תגית: מיקולה

מקלחת תינוק

רגיל

סיפרתי לכם שאני בהריון?
לא?
איך יכול להיות?!
עברו כבר כמעט תשעה חודשים!

מממ… אולי זה בגלל שבהריון הזה (בניגוד לקודם) אני קצת פחות מרגישה בהריון כי אין באזור שלי אף אחד שמטריד אותי במשפטים האלמותיים –
"מה, עוד לא ילדת?"
"אז מה, את עוד פה?"
"לא בא לך ללדת, הא?"
"היא לא רוצה לצאת כבר?"
והכי מתחכם – "השמנת!"

אנשים תמיד מרגישים שהם צריכים להגיד משהו, לא? אז זהו – שלא! אתם תעזבו את הבטן שלי בשקט ואני מבחינתי מבטיחה להתעלם ברוב טקט מהקרואסון שוקולד שאתם בדיוק תוקעים. עשינו עסק?

אבל בסיבוב הזה, כשאני הולכת לעבודה בבוקר, יש לי רק את מיקולה לידי, והוא מצידו עוד לא אמר שום דבר. נראה לי שהוא בהכחשה. ככה זה אחים גדולים 🙂

מה שכן, אם מיקולה היה אומר משהו, נראה לי שזה היה בסגנון כמה מהמשפטים החמודים האלה. השאלתי אותם מעמוד הפייסבוק המצוין שכדאי לכם להכיר – "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם".

1273861_615224965214498_247756684_o 1921044_601047889965539_620679484_o 1979181_608095375927457_737185145_o

אז נסיכה מס' 1 כבר כמעט חוגגת 4 (הדר – למי שלא מכיר), ובקרוב תצטרף למשפחתנו הקטנה נסיכה מס' 2. לרגל המאורע המרגש שינסתי מותניים, ובין שיפוץ שרפרף אחד לחידוש כסא אחר הצלחתי להשחיל כמה רכישות ויצירות לטובת יורשת העצר הבאה. כי אם אף אחד לא מתכוון לארגן לי פה מקלחת תינוק (או "בייבי שאואר" כמנהג הגויים, טפו) – אני הולכת לארגן אחת וירטואלית לעצמי!

אז מה חדש אצלנו?

סלסילת חיתולים.
החיתולים של הדר תמיד היו מונחים על השידה ואף פעם זה לא היה נראה מסודר במיוחד. אז החלטתי, ביום הסערה הכי קר של החורף, על כוס סיידר חם, לסרוג סלסילה בדיוק למטרה מקודשת זו.

10898187_778026515620417_9042013424211508377_n

את הסלסילה סרגתי מחוטי טריקו בשלושה צבעים. נעזרתי בהדרכה הזאת, ושידרגתי אותה קצת על ידי שילוב השורות אחת בשנייה, פלוס תוספת פפיונים בארבעת הפינות.

DSC_0500 DSC_0506

אבל דבר אחד אני חייבת להבין: חיתולי ניובורן זה באמת כזה דבר פצפון?

DSC_0513

נעליים.
מכירים את המשפט "A girl can never have too many shoes"? אז יופי. הילדה עוד לא נולדה, אפילו שם עוד אין לה, אבל נעליים חדשות יש בשפע. למבחר דאגו דודה יעל ג., שהביאה משלוחה של נעלי בית מתוקות מניו-יורק (אחד לקטנה ואחד לגדולה, בכל זאת אסור לקפח):

2

ודודה ניקי, שסרגה מחוטי כותנה לא זוג אחד, לא שניים, אלא שלושה (!) זוגות אולסטאר פצפונות לפי ההדרכות האלו.

DSC_0521 DSC_0542

החלטתי לעשות לעצמי צילומי הריון "Like mother like daughter" עם האולסטאר הזעירות. ולא, זה שאני בקרוב אמא ל-2 לא אומר שאסור שיהיה לי פטיש לסניקרס! (במיוחד מגניבים כאלה שיש רק בלונדון)

1

בגדים.
אז מצד אחד, יש לי בבטן עוד בת ולא בן, מה שאומר שלכאורה אין לי סיבה לקנות בגדים. מצד שני, הדר נולדה בקיץ וזאת תיוולד בחורף (גם כן חורף) – כלומר סיבה מצוינת לשופינג! אז גייסתי את דודה יעל ב. ואת סבא כדי להביא לי חבילת אוברולים קטנטנים מקרטרס ניו יורק, ואני עצמי שמתי פעמיי לחנות צ'ילדרנז פלייס הקרובה לביתי ויצאתי עם שמלה וחולצה לאחות הגדולה (שוחד לקראת האחות הקטנה), וכן השלל הבא מהפליז הכי נעים בעולם, וכיסויי ידיים בילט-אין בשרוולים שהזכירו לי משום מה כותונת משוגעים (אבל זאת רק אני):

DSC_0520 DSC_0515

חוץ מזה, יש להם כל כך הרבה חליפות הורסות למסיבת בריתה, כך שהפאשניסטה לעתיד יכולה ממש לצאת מהבטן ישירות לטוטאל לוק מלא בדיטיילים מושקעים, כולל נעליים (טוב די, יש לי מספיק). ועוד חוץ מזה, שיש להם עכשיו 50%-70% הנחה על מגוון פריטים מקולקציית החורף (שווה) ואפילו פריטים ב-9.90 ₪ (שווה מאוד).

Picture 162Picture 163_

פרוייקטים עתידיים.

אז ככה נראית רשימת המשימות שלי לקראת הלידה:
עריסה – יש
תיק לבית היולדות – יש
בגדים אחרי כביסה ומסודרים יפה במגירות – יש
פלייליסט של שירים מרגיעים – יש
פוסט בבלוג – יש
סבא וסבתא, גיסים וחברים בהיכון – יש
צירים – אין!

נראה לי שכל מה שנשאר הוא פשוט לחכות שהפלא יצא לאוויר העולם בזמן הכי מתאים והכי נכון… ואחרי שזה יקרה, אני מבטיחה להכין לה נחשוש כזה כמו שהכנתי לאחותה הגדולה –

DSC_0789

וגם מובייל שם כזה, כי ברור שעם הגנים במשפחה שלנו היא תצא מהבטן וישר תדע לקרוא אנגלית –

Copy of מובייל שם - הדר

ואיזה שם יהיה כתוב שם אתם שואלים? האמת שאנחנו בעצמנו עוד לא יודעים… זה בטוח יהיה שם מהטבע, צריך להתחבר ל"הדר", בלי ח' ולא שם לועזי. תכתבו לי הצעות!

ומשהו מתוק לסיום:

מודעות פרסומת

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

נסיכות של בזוקה

רגיל

אז פורים מתקרב בצעדי ענק. גם אליכם? כי אלינו הוא שועט במהירות על-קולית ככל שהימים עוברים והתחפושת עוד לא מוכנה. ולמה היא לא מוכנה אתם תוהים?
אז ככה.

שאלתי את הדר למה היא רוצה להתחפש השנה. בכל זאת, בת רבע-לשלוש שיודעת בדיוק מה היא רוצה ועומדת על שלה, ואם אני אגיד משהו אז אוי ואבוי לי. האמת, בתוך תוכי חששתי. מה אם היא תגיד "נסיכה"? או "מלכה" או "פיה"? זה ישבור את כל המסורת המשפחתית שלנו של תחפושות מתוחכמות ומאגניבות. פור דה רקורד, אני אף פעם לא התחפשתי לכזה דבר.

DSC_0480

הילדה אמרה "טיגר", ואני נשמתי לרווחה.
ישששששש
לפני שהיא תתחרט אצתי רצתי לאיביי, הזמנתי טיגר, כססתי ציפורניים עד שזה הגיע, וכשזה הגיע ופתחנו בהתרגשות את החבילה, הבנו שזה כל כך גדול, שהיא תתחפש לזה מינימום בגיל 12 (אולי).

ברוב ייאושי, בישרתי לקטנה שלטיגר לא מתחפשים השנה, ושאלתי שוב למה היא רוצה להתחפש.
"למלכה".
(אוקיי לא כזה נורא)
"סליחה, לנסיכה".
(מממ)

 אז כשזוהר אמרה לי שהשידה שלה מיועדת לאחייניתה, מיקה, נסיכה קטנה בת חמש, ישר חשבתי על הנסיכה הקטנה שלי.

 זוהר היא הזוכה המאושרת בתחרות שערכנו בשיתוף אתר העיצוב השווה "בניין ודיור". במסגרת התחרות, המשתתפים העלו תמונות של הרהיט הישן שלהם, וסיפרו למה הם רוצים שנשפץ להם אותו במתנה. מתוך כל התמונות, נבחר רהיט אחד – השידה של זוהר, שנמצאה ברחוב במצב רעוע פלוס פלוס, ובצבע גרוע מינוס.

זוהר סיפרה:

אספתי אותה מהרחוב כי מצאו חן בעיני הצורה והקימורים שלה. זה היה גדול עלי לשפץ את זה, ואמרתי לעצמי – מקסימום זה יחזור לרחוב… ואז פתאום ראיתי את התחרות של "בניין ודיור", והעליתי את התמונה. לא חשבתי שמישהו בכלל ירצה לקחת את זה…

אז מסתבר שיש כמה משוגעים בעולם (אני), שמסכימים לקחת את זה, כי הם סוברים שאם מקשיבים טוב טוב, אפשר לשמוע פוטנציאל גדול צועק בקול ענות חלושה מתוך העץ. ככה השידה נראתה כשהיא הגיעה אלי:

DSC_0358

 החלק העליון היה שבור

DSC_0361

המגירה הייתה אכולה לגמרי

DSC_0362

התחתית שאליה היו מחוברות הרגליים הייתה טוטאל-לוס

DSC_0368

מאחור היתה מחוברת מין קופסת עץ הזויה שמישהו אילתר מסיבה עלומה (פירקתי מיד)

DSC_0364

ואם לא די בכך, הכל היה צבוע בספריי זהב, ומקושט בספריי כסף. סירייסלי?!

DSC_0363

כל הזמן הזה, מיקולה לא אמר מילה, הוא רק עמד שם והפריע לי ועשה בלונים בבזוקה שלו.

gum2

אז התעצבנתי ופירקתי לזה את הצורה.
(לשידה, לא למיקולה)

DSC_0372

אחר כך הרכבתי והדבקתי וחיברתי תחתית וגב ומדף חדשים, ואז פתאום זה היכה בי! השידה הזאת תהיה בצבע שמנת (כמו שזוהר רצתה) וקצת בוורוד (כמו שנסיכות רוצות).

DSC_0524_

עם ידית שכשמצאתי אותה ידעתי שזה זה.

DSC_0503

ועוד קצת תמונות.

 DSC_0499 DSC_0505 DSC_0521 DSC_0536

זוהר אומרת:

וואו! מיקה תמות על זה!!!

אז תתחדשי, מיקה!
ואני זזתי לתפור גלימה של נסיכות 🙂

מיקולה בן שנה!!! אהההההה

רגיל

ביום שישי האחרון סיפרתי למיקולה בהתרגשות, שביום ראשון, כלומר היום, יש לו יומולדת.

יומולדת שנה!

כן, עברה שנה שלמה מהתשיעי לפברואר אלפיים ושלוש עשרה, אז פרסמתי את הפוסט הראשון בבלוג שלנו, שבו הצגתי לעולם את המפלצתון החמוד שלי.

שנה שלמה!

חשבתי, בתמימותי, שמיקולה יקפוץ לשמיים ויעשה סלטות באוויר וינופף בידיו הקטנות בשמחה והילולה. אבל לא. לעומת זאת, קיבלתי את הפרצוף הזה:

fb teaser profile pic

ניסיתי לרדת לעומק העניין, ולהבין איך יכול להיות, שב-364 הימים האחרונים מיקולה לא הפסיק לשאול אותי מתי יש לו כבר יומולדת, וכשמגיע היום המיוחל, הוא עושה פרצוף של מלפפון חמוץ.

"מיקולה בן שנה. מיקולה זקן ממש"
"מיקולה כבר ינוח בקבר"
"מיקולה כל כך זקן, שכשהוא נולד אפילו עוד לא היה וידאו באינסטגרם"

 אוקיי, ידעתי מראש שיש לי עסק עם פולנייה במסווה של יצור קטן ופרוותי, אבל לא חשבתי שמשבר גיל השנה יתפוס את מיקולה בכזאת חומרה. החלטתי לנסות ולעודד אותו באופן לוגי וברור, והזכרתי לו שבשנה האחרונה הספקנו לעשות המון המון דברים חשובים.

למשל, שאת הפוסט הראשון שהעלינו בבלוג ראו 1000 איש ביום אחד.

ושבשנה האחרונה היו לנו מעל 16,000 צפיות בבלוג.

שיש לנו בבלוג יותר מ-500 תמונות מקסימות המשולבות במעל 30 פוסטים.

ושלא פעם ולא פעמיים הפוסטים שלנו הופיעו בראש רשימת הפוסטים הפופולריים ביותר של וורדפרס בעברית.

שיש לנו כמעט 600 אוהדים בפייסבוק שמלייקקים ומגיבים ונהנים לקרוא אותנו.

ושיש לנו מדור קבוע של הדרכות "עשה זאת בעצמך" באתר העיצוב המוביל בישראל – בניין ודיור.

שבחנות שלנו נמכרים עשרות מוצרים, ביניהם רהיטים משופצים שכל אחד מהם יחיד ומיוחד, עבודות קרמיקה מקוריות, מוצרי לבד מתוקים וצבעוניים, וקיטים טרנדיים לרקמת איקסים.

ושבסדנאות הלבד שלנו השתתפו כל כך הרבה אנשים מקסימים ויצירתיים שיצאו עם חיוך ענק ובובה מעשה ידיהם.

נשמע טוב, לא?
כנראה שכן, בהנחה שאתם לא מיקולה.

fb teaser profile pic2

הבנתי שקול ההיגיון לא יעזור כאן, ושלפתי את נשק יום הדין.
הכנתי למיקולה הפתעה.

– מיקולה, אתה יודע למה כדאי לך לשמוח ביומולדת שלך?
– אין שום דבר משמח ביומולדת של מיקולה.
– גם לא סשן צילומי קייק סמאש?
– קייק מה?
– "קייק סמאש", נו, צילומים כאלה שעושים בגיל שנה, שמלבישים אותך בכובע מגוחך ועניבה תואמת, ואתה מקבל עוגה מושקעת מבצק סוכר במלא כסף ויכול לחרב אותה ולאכול אותה עד חורמה ולהתלכלך עד כלות, ככה שמתאבקים בבוץ יראו חובבנים לידך…
– לירון, יכול להיות שאמרת עוגה?

מאותו רגע מיקולה הפך לשד טזמני, ולא נח ולא שקט עד שהגיעה העוגה. ככה זה נראה 28 שניות אחרי.

יומולדת שנה

 אני מאחלת למיקולה ולי שנה שנייה פורייה ונהדרת, מלאת חדוות יצירה וכיפית, משעשעת לרוב ומרגשת לעיתים. שנכיר עוד המוני אנשים נפלאים ומעניינים לעבוד איתם או עבורם, שנמשיך להמציא ולחדש כי יש לנו אינסוף רעיונות, ושנגדל ונגדל כי השמיים הם הגבול.

ומה אתם מאחלים לנו? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות 🙂

חוץ מזה, כדאי לכם לעשות לייק ולעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלנו, כי בעקבות כמויות הסוכר שמיקולה זלל, הוא קצת עף על עצמו עם רעיון די פסיכי של "כל יום מוצר אחר בחצי מחיר למשך שבוע".

–          חצי מחיר? השתגעת מיקולה???
–          לירון, זה היומולדת של מיקולה אז מיקולה מחליט. תפרסמי ותשתקי!

**********************

המוצרים שבהנחה:

סדנת לבד בחצי מחיר! 75 ש"ח במקום 150!

סדנת לבד בחצי מחיר! 75 ש"ח במקום 150
לחצו על התמונה לפרטים

פרצופוני קרמיקה לתליית מגבות או בגדים בחצי מחיר! 50 ש"ח במקום 100

פרצופוני קרמיקה לתליית מגבות או בגדים בחצי מחיר! 50 ש"ח במקום 100
לחצו על התמונה לפרטים

מחכה לי ועוד איך

רגיל

זוכרים שלפני מלא זמן, כשכתבתי פוסט על אהבתי ללונדון, הזהרתי שמתוכנן לי בקרוב טיול לעיר היפה בעולם? ואתם מכירים את זה שכשחוזרים מחו"ל אז צריך איזה חודש
לנוח
לפרוק את המזוודות
לעשות כביסות
להתלהב מהרכישות
לחלק את כל המתנות
לסדר את התמונות
להראות את התמונות לאורחים חפים מפשע
ולאכול את כל השוקולדים

אז זהו.

– לירון, שוב פעם את והתירוצים שלך למה לא כתבת פוסט במשך חודש (!) שלם?
– מיקולה, אני מזהירה אותך!
– מיקולה לא מפחד ממך.
– עוד הערה כזאת ואני עוצרת לך את אספקת ה-M&M's!
– [שקט]

עכשיו אפשר להתחיל.

DSC_0061

זאת פעם ראשונה של זוגי היקר בלונדון, ופעם שלישית שלי. לכן החלטנו שנעשה כמה אטרקציות חובה (בשבילו) וכמה שופינג (בשבילי? פחחח. בפועל הוא קנה יותר).

בפוסט הזה אני ממש לא מתכוונת להלאות אתכם עם נתונים טכניים על הלונדון איי, ההיסטוריה של הביג בן או שעות הפתיחה של חנות המזכרות של כנסיית ווסטמיניסטר, גם כי את כל אלה לא הספקנו וגם כי בשביל זה יש את גוגל. מה שאני כן מתכוונת הוא לעשות לכם חשק ללונדון ולהכיר לכם מזווית המצלמה שלי את העיר הצבעונית בעולם, גם אם בעצם קוראים לה "העיר האפורה". מוכנים?

כהרגלנו בקודש – שיר רקע:

 הגענו ללונדון בתקופה הכי שווה בשנה – 26 לדצמבר, בדיוק השבוע היפהפה הזה שבין כריסמס לניו-יירז, וליתר דיוק בדיוק ביום שבו קורה בלונדון סייל הסיילים הגדול, הידוע בכינויו Boxing Day. מקור השם הוא בקופסאות המתנות שאדונים נהגו לתת למשרתים שלהם בימים עברו, אבל תכל'ס מדובר ביום בו את (ויסלחו לי הזכרים) נאלצת להדגים את כל ידיעותייך באיגרוף תאילנדי משולב בטקטיקות קרב מגע שלמדת בטירונות, על מנת להשיג את תיק הלואי ויטון הנחשק שבהנחה היסטרית מידי המהגרת היפנית דאן 7 בקראטה שבדיוק חטפה לך אותו מהמדף.

DSC_0495

למזלי, לא חשקה נפשי בפריט שכזה, ואת אסטרטגיית הלחימה שלי יישמתי בניסיון לצלם אותו בלי שאחד השומרים מהקג"ב יראו אותי וישסו בי את הבולדוגים הצרפתיים שלהם, או גרוע מכך – יעניקו לי במתנה את אחד התיקים הכעורים הללו.

לעומת זאת, את רוב הוני עלי אדמות בזבזתי בבית המקדש השלישי, הידוע לכל ישראלי מן היישוב בשם Primark. כשאת מוצאת לבתך הפעוטה סוודרים באווירת כריסמס בכזאת מתיקות ובכזה מחיר מופרך, אי אפשר להגיד להם לא. אז מה אם כל שאר הלקוחות בחנות מדברים עברית?

DSC_0048

ברחובות אוקספורד, ריג'נט והסביבה בטח כבר הייתם, אבל האם זה היה בכריסמס? אם לא, אז כנראה שאתם צריכים לנסוע שוב. זו חווייה אחרת לגמרי.

 Picture 325 DSC_0562 DSC_0069

גם לסטר סקוור חוגגת ומתקשטת בלונה פארק צבעוני.

DSC_0569

שלא לדבר על העצים המעוטרים בנורות צבעוניות קטנטנות בכל פינה. למה שלא נאמץ את זה גם אצלנו? זה צבעוני ומשמח ויש מתחת מתנות, מה רע.

הנה אחד מתיאטרון Dominion בו ראינו את המופע We Will Rock You (בזבוז זמן משווע, אלא אם כן אתם חולים קשות על להקת קווין).

DSC_0004

ועוד כזה מקסים ממוזיאון Natural History Museum

DSC_0139

ואחרון חביב מהTower of London  בשעת בין ערביים מופלאה שכזאת.

DSC_0453

ואם כבר בכריסמס עסקינן, גשו נא לחנות M&M's שבלסטר סקוור ותצטיידו במנה לא מבוטלת של צבעוניות, מתנות וסוכר מזוקק.

DSC_0038 DSC_0044

לשופינג של כל מיני ענתיקות ופיצ'פקעס אני אשלח אתכם לשוק פורטבלו. זכרתי לו חסד נעורים מהפעם הקודמת שביקרתי בו, לפני 10 שנים, כשהצלחתי לדוג בו מעיל קשמיר ארוך בצבע חציל במחיר מגוחך. היום הוא קצת פחות מלהיב, אבל עדיין נורא כיף להסתובב בו.

ולמרות שזה כאילו שוק, עדיין די יקר שם. אם לא, כנראה שהייתי קונה את כל הידיות

DSC_0953

ואת כל הגלופות

DSC_0955

ואת כל המחברות על כריכותיהן המיוחדות

DSC_0980

ואת כל האוברולים הלונדוניים והסינרים ההורסים (בהנחה שהיה לי תינוק ולא ילדה דעתנית)

DSC_1035 DSC_1036

ובכלל את כל החנות הזאת שנקראת Pylones (מוקדש לרחלי זוסימן)

DSC_0981

סער, מצידו, היה קונה בשלמותו את מחסן ה-DVD הזה, מעמיס על מכולה ומבלה את שארית ימיו בצפייה.

 DSC_1039

לסיכום החוויה, קינחנו בקרפ נוטלה ובננות

DSC_1009 DSC_1011

היה לנו קר ושרפנו הרבה קלוריות בהליכה, אז מגיע לנו, וחוץ מזה שהמקום עם היוגורטים והבראוניז היה סגור. אררר!

DSC_0997 DSC_1001

תראו איזה יופי הם קישטו את חלון הראווה שלהם, עם קרטוני חלב שהתחפשו לבתים ושרשרת נורות. לייבא את כריסמס ומייד!

DSC_0998

גם פה סגור? מה זה זה?

DSC_1019 DSC_1016 DSC_1017

לעומת פורטבלו, שקצת אכזב לעומת הפעם הקודמת, השוק שבאמת הייתי עוברת לגור בו לאלתר ולצמיתות הוא שוק Camden Lock, או יותר נכון שכונת קמדן, שהיא כולה רחובות על רחובות ססגוניים ושיקיים של קניות שוות.

 קצת אווירה:

DSC_0107 DSC_0140 DSC_0149

הקנייה הכי שווה שלי כאן, ללא ספק, הייתה שני זוגות הנעליים. יש בנות שיש להן פטיש לעקבים. לי יש פטיש לאולסטאר. יש לכם בעיה עם זה?

DSC_0120

אם היה לי אומץ הייתי קונה גם את אלו

DSC_0111

ואת אלו

DSC_0113

ואולי גם את אלו

DSC_0135

סירייסלי? מי הולך עם זה?!

חוץ מזה היו כאן כל כך הרבה דברים קטנים צבעוניים ומשובבי נפש. הכל למכולה, כן?

DSC_0164 DSC_0278 DSC_0258 DSC_0182 DSC_0186 DSC_0183 DSC_0261

ואיש אחד שצייר על המדרכה בשחור לבן.

DSC_0295

בקמדן יש גם שוק אוכל מדהים עם דוכני אוכל מכל העולם – טורטיות מדרום אמריקה, סושי מיפן, פלאפל מתורכיה. אה, לא? דווקא כן!

DSC_0187

כשהייתי קטנה, סבא שלי הבטיח לי שאם אהיה ילדה טובה, הוא ייקח אותי לראות איך אוכלים גלידה. אז יישמתי, ובמקום לאכול – צילמתי אנשים אחרים אוכלים. הרבה יותר מעניין.

DSC_0208 DSC_0255 DSC_0189

כמה המלצות אוכל נוספות:

Wagamama, או בשמה השני – המסעדה-שזוזוברה-העתיקה-ממנה-את-הקונספט, היא מסעדה כיפית וטעימה כמו זוזוברה ויש אותה בכל חור. אכלתי שם ראמן פירות ים מושלם וסער אכל ראמן מושלם אחר עם בקר וחלב קוקוס (נדמה לי).

DSC_0485 Picture 141

Garfunkel, המסעדה שכמו הייתה קיימת בלונדון מאז ומתמיד. גם לה יש סניפים בכל העיר וזה המקום לאכול בו Fish Cake, הגרסה האלגנטית לפיש אנד צ'יפס. מדובר בקציצת סלמון וגבינה מצופה פירורי לחם, עם תפוח אדמה נימוח בצד, גוואקמולי ורוטב טרטר וחמאה ולימון. אומגה 3 וטרשת עורקים במנה אחת נפלאה, יאמי.

Picture 048

סופר. יש לנו מנהג בחו"ל, לדגום את הסופר המקומי ולהכין ארוחת ערב עשירה במלון. רצוי שזה יהיה סופר גדול, עם מבחר מגוון של מוצרים של חו"ל, קרוב למלון ועם שוקולדים בחבילות ענק לקחת לארץ. הפעם הלכנו על סלט, סוביניון בלאן ובן&ג'ריס לקינוח.

Picture 150

ומה עם אטרקציות? אי אפשר בלי קצת אטרקציות. טוב, נו.

לכו ל-Tower of London כדי לצחוק על מלך-שקר-כלשהו שעומד שם בכניסה

DSC_0318 DSC_0317

לפגוש את החמודים האלה שזו אשכרה העבודה שלהם

DSC_0376

ולראות איך ישן וחדש נפגשים, כשהסיטי של לונדון מציצה מאחורי חומות של מאות בשנים.

DSC_0439

קומו מוקדם ולכו לתפוס מקום לחילופי המשמרות בארמון באקינגהם, כי אי אפשר בלי (גם בפעם השלישית)

DSC_0615

הכי הגיוני לצלם מלמעלה

DSC_0674

בעיקר אם אתם ילדים

DSC_0683

אבל הכי שווה לעמוד על הגדר הגבוהה שמעל פארק סנט ג'יימס, תוך סיכון חיים, לצלם מרחוק עם עדשת זום ולהשיג תמונות כאלו.

DSC_0739 DSC_0749

והכי חשוב שתלכו למוזיאון הטבע – Natural History Museum, ושלא תכנסו כמונו בכניסה האחורית איפה שאין תור, כי שם יש בעיקר אבנים פרה-היסטוריות. בכניסה הראשית, לעומת זאת, יש את הדינוזאור המטורף הזה.

DSC_0469

מי שמוצא את סער בתמונה מקבל את חטיף הקדבורי פאדג' האחרון!

Picture 098

נסיים בתמונה שאני מאוד אוהבת, כריסמס ספיריט במיטבה.

DSC_0134

זהו.
מתי שוב?

הפולניות של עדי

רגיל

"הן צמד פולניות נכות. להיא נשברה הרגל, לשנייה נשברה היד. זאת שזרקה אותן אומרת שהן בנות 105 אבל סוחבות. יש לי את חלקי הגופה שלהן."

כך התחיל הרומן שלי עם הפולניות של עדי. יותר נכון, כך עדי תיארה את הפולניות שלה בפוסט פייסבוק משעשע במיוחד שנתקלתי בו במקרה. כדי שעדי חס וחלילה לא תחשוב להפטר מהפולניות שלה ולהחזיר אותן לרחוב, איפה שהשכנה שלה זרקה אותן, או יותר גרוע, לתת אותן בגרושים לאיזה פרענק מהאלטע זאכן, מיד יצרתי איתה קשר.

עדי: לירון, את תהיי מסוגלת לשפץ כזאת כורסא? היא שבורה ולא פשוטה לפי דעתי…
אני: שלחי תמונות…
עדי: תגידי יש משהו שאת לא עושה? ממתי גם כורסאות?!
אני: קודם תמונות ואז נראה!

כשהגיעו התמונות, אני יכולה להישבע שהמייל שלי פלט אנחת "אוי וויי" חלושה.

הפולניות, כלומר הכורסאות, היו בדיוק במצב שעדי תיארה אותן. מרוטות, שבורות, מתנדנדות. בדיוק כמו פולניה אחרי שנודע לה שבעלה עבר את הניתוח להסרת הגידול בערמונית בשלום.

כמובן שאחרי שהבטחתי לעדי לדאוג לפולניות שלה לפחות כמו שאני דואגת לבעלי, עשיתי לה ריגשי שהיא לא חשבה עלי מיד כשהפולניות נקרו בדרכה.

פולניה או לא?

אז זהו, תמיד חשבתי שאני לא. אבל פתאום התחלתי לשים לב שיוצאים לי מהפה משפטים שאמא שלי (שהיא בכלל לא ממוצא פולני) הייתה אומרת לי בילדותי, ושנשבעתי שאני לא אגיד, ועכשיו נו, תראו מה זה, אני אומרת אותם לבת שלי שעושה קוּנצים כל היום, ולאיש החביב שטוען בנחישות שהתחתנתי איתו לפני לא מעט שנים, רחמנא לצלן.

"אני עבדתי קשה מאוד כדי להכין לך את האוכל הזה."
"קודם תסיימי בצלחת ואז תקבלי קינוח."
"רק מלראות איך אתה לבוש נעשה לי קר!"
"אל תגיד שלא אמרתי."
"אם תקבלי מכה – אל תבואי לבכות לי."

ברגע ששמעתי את עצמי מדברת ככה, הבנתי, שלא משנה אם את במקור מלודז', קראקוב, וורשה, טריפולי, ביירות, קזבלנקה, מוסקבה, קהיר, פראג, ברלין, ברוקלין או קרית מוצקין – ברגע שאת הופכת לאמא, את אוטומטית הופכת לפולניה מן המניין. אין דרך לחמוק מזה! פשוט אין!

–          לירון, תתרכזי, הכורסאות של עדי מחכות לך לבד בחושך.
–          די, מיקולה, רק מלהסתכל עליהן אני מקבלת חלושעס.
–          אבל הבטחת לעדי לתקן אותן. את לא רוצה לאכזב אותה, נכון? אחר כך לכי תדעי מה היא תחשוב עליך.

זה היה טיעון מנצח של הידיד הפרוותי שלי, ואני שינסתי מותניי וניגשתי למלאכה. דבר ראשון היה צריך לפרק (ורצוי לשרוף באש הגיהנום) את הריפוד הישן, שהיה לא רק מלוכלך (דרעק) אלא גם מכוער וגם הכי לא שיק (דאבל דרעק). מה שכן, מתחת לריפוד חיכתה לי הפתעה:

מס מותרות

הבולים האלה, שנקראים "מס מותרות", הודבקו על רהיטים שיובאו לארץ, ככל הנראה בין השנים 1949-1954, ונחשבו "מותרות". מן הסתם, בשנים שלאחר קום המדינה, לשבת על כורסא היה באמת מוגזם, ואם אתה כבר עומד, אז תלך לעשות משהו מועיל. הגעתי למסקנה שזו בהחלט נחשבת הוכחה חותכת לפולניוּתן ו-וינטג'יותן של הכורסאות!

עכשיו, בזמן שאני עמלה על תיקון וצביעת העץ של הכורסאות, שלחתי את עדי לשופינג בנחלת בנימין. עם קצת ייעוץ טלפוני, והרבה חזון ומעוף ראויים לציון של הלקוחה שלי, היא בחרה ב"דנדו" שני בדים פסיכיים לגמרי ומתאימים עוד יותר לגמרי.

 

זה מזכיר לי בדיחה:

פולניה אחת קונה לבן שלה שתי חולצות. אחת אדומה ואחת כחולה. בשישי בערב, הבן מגיע לארוחת שבת אצל אמא, וכדי לשמח אותה, לובש את החולצה האדומה. איך שהוא נכנס, מזדעקת הפולניה ואומרת: "מה קרה?! לא אהבת את הכחולה?"

אז נכון, אנחנו אף פעם לא נהיה מרוצות, ותמיד נחשוב שהמשהו השני יותר יפה, ושהבן של השכן (רופא, כן?) יותר מוצלח מהבן שלנו (תסריטאי, כן?), ותמיד נאנח ותמיד נתלונן. אבל אם לא נתלונן – כנראה שנמות, אז שוֹין.

כשנגלתה התוצאה הסופית, הדבר האחרון שאפשר להגיד היה, שעדי לא היתה מרוצה.

פולניות אחרי DSC_0114 DSC_0106 DSC_0117

היא כן אמרה שהיא היתה משתגעת יותר עם זאת עם הפסים.
פולניה או לא? 😉

************

אני רוצה להודות לחברת "פרקט בשרון" שסיפקו לי רקע מושלם לצילום הכורסאות.

וכמובן לעדי, שמעבר לזה שהיא עכשיו בעלת שתי כורסאות וינטג'יות מושלמות, היא גם בעלת המותג המתוק "תות וניל". אז אם נולד לכם איזה שמענדריק במשפחה, כדאי שתכנסו לאתר שלה ותזמינו לו מתנה מהממת, עם משלוח עד בית החולים, כדי שכל האמהות האחרות במחלקה יקנאו.

************

אתם תשאירו לי תגובות כאן למטה, כן? כמה נחמד! לא הייתם צריכים!

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

ניסיונות בבצק סוכר

רגיל

הבטחתי או לא הבטחתי הדרכה לעוגת בצק סוכר?
הבטחתי.
וממש השתדלתי לקיים.

הבעיה היחידה היא (חוץ מהעובדה שעברו כך וכך חודשים מהיומולדת של הדר, בה הכנתי לראשונה את העוגה הזאת) שעם יצור כמו מיקולה, אסור להשאיר עוגה ללא השגחה, אפילו לא לחמש דקות. הלכתי לרגע, ותראו מה קרה פה!

מגי1

– מיקולה, לא ראית במקרה עוגה של מגי סימפסון על השיש, נכון?
– אה אה.
– אז אם כך, בטח אין לך מושג מה קרה לעוגה.
– פָּה פָּפָּה פָּאפּוּפָּה?
– אני לא מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שהפה שלך מלא בעוגה שהרגע הכנתי?

ידעתי, ידעתי שזה יקרה. ובגלל שידעתי, צילמתי את העוגה מבעוד מועד, כולל כל שלבי ההכנה.

את העוגה הכנתי כאמור לקטנטונת השובבה שלי, בדמות פרצופה החמדמד של מגי סימפסון – גם בגלל שהדר ממש אוהבת לשחק עם בובת מגי סימפסון שלה, וגם בגלל ששתיהן די דומות אחת לשנייה.

החלטתי לאתגר את עצמי ולקפוץ למי הסוכר. בעצם בצק סוכר זה קצת כמו פיסול. צריך לחשוב מראש מה רוצים להכין, ולפרק את הרעיון לגורמים ולצבעים.

אבל דבר ראשון, צריך להכין עוגה. לקחתי את המתכון הזה של קארין גורן לעוגה כושית, בו השתמשתי גם כדי להכין את העוגות בגביעי גלידה ליומולדת של הדר בגן. האמת, שהעוגה יצאה קצת נמוכה. אם יש לכם מתכון מנצח לעוגת שוקולד או עוגה בחושה אחרת שאתם אוהבים, וגם יוצאת גבוהה – לכו עליו.

בפועל זה לא היה כל כך נורא, כי בצק הסוכר הוסיף קצת גובה, וחוץ מזה, מי בכלל יכול לאכול כל כך הרבה מתוק?!

(רמז: אני)

מגי2

אחרי שמכינים את העוגה, חותכים את השוליים בצורת שפיצים, כדי שתיראה כמו הראש של מגי. את כל זה עשיתי על כשהעוגה מונחת על מגש, כדי שאחר כך יהיה לי קל לשאת אותה בעודי בורחת מילדים זללנים ותאבי-גלוקוז.

מגי3

השלב הבא הוא למרוח על כל שטח הפנים של העוגה (גם בצדדים) ממרח כלשהו, שישמש כדבק בין העוגה ובין בצק הסוכר. עדיף שהממרח לא יהיה משהו שדורש קירור, כי בצק סוכר ומקרר לא הולכים יחד. אני מרחתי ממרח שוקולד השחר (אם אתם ממחנה נוטלה – תצאו מפה מיד!).

הדר מאוד רצתה לעזור עם העוגה (כלומר לתקוע בפנים אצבעות ולעשות חורים קטנים). תחשבו מה זה היה גם לצלם, גם להשגיח שהיא לא תיגע בכלום, גם להתאפק לא לאכול מזה בעצמי וגם לוודא שהיא לא קופצת באנג'י מהשיש. אותי למועצה לשלום הילד!

מגי4

עכשיו מגיע החלק הכיפי – טעימות! כלומר, עיבוד בצק הסוכר, שכולל בין לבין טעימות (בקרת איכות, כן?).

את הבצק הלבן שהיה לי צבעתי בעזרת צבע מאכל ייעודי – מטפטפים כמה טיפות ולשים את הבצק על משטח מקומח טוב-טוב בקורנפלור, עד שהבצק נצבע בצבע באופן אחיד. אופציה נוספת היא כמובן לקנות בצק בצבע הרצוי.

מרדדים את הבצק בעזרת מערוך, ופורשים על העוגה. מהדקים לעוגה בעזרת "מחליק", וחותכים את הקצוות שמסביב בסכין חד. ככה זה נראה בסוף.

מגי5

עכשיו הגענו לשלב הפיסול. בצק סוכר, כמו חימר, כיף לעבד בידיים. אי אפשר למרוח אותו כמו חימר, אבל כן מדביקים אותו אחד לשני כמו חימר. הכנתי משולשים קטנים צהובים בשביל הקוצים של מגי, כדור צהוב לאף ושני כדורים צהובים עם שקע לאוזניים, עיגול+טבעת אדומים בשביל המוצץ, עיגולים לבנים לעיניים וסרט תכלת לשיער. סער עזר לי מאוד והכין את האישונים והריסים של מגי מבצק שחור – מוטוריקה עדינה לתפארת.

ו… זהו, העוגה מוכנה. אני הולכת לשנייה, תשגיחו עליה בשבילי?

מגי6 מגי7

מזל טוב נסיכה.

מגי8

God Save the Queen

רגיל

–          מיקולה, תאר לך שהיית עכשיו בן עשר.
–          כן! מיקולה ממש אבל ממש רוצה להיות בן עשר.
–          ברור, כי אם היית בן עשר היית בוגר, מנוסה, עשיר בחוויות ומוכר בכל האינטרנט.
–          לא בגלל זה. אם מיקולה היה בן עשר היית כבר קונה לו אייפון!

קולטים? אני מנסה לנהל שיחה פילוסופית, ולמפלצתון הזה יש רק מתנות בראש.
ולמה בכלל התחלתי עם זה? כי הפוסט של היום מוקדש כולו למישהי מיוחדת שחוגגת עשר שנים תמימות לשני הבלוגים השווים שלה. בסוף הפוסט אפילו מחכה לה הפתעה. אני גאה להציג את פרוייקט:

10yearsproject
לחצו על התמונה כדי לקרוא עוד על הפרוייקט

אם יצא לכם אי פעם לקרוא את הבלוג פשוט מבשלת, ולשאוב משם רעיונות למתכונים מעניינים (ולאחרונה באוריינטציה טבעונית…), או את הבלוג האישי-משפחתי-גיקי עפיפונים, ולהכנס לעולמה של אמא-מחוננת-לילד-מחונן, אז בטח יצא לכם להכיר את רחלי. ואם לא, אז אתם הולכים להכיר אותה עכשיו.

 זאת רחלי.

995835_10151645195695349_2141313266_n

לא ברור לי איך היא מצליחה להתמיד ככה, אבל מזה עשר שנים (10!!!) שרחלי כותבת שני (2!!!) בלוגים, ומתחזקת קהילת מעריצים וקוראים לא קטנה בכלל. מלכה או לא?
חגיגות העשור האלה גרמו לי לחשוב מה יהיה עם הבלוג שלי ועם מיקולה כשהוא יחגוג עשר שנים. חוץ מזה שהוא ירצה אייפון כמובן.

 את רחלי הכרתי כשהיא באה אלי לסדנת לֶבֶד, והכינה לבנים שלה את האנגרי בירד החמוד הזה.

DSC_0684

 בסדנה דיברנו על בישולים, ילדים, פייסבוק, יצירה ועוד ועוד, וגילינו שיש לנו המון נושאי עניין משותפים. מאז אנחנו נפגשות בערך כל יום-כל היום בפייסבוק, קוראות אחת את השנייה וגם נפגשות מדי פעם.

 הנושא אולי הכי חשוב שגיליתי שמשותף לנו הוא האהבה לממלכה המאוחדת, ובעיקר לבירתה לונדון. אם יש עיר בעולם שעכשיו (עכשיו! עם הפיג'מה) הייתי עוברת לגור בה, זו לונדון. שתי הלהקות האהובות עלי הן הביטלס וקולדפליי. בכלל, היה הרבה יותר מוצלח אם המנדט הבריטי היה נשאר כאן בארץ, ורצוי לעד. כולם פה היו הרבה יותר מנומסים.

פעם אפילו הייתי חולמת על דוכס בריטי עם מבטא של קולין פירת', שידהר לעברי על סוס לבן, ירים אותי בזרועותיו (תוך כדי דהירה), יקח אותי לארמונו שבעיירה קנטרברי, יישא אותי לאישה בטקס מלכותי, ומשם נמשיך לחיים משותפים בדירתו השיקית שבשכונת נוטינג היל המגניבה שבלונדון. זה לא קרה. לא שאני מתלוננת, אבל רק לשם הסיכוי שזה יקרה, קניתי לי כרטיס טיסה לדצמבר, וזאת תהיה לי הפעם השלישית בעיר היפה בעולם. טוב, נו, כנראה שזה לא יקרה העניין עם הדוכס. גם סער בא איתי.

 מזכרות מלונדון
קצת מזכרות מהטיול הקודם ב-2003

ולמה אני חופרת לכם על לונדון? כי במסגרת הפרוייקט של רחלי, בחרתי לי פוסט אחד להשראה מתוך הבלוג שלה, וכחובבת בריטניה מושבעת, איך יכולתי לבחור פוסט אחר מאשר מסיבה בריטית לכבוד ה-Diamond Jubilee של המלכה אליזבת'? בפוסט הזה מסופר על חגיגות שישים שנות מלכות למלכה אליזבת' (60!!!). רחלי לא הסתפקה בלקרוא על החגיגות באינטרנט, והחליטה לעשות מסיבה משלה. בפוסט הזה, רחלי גם מפליאה בכישורי הבישול שלה, וגם מתהדרת ביכולות הפקת אירועי הקונספט שלה, והפעם בסגנון בריטי, אלא מה?

 כל הכחול/אדום/לבן הזה סחרר אותי (לטובה). בסוף, לאחר סיעור מוחין עם עצמי, יצא שאני + רחלי + בריטניה + יצירה + האייפון של מיקולה, הולידו את זה:

איקסים1 איקסים2

 מה זה? זה קאבר (כיסוי, למתקשים) לסמסונג גלקסי S2, שרקמתי עליו את דגל בריטניה ברקמת איקסים הכה-טרנדית, מתנה לרחלי ולטלפון שלה!

–          לירון, את רצינית?
–          מה, מיקולה, לא אהבת?
–          מיקולה אהב. למרות שהיה עדיף שיהיה לה אייפון. אבל אף אחד לא מושלם.
–          אז מה הבעיה?
–          את באמת הולכת לתת לה את הכיסוי הזה מתנה?
–          למה לא?
–          כשהיא מפרסמת מתכון בבלוג שלה, היא גם מבשלת לך אותו???
–          אמממ. לא.
–          יפה. שתרקום לבד!

בסוף התפשרנו שנשאל את רחלי מה היא מעדיפה – את הקאבר המוכן, או קיט (ערכה, למתקשים) שמכיל קאבר מחורר, הוראות הדרכה לרקמת איקסים של דגל בריטניה, מחט וחוטים בצבעים מתאימים – כדי שתוכל לבלות אחה"צ נינוח של תרפיה ברקמה, תוך שתיית תה מספלי חרסינה עדינים. אז רחלי, מה את מעדיפה?

אגב, גם אתם יכולים לרקום לעצמכם קאבר של דגל בריטניה. או של דגל ערב הסעודית, או ווטאבר, מה שעושה לכם את זה. בעצם, אתם יכולים לרקום כמעט כל איור שתמצאו בגוגל. בואו לראות איך עושים את זה עם הקיט שלנו.

אני בינתיים הולכת לתכנן את הגיחה הבאה ללונדון, ולמצוא את כל המקומות הכי מיוחדים – כדי לשתף אתכם בהם, כמובן, כשאחזור. זה הולך להיות עוד שלושה חודשים, אז כדאי שתירשמו לעדכונים מהבלוג כדי שלא תפספסו (נרשמים עם המייל בעמודה שבצד שמאל של האתר). יש למה לחכות 🙂

פטיש מסמר

רגיל

סוכות אף פעם לא היה החג החביב עלי כילדה. מילא חנוכה (יש דמי חנוכה), מילא פורים (יש לי יומולדת + דמי פורים), מילא פסח (מי שמוצא את האפיקומן מקבל שלישיית גרביים). אבל סוכות? נו, יאללה, אז מישהו מהוועד בנה סוכה בדשא, מישהו אחר קישט אותה בקישוטים מנצנצים, ועל לשבת בה בכלל לא היה מה לדבר מרוב יתושים.

אבל מאז שמיקולה הגיע לעולם, והתחלתי לעסוק באופן רציני בעיצוב, שיפוץ ו"עשה זאת בעצמך", פתאום סוכות קיבל משמעות חדשה.

פתאום הבנתי.
הבנתי שסוכות הוא החג המושלם שלנו, ה-DIYers (אנשי ה"עשה זאת בעצמך"). ואפילו השיר של סוכות מוכיח את זה, בגדול:

פטיש, מסמר
ניקח מהר.
סוכה לבנות,
בנים ובנות.

קרשים ניקח
וענפים לסכך
קשט הגג
לכבוד החג.

פטיש, מסמר – מילים: עמנואל הרוסי, לחן: נחום נרדי

אז מפוסט שהתכוון להיות הדרכה קטנה לקישוטי סוכה, פתאום נהייתה לי הפקה שלמה של סוכה מעוצבת ומושקעת – קצת אקולוגית, קצת יפנית, קצת מנוקדת, והכי חשוב – עשירה בצבעוניות של תכלת וורוד, שהוא שילוב שאני אוהבת במיוחד.

ומכיוון שאין לנו הרבה זמן, ויש לי הרבה מה להגיד, כדאי שנתחיל.

–          טוב, מיקולה, תתחיל לגזור עיתונים.
–          בשביל מה?
–          בשביל שרשראות לסוכה כמובן.
–          לירון, עיתונים זה פאסה.
–          אז אולי נקנה את הדפים המעוצבים האלה משני הצדדים, שכבר גזורים מראש לרצועות?
–          לירון, מה זאת העצלנות הזאת? זה חג של יהודים או נופש בקאריביים?
–          אז מה אתה מציע?
–          אם כבר את משתמשת בנייר – אז לפחות תמחזרי!

וכך נולדה לה הפרפראזה האקולוגית על שרשראות הסוכה המסורתיות, שהכנו אני ומיקולה מגלילי נייר טואלט (תתחילו לשמור כבר מעכשיו + לאסוף מהשכנים), ומ-וושי טייפ.

מה זה וושי טייפ?
מה זה וושי טייפ??? סירייסלי? וושי טייפ, למי שעוד לא קלט את הטרנד ההיסטרי הזה, הוא מין סלוטייפ יפני שעשוי מנייר דקיק ודביק, בא באינסוף דגמים וצבעים, אפשר להדביק ולהוריד אותו כמה שרוצים ואפילו לקרוע אותו באצבעות. יש אינספור דברים שאפשר לעשות עם הכיף הזה.

אז מה אתם צריכים?

החומרים הדרושים

נתחיל בלמעוך קצת את גליל נייר הטואלט (בטח כבר עשיתם את זה כשהיה לכם משעמם בשירותים), ולסמן עליו סימונים בעפרון כל 1.6 ס"מ, פלוס מינוס בנקודות 1.6, 3.2, 4.8, 6.4 ו-8 ס"מ.

DSC_0525

נגזור רצועות לרוחב הגליל לפי הסימונים. מכל גליל נקבל 6 טבעות.

DSC_0526

כל טבעת נגזור בקצה אחד של המעיכה על מנת לפתוח אותה. נכון, צדקתם, את הטבעת הראשונה לא צריך לגזור.

DSC_0527

עכשיו תגזרו מ-ל-א כאלה.

DSC_0532

הגענו למלאכת השידוך: נשחיל את הטבעות אחת בשנייה, ונשדך את הקצוות באמצע.

DSC_0529

ופה מתחיל החלק הכיפי: וושי טייפ! נדביק את הוושי במרכז כל טבעת, ואם הייתם מדוייקים עם תכנית השידוכים, הוושי יכסה את הסיכות.

DSC_0537

טה-דאם! שרשרת אקולוגית מוכנה!

DSC_0539

לקחתי שני גלילים שנשארו לי, גזרתי אותם לאורך והלבשתי אותם על בקבוק זכוכית שקוף. כרכתי מסביב וושי טייפ וניירות קרפ בוורוד ותכלת, קשרתי חוטי רפייה, והופה! ואזה ללולב, ערבה והדסים!

DSC_0549 DSC_0542

נכון, המהדרין יצקצקו בלשונם ויגידו שמה פתאום ואזה, הרי צריך לאגוד אותם ב"קוישיקלך", שזה בעצם אחד מעלי הלולב שכורכים מסביב לכל הענפים (קראתי בוויקיפדיה). אבל פה לא במצוות עסקינן אלא בסטיילינג!

ובכל זאת, כדי שאצא לפחות קצת צדיקה, אני אספר לכם שארבעת המינים מייצגים, על פי אחד הפירושים מהקבלה, את שבעת האושפיזין שבאים לבקר בסוכה: שלושת ענפי ההדס מייצגים את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב; שני ענפי הערבה מייצגים את האחים – משה ואהרון; הלולב מייצג את יוסף; והאתרוג – את המלך דוד.

חשבתי וחשבתי איך ואיפה להניח את האתרוג. הוא אמנם נראה כמו לימון קצת מקווצ'ץ', אבל משחר ההיסטוריה מייחסים לו סגולות רפואיות מכאן ועד אתיופיה (שם צחצחו עם זה שיניים. נשבעת!). אם תקנו אותו במאה שערים, הוא עלול לעלות לכם, רחמנא לצלן, אפילו 200 דולר.

אז מכיוון שהסוכה שלי מעוטרת במוצרי נייר, החלטתי ללכת על קופסת אוריגמי מהודרת לאתרוג שלי. תוכלו להכין כזאת בעזרת "דפדפים" – ניירות צבעוניים דו-צדדיים, וההדרכה שבלינק הזה. אזהרה: ההדרכה למכורי אוריגמי קשים בלבד!

DSC_0557 DSC_0558

אז שרשראות יש. ואזה וקופסה לארבעת המינים יש. אושפיזין יש. מה נשאר? שולחן עורך. כן, נו, אז מה אם זה מפסח. גם בסוכות הבנאדם צריך לאכול, לא?

לקחתי לי דפים מפוספסים בתכלת, גם הם מסדרת "דפדפים", וכן פאנץ' (מחורר בלשון העם), שיכול לחורר 2 דוגמאות מגניבות של חורים, לבחירתכם.

DSC_0550

חוררתי לי את הדפים משני הצדדים, וארגנתי לאושפיזין פלייסמטים אלגנטיים.

DSC_0553

ועכשיו, כשכל האביזרים מוכנים, מה שנשאר הוא לארגן את הכל בסוכה.

רגע.

צריך גם סוכה.

– אוקיי, מיקולה, אני מוכנה שנקנה את אחת הסוכות לנצח האלה. אפילו יד שנייה.
– לא. את בונה סוכה לבד!
– מי? אני?
– מיקולה מוכן לעזור לך.
– יופי!
– …בצילומים.

סוכות באינסטגרם

וככה יצא שעל הדרך גם בנינו סוכה, פעם ראשונה בחיים. היה מאתגר, בעיקר בקטע שהייתי צריכה לקדוח כמה ברגים ממש-ממש בשקט, כי השכנה מלמטה עלתה להתלונן. מה הקטע שלך? כולה שתיים-עשרה בלילה.

תמונה

ככה זה נראה כשסיימנו את החלק הקשה, שבסופו קיבלנו תעודת פועל זר. ואז התחיל החלק הכיפי של הקישוטים. מי בא להתאשפז אצלנו?

DSC_0613 DSC_0635

כסאות לאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד (זה קצת כמו אליהו הנביא, לא?) – מהאוסף הפרטי של מיקולה.

DSC_0663

נשאר לי קצת וושי טייפ. החלטתי לעטר גם את הכוסות.

DSC_0645

אני מתה על הצל שהסכך עושה!

DSC_0648

אם כבר אז כבר, גם לסכו"ם מגיע.

DSC_0686 DSC_0688

DSC_0659 DSC_0679 DSC_0681

למניפות המקסימות חיברתי זנבות מנייר קרפ. יפה איך הם רוקדים להם ככה בשמש, לא?

DSC_0668

******************

בהפקה הזו השתתפו הרבה אנשים וגורמים, שלכולם אני רוצה להודות מקרב לב.

המניפות המהממות והצלחות המנוקדות הכובשות – באדיבות דנה מ"פארטי סט" – כלים חד פעמיים מעוצבים. יש עוד הרבה קישוטי סוכה מוכנים ומקסימים באתר שלה: www.partyset.co.il

חומרי היצירה (וושי טייפ mt, דפדפים, בורדר פאנץ' של ek) – באדיבות סופרקיט. הרבה תודה ליעל ולתמר על הטיפים וההשראה. למוצרים נוספים, ולבירור חנות היצירה הקרובה לביתכם אשר מוכרת את המוצרים האלה, תתקשרו לסופרקיט: 09-7409777 או כנסו לאתר.

קרשים לסוכה – באדיבות יאיר מחברת הבנייה "אדירים". עכשיו אני מוכנה לסלוח להם שהם בונים לנו בניין יוקרתי ומפלצתי ליד החלון החל משש בבוקר כל יום.

סט ארבעת המינים – באדיבות הרב יוסי ליפקין מבית חב"ד בכפר סבא. מסתבר שלא רק בחו"ל הם כאלה מגניבים!

קירות לסוכה – באדיבות שלומי, השכן שלי, שבמקרה היו לו וילונות לבנים במחסן.

סכך – באדיבות פלוני אלמוני, שדאג לגזום את העץ שלו, ולהניח ענפים בצורה מאוד מסודרת ברחוב ליד הבית שלי. או כמו שהדר אמרה אתמול: סכך וחלילה!

טריוויית סוכות – באדיבות ידידי רפאל נתיב. בהחלט החכמתי 🙂