תגית: מיטה

פרויקט ארגז צעצועים

רגיל

זוכרים את פרויקט "ארגז צעצועים" שהעליתי לפייסבוק של מיקולה? אז יש התפתחויות.

עריסה - לפני

למי שלא ראה או לא זוכר אספר, שאת העריסה הזאת הצילו בשבילי בני משפחת פלומו-שטיין מקרן רחוב. למרות המראה המיוחד שלה, היא הייתה כל כך נטושה, ובמצב צבירה (וצביעה) כל כך גרוע, שלרגע עברה לי בראש המחשבה להשליך אותה חזרה היאורה. איזה מין הורה חסר אחריות יניח את התינוק הרך שלו לישון בכזה דבר?

 – לירון, השתגעת???
– נו באמת, מיקולה, נראה לך שאני שומרת את העריסה הזאת?
– מה פתאום עריסה?
– כמו מה זה נראה לך, מיקולה?
– ארגז צעצועים כמובן.

אני באמת לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם. ככה הוא, מיקולה, חושב כמו ילד ולא כמו אמא. וזה לא תמיד כל כך גרוע. תכל'ס, להפוך את העריסה הזאת לארגז צעצועים יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לה.

כשהעליתי את התמונות של העריסה לפייסבוק, ביקשתי להתייעץ עם החברים של מיקולה באיזה צבע לצבוע אותה, וכיצד לעטר אותה. לאחר שההצעה של מיקולה (לצבוע את העריסה בלבן ולצייר אותו על כל הדפנות) נפלה מסיבות מובנות, אלה האופציות שנשארו:

ארגז צעצועים1 ארגז צעצועים3 ארגז צעצועים4 ארגז צעצועים5

וההצעה עם הכי הרבה הצבעות (ולמען ההגינות אומר שהיא הייתה גם הפייבוריטית שלי…) היא זו:

ארגז צעצועים2

יש בו משהו, בדובי הזה, מאוד תמים וילדותי, ועם זאת גם מאוד מחוספס ובוגר. הקווים שלו, המצויירים בהינף יד חופשית, זה ממש הסגנון שאני אוהבת. ביום מן הימים, כשאהיה ציירת מיוסרת שחיה בצריף עץ על צוק מעל מיצר גיברלטר, ככה בדיוק אצייר.

וחוץ מזה, שהדר חולה על דובים, כי –

  1. עם הדובי שזכינו בו בקזינו בלאס וגאס בירח הדבש, היא ישנה כל לילה. מיותר לציין שמאז שהיא נולדה, מכל הדיבורים על "חפץ מעבר", לא העזנו לכבס אותו אפילו פעם אחת (אולי הגיע הזמן באמת).

דובי דוב

  1. בסדנת הלבד הראשונה, סער הכין להדר דובי קטן כתום, אח לדובי מלאס וגאס. מאז, גם הוא הצטרף לארסנל הבובות שישנות איתה במיטה.

דובי ודובי

  1. כשהיא נוסעת לסבא וסבתא, היא לא צריכה שום צעצועים – רק לעמוד בחוץ, להצביע על דובי ענק שמשום מה מחבק מנוף של חברת בנייה כלשהי, ולצווח בהנאה: "דובי וורוד טיפס על המנוף! הוא לא יורד משם! זה הבית שלו!"

דובי על מנוף

בקיצור, דגם "דובי" נבחר ברוב קולות. אבל דבר ראשון, היה צריך להפטר משכבות הצבע העקשניות שכיסו את העריסה.

ככה זה נראה אחרי שפירקתי אותה לגורמים, ולפני השיוף:

IMG_5551

בזמן השיוף (מתה על המלטשת חסרת-הרחמים שלי):

DSC_0860

קלטתם כמה שכבות של צבע יש כאן?

DSC_0868

ואחרי השיוף, כל החלקים מוכנים יפה לצביעה מחודשת.

DSC_0870

אז מה, סגול? נכון, אני מתה על סגול בהיר, ונכון, אפילו נשאר לי עוד צבע מ"כסאות לילך", ונכון, זו תהיה ממש סגירת מעגל, מכיוון שלילך, שעל שמה הכסאות הנ"ל, הביאה לי את העריסה המדוברת. ובכל זאת, החלטתי להרגיע קצת, וללכת הפעם על צבע שמנת נייטרלי, שישתלב מצוין עם כל הצעצועים הצבעוניים שיהיו סביבו. בכל זאת, מדובר בארגז צעצועים!

הדובי, הקוביות והמילה "צַעֲצוּעִים" בפעולה:

DSC_0311 DSC_0314 DSC_0310

קצת גימורים, קצת שיפצורים, לחבר הכל ביחד, להעמיס בבובות מהאוסף הפרטי שלנו, ו-טה דה!

DSC_0372 DSC_0375 DSC_0380 DSC_0386 DSC_0382

פשוט לא להאמין כמה בובות פרווה יכולות להיות לקטנטונת אחת בת שנתיים. וזה אפילו לא הכל! אם גם לזאטוט שלכם יש כזאת כמות של צעצועים, אתם מוזמנים לחפש את הארגז הזה בחנות שלנו 🙂

מודעות פרסומת

הכבש החמישי

רגיל

מיקולה ישן

– מיקולה, מה אתה עושה?
– מיקולה ישן.
– כן, שמתי לב, אבל אנחנו צריכים לעבוד.
– בחלומות שלך!

יפה לו, למיקולה, לישון ככה באמצע היום. במיוחד כשיש לנו את מיטת הבובות הוינטאג'ית הזאת, שהביאה שושנה, חברה של אמא שלי שהיא גננת, ושהמחסן של הגן שלה מלא בהפתעות שכדאי להן שיום אחד אני אשים עליהן את הידיים שלי.
בינתיים שחררו לי רק את המיטה הזאת, וכמובן שמיד התמלאתי במרץ לעשות איתה משהו. גם מיקולה התמלא בכל כך הרבה מרץ, עד שמרוב מרץ הוא נרדם.

לא תאמינו (גם אני לא האמנתי כשראיתי את זה) אבל מסתבר שאני, שבילדותי הרבצתי לבנים, למדתי קראטה ובניתי בלגו – שיחקתי גם בבובות. ראייה מפלילה לכך מצאתי בתמונה הזאת, באחד האלבומים הנשכחים בבית ההורים:

לירון משחקת בבובות

איזה ימים היו אז, הא? איך אף אחד לא חשב לשמור את כל הרהיטים הנהדרים האלה, את הבגדים המגניבים, את הסניקרס ואת הצעצועים של פעם (לפני "המהפכה הסינית"…)?

בהשראת הנוסטלגיה הזאת, וילדת-הווינטאג'-שיק שהייתי פעם, צבעתי את מיטת הבובות שקיבלתי משושנה בצביעה ידנית של אלכסונים עדינים, בצבע אפרסק מיוחד עם גימור משי טיפה מנצנץ.

אבל הרגשתי שזה עדיין לא מספיק. נו, מזל שמיקולה התעורר!

– אז מה, מיקולה, מה עושים?
– כבשים!
– כבשים שסופרים כדי להירדם?
– כן. תשימי חמש כאלה.
– למה דווקא חמש?
– כי זה הכי הרבה שמיקולה יודע לספור.

אז מי תהיה הילדה המאושרת שתזכה במיטה הזאת? כלומר, לפני שהפושטקית הקטנה שלי תגלה שיש בבית צעצוע מגניב שהיא עוד לא קיבלה… 🙂