב עליהן כל דבר שרוצים, כל עוד זה באותיות לטיניות. הנה כמה דוגמאות מסרטים אהובים:

"בחזרה לעתיד" והצלחת של דוק בראון

צלחת מדברת - בחזרה לעתיד דגם צלחת: ריבוע/לבן/סגול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

 "הקוסם מארץ עוץ" והצלחת של דורותי

צלחת מדברת - הקוסם מארץ עוץ דגם צלחת: ריבוע/לבן/תכלת מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

"פורסט גאמפ" והצלחת של אמא שלו

צלחת מדברת - פורסט גאמפ דגם צלחת: מלבן/אפור/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

כל הג'יימס בונדים פחות או יותר, והצלחת שלהם

צלחת מדברת - ג'יימס בונד דגם צלחת: מלבן/אפור/שחור מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

זה לא ציטוט, אבל זה סרט עם כל כך הרבה אוכל ואהבה, שפשוט חובה שתהיה לו צלחת משלו

צלחת מדברת - לאכול, להתפלל, לאהוב דגם צלחת: מלבן/לבן/אדום מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

אם גם אתם רוצים להזמין צלחת או סט צלחות, ואין לכם שום רעיון לציטוטים שנחרתו בדברי ימי הקולנוע, אני ממליצה שתצפו בסרטון הבא. לא ייאמן שארנולד שוורצנגר אשכרה אמר כל כך הרבה מילים במהלך הקריירה הקולנועית שלו.

בתיאבון!

צלחת מדברת - בתיאבון דגם צלחת: מלבן/לבן/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

מה כתוב פה?

רגיל

 אני שמחה לבשר לכם כי חגיגות היומולדת של הדר, עליהן כתבתי בשבוע שעבר, הסתיימו, וחזרנו לשגרה. עכשיו, כל פעם שמישהו שואל אותה בת כמה היא, או מתי היה לה יומולדת, היא אומרת "נגמר לי היומולדת!". תכל'ס, לחגוג שלוש מסיבות יומולדת אחת אחרי השנייה, בשביל זאטוטה בת שנתיים, זה די מעייף… למרות שכל התפקיד שלה בהילולה הזאת היה להיות חמודה ולפתוח מתנות.

 ואני?
סגרתי את הקונדיטוריה הזמנית, וחזרתי לעבודה.

באחד הימים, מיקולה מצא על שולחן העבודה שלי את אותיות הלֶבֶד האלו:

מה כתוב פה

במשך יום שלם הוא ניסה להוציא ממני למה הכנתי אותן ומה לעזאזל כתוב פה. כל ניסיונותיי להסביר לו שזו הפתעה, ושברור לי שברגע שאגלה לו הוא ישר ירוץ ויספר לכולם, עלו בתוהו.

 DSC_0766

בהתחלה, הוא ניסה לבקש יפה.

DSC_0768

דגדגתי אותו, שיפסיק להציק לי. זה לא עזר. הוא המשיך ללחוץ.

DSC_0771

עמדתי בסירובי. הוא נקט בגישה מאיימת.

DSC_0772

אני מודה שקפצתי לרגע, אבל סתם כי הייתה דפיקה בדלת. זה היה הדוור.

כשחזרתי, מיקולה היה מוטל על הרצפה, ולידו הכיתוב הבא:

DSC_0773

–         מיקולה, קום מהרצפה, אני יודעת שאתה סתם עושה את עצמך.
–         (אין תגובה)
–         מיקולה… לפחות תעצור את הנשימה, כדי שזה ייראה יותר אמין.
–         (אין תגובה)
–         רוצה שאני אגלה לך מה כתוב פה?
–         כן!!!

סידרתי מחדש את האותיות, בסדר הנכון.

DSC_0775

מיקולה חייך. הוא מכיר היטב את כל השמות האלה, כי הם שייכים לכמה ילדים חמודים ומיוחדים ששנינו מאוד אוהבים: יולי ז., עידו מ., יונתן ש., איתמר ל., ומאיה ג..

DSC_0777

את האותיות, הסברתי למיקולה, אתלה על ענף עץ, וכל ילד יקבל השנה ליום הולדתו מובייל עם שמו,  בדיוק כמו המובייל הזה שהכנתי ליאיר:

מובייל יאיר1 מובייל יאיר2

רוצים גם? חפשו "מובייל שם" בחנות.

נפגש בשמחות!

פעם שלישית קאפקייק

רגיל

זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

עוגה בגביעי גלידה

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

DSC_0976

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

DSC_0106

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

DSC_0107

DSC_0108

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

DSC_0111

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

DSC_0112 DSC_0113

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

DSC_0025

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

DSC_0030

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

DSC_0193

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

DSC_0203 DSC_0215

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

DSC_0382

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

DSC_0385 DSC_0386

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

DSC_0420

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

DSC_0423

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

DSC_0425

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

DSC_0437

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

DSC_0433

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

DSC_0428 DSC_0453 DSC_0452 DSC_0629

וכל השולחן:

DSC_0418

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

DSC_0491 DSC_0549 DSC_0483 DSC_0572

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

DSC_0580

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

DSC_0647

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

DSC_0662 DSC_0568

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

IMG_2444

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.

פרויקט ארגז צעצועים

רגיל

זוכרים את פרויקט "ארגז צעצועים" שהעליתי לפייסבוק של מיקולה? אז יש התפתחויות.

עריסה - לפני

למי שלא ראה או לא זוכר אספר, שאת העריסה הזאת הצילו בשבילי בני משפחת פלומו-שטיין מקרן רחוב. למרות המראה המיוחד שלה, היא הייתה כל כך נטושה, ובמצב צבירה (וצביעה) כל כך גרוע, שלרגע עברה לי בראש המחשבה להשליך אותה חזרה היאורה. איזה מין הורה חסר אחריות יניח את התינוק הרך שלו לישון בכזה דבר?

 – לירון, השתגעת???
– נו באמת, מיקולה, נראה לך שאני שומרת את העריסה הזאת?
– מה פתאום עריסה?
– כמו מה זה נראה לך, מיקולה?
– ארגז צעצועים כמובן.

אני באמת לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם. ככה הוא, מיקולה, חושב כמו ילד ולא כמו אמא. וזה לא תמיד כל כך גרוע. תכל'ס, להפוך את העריסה הזאת לארגז צעצועים יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לה.

כשהעליתי את התמונות של העריסה לפייסבוק, ביקשתי להתייעץ עם החברים של מיקולה באיזה צבע לצבוע אותה, וכיצד לעטר אותה. לאחר שההצעה של מיקולה (לצבוע את העריסה בלבן ולצייר אותו על כל הדפנות) נפלה מסיבות מובנות, אלה האופציות שנשארו:

ארגז צעצועים1 ארגז צעצועים3 ארגז צעצועים4 ארגז צעצועים5

וההצעה עם הכי הרבה הצבעות (ולמען ההגינות אומר שהיא הייתה גם הפייבוריטית שלי…) היא זו:

ארגז צעצועים2

יש בו משהו, בדובי הזה, מאוד תמים וילדותי, ועם זאת גם מאוד מחוספס ובוגר. הקווים שלו, המצויירים בהינף יד חופשית, זה ממש הסגנון שאני אוהבת. ביום מן הימים, כשאהיה ציירת מיוסרת שחיה בצריף עץ על צוק מעל מיצר גיברלטר, ככה בדיוק אצייר.

וחוץ מזה, שהדר חולה על דובים, כי –

  1. עם הדובי שזכינו בו בקזינו בלאס וגאס בירח הדבש, היא ישנה כל לילה. מיותר לציין שמאז שהיא נולדה, מכל הדיבורים על "חפץ מעבר", לא העזנו לכבס אותו אפילו פעם אחת (אולי הגיע הזמן באמת).

דובי דוב

  1. בסדנת הלבד הראשונה, סער הכין להדר דובי קטן כתום, אח לדובי מלאס וגאס. מאז, גם הוא הצטרף לארסנל הבובות שישנות איתה במיטה.

דובי ודובי

  1. כשהיא נוסעת לסבא וסבתא, היא לא צריכה שום צעצועים – רק לעמוד בחוץ, להצביע על דובי ענק שמשום מה מחבק מנוף של חברת בנייה כלשהי, ולצווח בהנאה: "דובי וורוד טיפס על המנוף! הוא לא יורד משם! זה הבית שלו!"

דובי על מנוף

בקיצור, דגם "דובי" נבחר ברוב קולות. אבל דבר ראשון, היה צריך להפטר משכבות הצבע העקשניות שכיסו את העריסה.

ככה זה נראה אחרי שפירקתי אותה לגורמים, ולפני השיוף:

IMG_5551

בזמן השיוף (מתה על המלטשת חסרת-הרחמים שלי):

DSC_0860

קלטתם כמה שכבות של צבע יש כאן?

DSC_0868

ואחרי השיוף, כל החלקים מוכנים יפה לצביעה מחודשת.

DSC_0870

אז מה, סגול? נכון, אני מתה על סגול בהיר, ונכון, אפילו נשאר לי עוד צבע מ"כסאות לילך", ונכון, זו תהיה ממש סגירת מעגל, מכיוון שלילך, שעל שמה הכסאות הנ"ל, הביאה לי את העריסה המדוברת. ובכל זאת, החלטתי להרגיע קצת, וללכת הפעם על צבע שמנת נייטרלי, שישתלב מצוין עם כל הצעצועים הצבעוניים שיהיו סביבו. בכל זאת, מדובר בארגז צעצועים!

הדובי, הקוביות והמילה "צַעֲצוּעִים" בפעולה:

DSC_0311 DSC_0314 DSC_0310

קצת גימורים, קצת שיפצורים, לחבר הכל ביחד, להעמיס בבובות מהאוסף הפרטי שלנו, ו-טה דה!

DSC_0372 DSC_0375 DSC_0380 DSC_0386 DSC_0382

פשוט לא להאמין כמה בובות פרווה יכולות להיות לקטנטונת אחת בת שנתיים. וזה אפילו לא הכל! אם גם לזאטוט שלכם יש כזאת כמות של צעצועים, אתם מוזמנים לחפש את הארגז הזה בחנות שלנו 🙂

כמעיין המתגבר

רגיל

– מיקולה, אתה יודע שכבר בדיוק חודש לא כתבנו פוסט???
– טוב, זה הגיוני, נולד לנו אחיין.
– ו…?
– לירון, תינוק חדש זה המון עבודה.
– מה כבר עשית, מיקולה? אפשר לחשוב שאתה זה שהחלפת לו חיתולים, קמת אליו חמש פעמים בלילה וטיילת איתו בכל הבית כדי שירדם סופסוף.
– לא, אבל מיקולה הכין לו הפתעה!

 אז זה אמנם לא לקח חודש, אבל מיקולה באמת הכין לאחיין החדש שלנו הפתעה.

 אבל נתחיל בסיפור.

 מעיין שלנו נולד בצהרי אפריל, אח שלישי למאור ומתן. זה קרה כל כך מהר, שאמא שלו אפילו לא הספיקה להגיד "אפידורל", וכבר הוא היה בחוץ (לטענתה היא אמרה "אפידורל" די הרבה פעמים, ובקול די רם אפילו, אבל הנתון הזה קצת פחות מתאים לסיפור). כשבאנו לבקר אותם בבית החולים, הדר נורא התרגשה, ורצתה לראות את התינוק החדש שוב ושוב. מעניין אם היא תתלהב ככה כשלה יהיו אח או אחות!

מעיין

את שמו של הרך לא גילו לנו, אבל קיבלנו שני רמזים:

 1. זה מתחיל באות מ', כמו אחיו הגדולים – מאור ומתן.
2. וזה שם שיכול להתאים גם לבן וגם לבת.

 אז את "משה" פסלנו על ההתחלה. "מרום", שם שאנחנו אהבנו ומאוד מתאים למשפחת חובבי התעופה שבנדון, גם ירד מהפרק, בשל הדמיון למאור. מנחם ורדי – כבר יש. גם מיכאל ורדי כבר יש. מטר? מיתר? משי? לא הסטייל שלהם. מאי? לא, טעות בחודש. מנדל? נו שוין…

– מיקולה!
– סליחה?
– מיקולה שם מצוין. זה במ', מתאים לבן ולבת, וזה אפילו שם של סלב.

אני די בטוחה שמיקולה התכוון למיקולה יאנוביץ' אזארוב, ראש ממשלת אוקראינה. אבל כנראה שגם השם הזה לא ממש יתאים לפיצקי הקטן. חשבנו וחשבנו, ובסוף זה הגיע: מעיין.

 מעיין הוא מבוע של מים מתוך האדמה […] בספרות, המעיין מסמל מקור נקי וטהור. (ויקיפדיה)

ישבנו, מיקולה ואני, וניסינו להחליט איזו מתנה תשמח את הקטנצ'יק.

– מיקולה, נראה לי שנביא לו צ'ק.
– לא טוב. הוא יקרע את זה.
– אולי בגד יפה?
– לא צריך. בשביל מה יש לו שני אחים גדולים?
– חיבוק?…
– קמצנית!

בין ההצעות שנפסלו (על ידי) היו גם: מכונית פורש, טיסה לברלין, פנטהאוז בהוד השרון, ארוחה במול-ים, ודגם לבנייה של גלקסיית שביל החלב. בסוף החלטנו – קובייה! גם רך, גם צבעוני, גם מרשרש וגם עם השם המקסים שבחרו לו הוריו.

צד אחד:

קובייה צד ראשון

צד שני:

קובייה צד שני

ובשתי הפאות העליונה והתחתונה תפרתי ברווזון קטן וחמוד.

קובייה מלמעלה

ברוך הבא לעולם, קטנצ'יק 🙂