תגית: לילך

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

מודעות פרסומת

מה כתוב פה?

רגיל

 אני שמחה לבשר לכם כי חגיגות היומולדת של הדר, עליהן כתבתי בשבוע שעבר, הסתיימו, וחזרנו לשגרה. עכשיו, כל פעם שמישהו שואל אותה בת כמה היא, או מתי היה לה יומולדת, היא אומרת "נגמר לי היומולדת!". תכל'ס, לחגוג שלוש מסיבות יומולדת אחת אחרי השנייה, בשביל זאטוטה בת שנתיים, זה די מעייף… למרות שכל התפקיד שלה בהילולה הזאת היה להיות חמודה ולפתוח מתנות.

 ואני?
סגרתי את הקונדיטוריה הזמנית, וחזרתי לעבודה.

באחד הימים, מיקולה מצא על שולחן העבודה שלי את אותיות הלֶבֶד האלו:

מה כתוב פה

במשך יום שלם הוא ניסה להוציא ממני למה הכנתי אותן ומה לעזאזל כתוב פה. כל ניסיונותיי להסביר לו שזו הפתעה, ושברור לי שברגע שאגלה לו הוא ישר ירוץ ויספר לכולם, עלו בתוהו.

 DSC_0766

בהתחלה, הוא ניסה לבקש יפה.

DSC_0768

דגדגתי אותו, שיפסיק להציק לי. זה לא עזר. הוא המשיך ללחוץ.

DSC_0771

עמדתי בסירובי. הוא נקט בגישה מאיימת.

DSC_0772

אני מודה שקפצתי לרגע, אבל סתם כי הייתה דפיקה בדלת. זה היה הדוור.

כשחזרתי, מיקולה היה מוטל על הרצפה, ולידו הכיתוב הבא:

DSC_0773

–         מיקולה, קום מהרצפה, אני יודעת שאתה סתם עושה את עצמך.
–         (אין תגובה)
–         מיקולה… לפחות תעצור את הנשימה, כדי שזה ייראה יותר אמין.
–         (אין תגובה)
–         רוצה שאני אגלה לך מה כתוב פה?
–         כן!!!

סידרתי מחדש את האותיות, בסדר הנכון.

DSC_0775

מיקולה חייך. הוא מכיר היטב את כל השמות האלה, כי הם שייכים לכמה ילדים חמודים ומיוחדים ששנינו מאוד אוהבים: יולי ז., עידו מ., יונתן ש., איתמר ל., ומאיה ג..

DSC_0777

את האותיות, הסברתי למיקולה, אתלה על ענף עץ, וכל ילד יקבל השנה ליום הולדתו מובייל עם שמו,  בדיוק כמו המובייל הזה שהכנתי ליאיר:

מובייל יאיר1 מובייל יאיר2

רוצים גם? חפשו "מובייל שם" בחנות.

נפגש בשמחות!

פרויקט ארגז צעצועים

רגיל

זוכרים את פרויקט "ארגז צעצועים" שהעליתי לפייסבוק של מיקולה? אז יש התפתחויות.

עריסה - לפני

למי שלא ראה או לא זוכר אספר, שאת העריסה הזאת הצילו בשבילי בני משפחת פלומו-שטיין מקרן רחוב. למרות המראה המיוחד שלה, היא הייתה כל כך נטושה, ובמצב צבירה (וצביעה) כל כך גרוע, שלרגע עברה לי בראש המחשבה להשליך אותה חזרה היאורה. איזה מין הורה חסר אחריות יניח את התינוק הרך שלו לישון בכזה דבר?

 – לירון, השתגעת???
– נו באמת, מיקולה, נראה לך שאני שומרת את העריסה הזאת?
– מה פתאום עריסה?
– כמו מה זה נראה לך, מיקולה?
– ארגז צעצועים כמובן.

אני באמת לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם. ככה הוא, מיקולה, חושב כמו ילד ולא כמו אמא. וזה לא תמיד כל כך גרוע. תכל'ס, להפוך את העריסה הזאת לארגז צעצועים יהיה הדבר הכי טוב שאי פעם יקרה לה.

כשהעליתי את התמונות של העריסה לפייסבוק, ביקשתי להתייעץ עם החברים של מיקולה באיזה צבע לצבוע אותה, וכיצד לעטר אותה. לאחר שההצעה של מיקולה (לצבוע את העריסה בלבן ולצייר אותו על כל הדפנות) נפלה מסיבות מובנות, אלה האופציות שנשארו:

ארגז צעצועים1 ארגז צעצועים3 ארגז צעצועים4 ארגז צעצועים5

וההצעה עם הכי הרבה הצבעות (ולמען ההגינות אומר שהיא הייתה גם הפייבוריטית שלי…) היא זו:

ארגז צעצועים2

יש בו משהו, בדובי הזה, מאוד תמים וילדותי, ועם זאת גם מאוד מחוספס ובוגר. הקווים שלו, המצויירים בהינף יד חופשית, זה ממש הסגנון שאני אוהבת. ביום מן הימים, כשאהיה ציירת מיוסרת שחיה בצריף עץ על צוק מעל מיצר גיברלטר, ככה בדיוק אצייר.

וחוץ מזה, שהדר חולה על דובים, כי –

  1. עם הדובי שזכינו בו בקזינו בלאס וגאס בירח הדבש, היא ישנה כל לילה. מיותר לציין שמאז שהיא נולדה, מכל הדיבורים על "חפץ מעבר", לא העזנו לכבס אותו אפילו פעם אחת (אולי הגיע הזמן באמת).

דובי דוב

  1. בסדנת הלבד הראשונה, סער הכין להדר דובי קטן כתום, אח לדובי מלאס וגאס. מאז, גם הוא הצטרף לארסנל הבובות שישנות איתה במיטה.

דובי ודובי

  1. כשהיא נוסעת לסבא וסבתא, היא לא צריכה שום צעצועים – רק לעמוד בחוץ, להצביע על דובי ענק שמשום מה מחבק מנוף של חברת בנייה כלשהי, ולצווח בהנאה: "דובי וורוד טיפס על המנוף! הוא לא יורד משם! זה הבית שלו!"

דובי על מנוף

בקיצור, דגם "דובי" נבחר ברוב קולות. אבל דבר ראשון, היה צריך להפטר משכבות הצבע העקשניות שכיסו את העריסה.

ככה זה נראה אחרי שפירקתי אותה לגורמים, ולפני השיוף:

IMG_5551

בזמן השיוף (מתה על המלטשת חסרת-הרחמים שלי):

DSC_0860

קלטתם כמה שכבות של צבע יש כאן?

DSC_0868

ואחרי השיוף, כל החלקים מוכנים יפה לצביעה מחודשת.

DSC_0870

אז מה, סגול? נכון, אני מתה על סגול בהיר, ונכון, אפילו נשאר לי עוד צבע מ"כסאות לילך", ונכון, זו תהיה ממש סגירת מעגל, מכיוון שלילך, שעל שמה הכסאות הנ"ל, הביאה לי את העריסה המדוברת. ובכל זאת, החלטתי להרגיע קצת, וללכת הפעם על צבע שמנת נייטרלי, שישתלב מצוין עם כל הצעצועים הצבעוניים שיהיו סביבו. בכל זאת, מדובר בארגז צעצועים!

הדובי, הקוביות והמילה "צַעֲצוּעִים" בפעולה:

DSC_0311 DSC_0314 DSC_0310

קצת גימורים, קצת שיפצורים, לחבר הכל ביחד, להעמיס בבובות מהאוסף הפרטי שלנו, ו-טה דה!

DSC_0372 DSC_0375 DSC_0380 DSC_0386 DSC_0382

פשוט לא להאמין כמה בובות פרווה יכולות להיות לקטנטונת אחת בת שנתיים. וזה אפילו לא הכל! אם גם לזאטוט שלכם יש כזאת כמות של צעצועים, אתם מוזמנים לחפש את הארגז הזה בחנות שלנו 🙂

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)

כסאות לילך

רגיל

שני כסאות יפים ישבו להם בעליית הגג של דודה מרים במשך עשרות שנים. לא מזמן קיבלתי ממנה טלפון.

– לירון, יש לי שני כסאות של "דניש". מכירה?
– דניש? כלומר, טולמנ'ס דניש?
– בדיוק אלה. הילדים שלי לא רוצים אותם. את באה?

באה? זו שאלה בכלל? בטח שבאה! "דניש", החברה שהקימו בשנות ה-60 הזוג טולמן (לימים בעלי "טולמנ'ס"), ייבאה פריטי ריהוט מעוצבים מארצות סקנדינביה, והיא היתה קצת כמו "איקאה" של ימינו.

– נוסעים לאיקאה?!?
– לא בדיוק, מיקולה, אבל דומה. למה, אתה צריך משהו לבית?
– כן. נגמרו למיקולה הכדורי-בשר השבדיים!

בקיצור, ככה הגיעו אלי הכסאות מעליית הגג של דודה מרים. חוץ מקצת אבק, הם היו במצב מעולה:

כסאות מדודה מרים

את ההשראה לשיפוץ הכסאות קיבלתי מחברתי הטובה, מחמל נפשי, לילך. לילך, כמשתמע משמה, אוהבת – מה אוהבת, מתה – על צבע סגול. היא לובשת סגול. מתאים לה סגול. גם הספות בבית שלה סגולות. אפילו לבן שלה יש עיניים… טוב, נסחפתי, יש לו עיניים כחולות.

אגב, זה היה ממש קטע: לפני כמעט שנתיים וחצי, דקה אחרי שסיפרנו לכל החבר'ה, במסיבה אצלנו בבית, שאנחנו בהיריון, לילך ישר משכה אותי לחדר השינה ובישרה בשורה דומה. לא רק דומה, אלא אפילו זהה – אנחנו הולכות ללדת באותו יום! בסופו של דבר, הקטנצ'יק שלה יצא בדיוק שבוע לפני הדר, ובדיוק דקה לפני שלילך הייתה בטוחה שההיריון הזה יימשך עוד שנה לפחות.

להלן לילך ואני, מתפוצצות לנו יחד עם בטן של חודש שמיני:

לילך ואני

חזרה לענייננו: צבעתי את הכסאות בצבע לילך עדין, התאמתי בד פרחוני מהנחלה, וקראתי להם – איך לא – "כסאות לילך" .
כדי שיהיה אפילו עוד יותר רומנטי, מיקולה הביא אגרטל עם פרחים (יבשים, אבל לא נורא). זה מה שיצא:

lilach chair0

חפשו את "כסאות לילך" בחנות – יש שניים כאלה למכירה.