תגית: החופש הגדול

חופש גדול. מאוד.

רגיל

וואו.

כבר מלא זמן לא כתבתי כאן.
מלא!

יש לי הרבה תירוצים, וכל אחד יותר מוצלח מהשני.
למשל:
היה חופש גדול.
הייתה מלחמה.
הייתי בחו"ל.
המלחמה המשיכה עוד קצת.
הקטנטונת שלי התחילה גן עירייה.
הייתה הכנה נפשית לקראת ראש השנה.
ואז היה ראש השנה.
והיה חם. אבל ממש.

טוב, הא?

ובתכל'ס, כולכם גם הייתם עסוקים בכל הדברים האלה אז גם ככה לא היה לכם זמן לקרוא אותי… לא ככה? אבל העיקר שאתם שמחים שחזרתי!

– גם אתה שמח שחזרתי, נכון, מיקולה?
– [שקט. חושך]
– ה-ל-ו? אתה שם?
– מיקולה יושב לבד בחושך.
– מה, הלכתי לכמה ימים לבלות עם הבת שלי וכבר נהיית פולנייה זקנה?
– מיקולה לא פולנייה ובטח שלא זקנה.
– אז למה אתה יושב לבד בחושך?
– כי המפסק הזה גבוה מדי!

אופס. כנראה שהשארתי אותו קצת יותר מדי זמן לבד. אבל לא נורא. עכשיו, כשחזרנו לשגרה, יהיה לי הרבה זמן בשבילו. בינתיים, כדאי לכם לראות איזה כיף עשינו: בכל זאת, חופש סוכות מתקרב בצעדי ענק ויש לכם יותר משבוע להעסיק את הפושטקים הקטנים.

תחנה ראשונה: סלובקיה

ארזנו את כל המשפוח'ה (המורחבת) והמראנו לסלובקיה. יש לי הרבה מה לכתוב על המדינה הזאת אבל עדיף שאני פשוט אראה לכם את זה. אז למה סלובקיה?

בגלל החמימות של העץ ששורה שם בכל פינה

DSC_0322

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שפע הפרי שגדל שם כמו גן עדן קטן

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שאפילו דבר טריוויאלי כמו גן שעשועים, נראה שם כאילו היה לקוח מהסיפור "היידי בת ההרים"

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל מזג האוויר הנהדר, עם שמש מלטפת

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

וגם קצת גשם

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

בגלל התחושה של פעם, שהוכיחה את עצמה לקול מצהלות הילדים

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

ובגלל ההיסטוריה ששורשיה נטועים עמוק בהר

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

בגלל עבודות היד המרתקות שהסלובקים עושים במיומנות רבה

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

בגלל האוכל הטעים, שנעים גם לכיס (דג שלם עם תוספות וכוס בירה ב-40 שקלים!)

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

בגלל הטבע הפראי

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

ובגלל שהכל שם פשוט נראה כמו גלויה

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

וזה בשבילך, מיקולה – עיר שלמה על שמך

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

תחנה שנייה: המוזיאון לאמנות

זה מה שעשינו ביום בהיר אחד של חופש (אמנותי). דה-וינצ'י ודאי מתהפך בקברו למראה היצירות הללו, אבל היא, הקטנה, הייתה מאוד מרוצה להשאר בתחתונים ולמרוח את עצמה ואת כל הבית בגואש.  כל מה שצריך הוא כמה מכחולים, מברשות וצבעים (מזל שיש לאמא בבית), גליל נייר גדול, והרבה סבלנות.

DSC_0019 DSC_0034 DSC_0026 DSC_0046

תחנה שלישית: שמח במטבח שלנו

בהתחלה, התאמנו על יבש, עם בצק צבעוני וארסנל כלים שלא יביישו שף קונדיטור פריזאי ממוצע.

לא משנה שאחר כך המטבח שלי נראה כמו תוצאותיו הקטלניות של ההוריקן קטרינה, מלווה בצונאמי, פלוס מלחמת מאה השנים ולקינוח עשר המכות – הילדה נהנתה וגם אבא שלה.

DSC_0770 DSC_0783 DSC_0790

אחר כך התאמנו על רטוב. הכנו את עוגיות הפיצוץ ("מושלגות") הנהדרות האלו של קרין גורן. אל תפתחו ציפיות, הכל נגמר באחת!

DSC_0029 DSC_0067 DSC_0073 DSC_0075

תחנה רביעית: שמח במטבח (לא שלנו)

במהלך חודשים יולי-אוגוסט נערכו סדנאות בישול חווייתיות ברשת המסעדות "BBB". גם אנחנו הוזמנו לאחת כזאת. יש לציין שפרט להנאה, שהיא מטרה נעלה בפני עצמה, כל ההכנסות מהסדנאות נתרמו לעמותת "חיים".

ההמבורגר שהדר הכינה ברוב כשרון (אמא עזרה) תפס את תשומת ליבו של השף אודי פרץ.
Picture 1442

כאן הוא מפציר בהדר לגלות לו את המתכון להמבורגר המושלם, והיא, בתגובה, מוכנה רק להראות לו איך השמלה שלה מסתובבת.
Picture 1470

תחנה חמישית: שבדיה

אז לא, לא נסענו שוב לחו"ל, אבל כן יצא לנו (כחובבות עיצוב) לבקר בדבר הכי קרוב לשבדיה – איקאה. אחרי שהתרוצצה בכל החדרים, ניסתה את כל המיטות, בחרה ריהוט חדש לכל הבית, והתלכלכה עד כלות בגלידה בשנקל – הדר פשוט התיישבה לה על כסא נוח מדגם (שם קשה להגייה כלשהו) והלכה לנוח.
DSC_0524

תחנה שישית: קצת קולטורה

אי אפשר להעביר חופש שלם רק ברביצה מול ערוץ דיסני ג'וניור, צריך גם קצת לספוג תרבות. בחופש הזה היינו בשתי הצגות – "קפטן צין ומשקפת הזמן", ו"דוקטור דוליטל בקרקס".
Picture 1694 Picture 1495

מה טוב בשתיהן? שתיהן מפעילות את הילדים בקהל, שתיהן מקוריות, סוחפות ומלאות בתלבושות מרהיבות, שתיהן מספיק קצרות כדי לא לאבד סבלנות ומספיק ארוכות כדי להספיק ליהנות.

מה פחות? אולי זו אני שיותר מדי ביקורתית, אבל לפי הרגשתי, בשתיהן הסיפור היה קצת לא מהודק, והתפזר מחוץ לקו העלילה הראשי – לעבר כל מיני מסרים גדולים מדי (או פחות קשורים) שהיוצרים ניסו להעביר. בכל מקרה, לילדים זה בטוח לא הפריע והדר נהנתה מאוד (או לפחות לא טיפסה על הכסאות).

"קפטן צין" עולה שוב בתאריכים 25.10 ו-24.11, לפרטים לחצו כאן.
"ד"ר דוליטל" עולה ב-12.10 והפרטים כאן.

תחנה שביעית: קייטנת סבתא

לקייטנת סבתא היו 2 מחזורים – מחזור ראשון בתחילת החופש, שרק עם הפעילויות שהיו במהלכו אפשר למלא בלוג שלם, ומחזור שני בסוף החופש, אליו נסענו שתינו ברכבת. רכבת היא כשלעצמה אטרקציה היסטרית, אבל רק אם מביאים תעסוקה. במקרה שלנו – נשנושים, אייפון, חוברת צביעה, וילדה שלא סותמת את הפה (לא הילדה שלי. הילדה השנייה שהתיישבה לידינו וחפרה להדר על לקים ושמלות כל הדרך… Ugh!).

ככה זה נראה מקדימה:
DSC_0615

וככה מאחור, אם תהיתם במה היא כל כך שקועה:
DSC_0600

תחנה שמינית: פרה-היסטוריה

כמו כל עמישראל, ביקרנו גם אנחנו בתערוכת "הדינוזאורים באים" בעזריאלי. חוץ ממחירי המזון המופקעים (תביאו מהבית), התערוכה עצמה מושקעת, מרתקת ומרהיבה, לא מפחידה וגם הגדולים נהנו. הסרט התלת-מימדי לא חובה, אבל לעומת זאת, את ההצגה שמתקיימת בכמה מועדים לאורך היום תשתדלו לא להפסיד.

DSC_0391 DSC_0264 DSC_0296

התערוכה מתקיימת עד 18.10 והפרטים כאן. שווה לקנות כרטיסים מראש ודרך הטבות של חברות שונות.

תחנה תשיעית לקינוח: מנגו

מה שלא הספקנו בחופש, הספקנו כמה ימים אחריו. נענינו לקריאה נרגשת בפייסבוק, בה נאמר כי ברמות השבים שוכן לו מטע מנגו ענק, שפירותיו לא יימכרו העונה, והם מחכים לקוטפים נלהבים כמונו שיבואו לגאול אותם מענפיהם, במחיר סבבה של 5 ₪ לקילו. כמובן שהגענו בשמחה, קטפנו והתענגנו על הפרי המשגע הזה.

DSC_0878 DSC_0868

unnamed

צילום: שרון מרקל

צילום: שרון מרקל

הבעיה היחידה היא, מה עושים עם כל ערימות המנגו האלו… כלומר מה שנשאר אחרי שזללנו את זה במשך שבועיים. אז לקינוח – מתכון לגלידת מנגו ביתית.

טוחנים מנגו בבלנדר.
מקציפים שמנת מתוקה. אפשר גם שתיים, תלוי כמה הגזמתם עם המנגו.
מערבבים את הכל ושמים בפריזר.
מערבבים כל חצי שעה. עושים את זה 4-5 פעמים.
מחכים לבוקר ואוכלים את הכל.
סה טו.

מועדים לשמחה!
לירון

מודעות פרסומת

נוסעים נכבדים שימו לב

רגיל

זה רק אני או שהחופש הגדול, שכל כך ייחלנו לסיומו בטרם עת (מה שלא קרה), זולג לו בלי שנשים לב לתוך הימים הראשונים של הגן, שגם הם בעצם ימי חופש במסווה של ימי הסתגלות, ואלה האחרונים מתמוססים להם בעדינות לתוך חופשת ראש השנה, שעוד רגע תהפוך לה באלגנטיות ליום-כיפור-פה יום-כיפור-שם, ופתאום הופה! סוכות!

מה זה??? מה עם חופש להורים קצת?

האמת שאני מעריצה גננות. להעסיק חבורת זבי חוטם במשך יום שלם, כל יום, במשך שנה שלמה. בעצם חצי שנה אם מורידים את כל החופשים. אני, לעומת זאת, גיליתי בחופש הגדול הזה שמדריכת הצופים שבי (יאללה! בואי נכין עוגיות ונצייר ונדביק מדבקות ונבנה בלגו יחד!) שהתנגדה נחרצות לטלוויזיה, עוברת לאט לאט מ"אני מרשה לך רק פים ופימבה" ל"תדליקי, תדליקי".

אז כששרון הציעה שניקח את הילדים לתערוכת הרכבות החשמליות המיניאטוריות בירושלים, זרמתי. לנו יהיה זמן איכות של חברות, ולילדים יהיה שמייח. והכי חשוב – עם כל הנסיעות והבילוי בתערוכה והמסעדה והכל, יהיה לנו יום אחד פחות בחופש הגדול להיות בו צוות הווי ובידור.

מיקולה מאוד התרגש לשמוע שנוסעים לתערוכה, והלך לקרוא קצת פרטים באתר.

– לירון, הדרכון שלך בתוקף?
 למה אני צריכה דרכון, מיקולה? התערוכה בירושלים, ובפעם האחרונה שבדקתי, היא עדיין שלנו.
– אבל כתוב באתר שהרכבות נוסעות בתוך נוף אירופאי מרהיב.
– אתה לא מתכוון… לנסוע ברכבות האלה?
– בטח שכן! מיקולה אף פעם לא היה בחו"ל.

אוקיי, הבנתי. אני צריכה לחשוב על תוכנית להסחת דעתם של הסדרנים, למקרה שמיקולה יחליט לקפוץ לתוך אחד המודלים ולעלות על רכבת לטחנת הרוח שבכפר הדייגים הציורי זאנסה סחאנס.

הגענו, לאחר ההתברברות המתבקשת בירושלים (אפילו הווייז לא יכול על העיר הזאת), וגילינו שאמנם אסור לאכול בפנים (הגנבנו לילדים צ'יריוס, כל פעם אחד), אבל מותר לצלם. אז קודם תמונות ואז מסקנות (תלחצו ותדפדפו).

ועכשיו מסקנות:

1. התערוכה מהממת. הרכבות מגניבות ומכל מיני תקופות, הירידה לפרטים מרשימה, הסטים מושקעים – תאווה לעיניים – ונראה שלמי שבנה את זה היה ממש כיף. השוס הגדול בעיני הוא הלונה פארק. הדר, לעומת זאת, הכי התלהבה מגני השעשועים הקטנים שפזורים בין הבתים. שאלתי אותה אם היא רוצה להתנדנד, והיא הסבירה לי שלא כי היא גבוהה מדי. סופסוף היא גבוהה ממשהו!

2. ניחוח חו"לי. הנוף באמת אירופאי, ואם אתם לא טסים השנה (או שכן טסתם אבל אתם כבר מתגעגעים) – זה הכי קרוב לחו"ל שיהיה לכם. גם כשתצאו מהתערוכה, ותהיו ממש רעבים – תוכלו להכנס לאחת המסעדות באזור ולהרגיש בשאנז אליזה מבחינת המחירים (ארוחת ילדים ב-60 ₪? סירייסלי?)

3. רכבת ישראל. התערוכה בחסות רכבת ישראל, אבל באופן מפתיע היא מתנהלת בצורה מופתית (אין איחורים, לא מבטלים קווים, ואין חיילים שישנים על הרצפה).

4. פעילויות לזאטוטים. במרכז התערוכה יש מין במה קטנה, שסביבה מתגודדים כל הילדים. מצד אחד זה מגניב, כי הילדים יכולים להפעיל בעצמם רכבת על שלט, ומצד שני לא ממש מרשים להם לגעת ברכבת שנוסעת להם מול העיניים. הייתה חסרה לי קצת פעילות אינטראקטיבית.

5. תאורה. האורות בתערוכה נדלקים ומתעמעמים כל הזמן, כדי ליצור אווירת יום ולילה. אחלה רעיון, אבל אם אתם מצלמים – חכו לאור הכי מתאים…

6. אחרי התערוכה, הדר לא הפסיקה לדבר על זה שהיא רוצה שתהיה לה רכבת בבית. סבתא – לתשומת ליבך, יום הולדת 3 🙂

7. מארגני התערוכה כנראה חשבו כמוני בפסקה הראשונה של הפוסט, ולכן התערוכה תמשך עד 30.9. יש לכם המון ימי חופש בשביל ללכת אליה.

ולסיום, אנימייטד גיף שהכנתי לגמרי בעצמי:

תערוכת הרכבות

החמישייה הפותחת

רגיל

ששש.
אני שומעת את צעקות השמחה שלכם עד פה.
אבל זה שנגמר החופש הגדול והמפלצתונים הפרטיים שלכם כבר חזרו או עומדים לחזור לבית הספר ולגנים, זו עדיין לא סיבה להעיר את מיקולה. בכל זאת, הגיעה גם שעת השינה שלו, כי בכל זאת, גם הוא מחר מתחיל שנה חדשה בבית הספר למפלצות. ראיתם את הסרט? לא? אל תראו. עדיף לכם לנצור את התחושה המתוקה של הסרט הראשון (תאמינו לי, ראיתי אותו כ-3,579 פעם – הילדה מכורה).

אז מה אני עושה כאן בשעת צהריים מאוחרת, במקום לשנו"צ? אני אספר לכם.

היום זהו יום חג לבלוגרים. כן, גם לנו מגיע. כל השנה אנחנו כותבים פוסטים מושקעים, מחפשים את הנושאים הכי מעניינים, מתאמצים עם הבדיחות, מדייקים עם הלינקים, עושים אהבה עם הצילומים שלנו. יום אחד בשנה, גם לנו מותר לנוח מהעיסוק האובססיבי הזה בעצמנו, ולכתוב פוסט שלם שמוקדש כולו לבלוגרים אחרים.

קוראים לזה "בלוג דיי", וזה קורה היום.

בבלוג דיי, כל בלוגר שלא נולד אתמול/שלא עשו אותו באצבע/שמכבד את עצמו, ממליץ על חמישה בלוגים שהוא אוהב במיוחד. בדרך כלל נורא קשה לבחור, ותמיד יש בלוגים שיופיעו בכל רשימה, ואיכשהו אף בלוגר לא באמת מצליח לכתוב רק על חמישה בלוגים, כי איך אפשר? יש כל כך הרבה וכל כך טובים ויפים ומצחיקים ועצובים ונוגעים ללב.

עשיתי רשימה של כל מיני בלוגים שאני אוהבת, כדי לבחור מתוכם על מה לכתוב. אני מאשרת לכם הצצה חד פעמית למחברת שלי!

רשימה

(תראו איך השחלתי לכם בתת מודע עוד מלא בלוגים)

אני יודעת שאתם הכי אוהבים בעולם לקרוא אותי ואת מיקולה, אבל בלוג דיי זה בלוג דיי, ובסופו של דבר התגבשה לה הרשימה של חמשת הבלוגים שכדאי לכם לקרוא חוץ מאת שלי. הנה היא. תהנו.

1. כמה יופי, כמה צבע, כמה מקוריות, כמה השראה יש בבלוג של שרית וסתיו, הלוא הן "מיספטל" – הייטקיסטיות שיש להן זמן גם להיות אמהות וגם להיות מעצבות / צלמות / בשלניות / כותבות בחסד. רק מהמחשבה אני מתעייפת לשבוע, ורק מקריאת פוסט אחד שלהן אני מתעלפת ליומיים. נפלתי ברשתן כשנתקלתי לראשונה בפוסט הדגים הזה (שימו לב, זה הולך להיות קו מנחה כאן). להתאהב.

מיספטל

2. אמיתיוּת. יש מילה כזאת? אם כן, אז אילנה – "מְרַפְרֶפֶת מֵעַל קֶצֶף הַמַּיִם" – בטח המציאה אותה. גם כי השירים בבלוג שלה הם כאלה, כל כך אמיתיים וכנים, וטהורים וענוגים, וגם כי היא עצמה כזאת. מילים הן המומחיות של אילנה, והיא חוקרת אותן ומשחקת בהן וממציאה אותן מחדש ודולה כאלו שלא ידעתם שקיימות ושוזרת אותן בשירים מלאי נשמה.

 גם כאן יש דגים, בפוסט על חברות אמת.

אילנה

 3. יש מלא בלוגים של אוכל. מ-ל-א. אבל יש אחד שממש כיף לעקוב אחריו, כי הוא מהחיים, וכי הוא מתובל בהגיגים שכל אמא תתחבר אליהם. ומעכשיו, כל פעם שבא לי מתכון, אני הולכת קודם כל לחפש אצל רחלי ב"פשוט מבשלת", שמתחזקת אותו כבר שנים במקביל לבלוג המשפחתי שלה, "עפיפונים" (הא! השחלתי לכם עוד אחד!). כשחושבים על זה, המתכון הראשון שביקשתי מרחלי כשפגשתי אותה לראשונה, היה מתכון לסלמון.

הופה! מתחבר לתמת הדגים!

הנה המתכון שרחלי הציעה לי אז, והנה תמונה ממתכון נוסף של פסטה עם סלמון שבא לי להכין:

פשוט מבשלת

4. בא לכם עוד דגים? בבלוג "מאיוק" של מאיה יש אהבה גדולה ליצירה, לתפירה, לעיצוב וליופי שנוטף מכל תמונה ותמונה בבלוג שלה, המצולם לעילא ולעילא. מה לעשות, אאוט אוף פוקוס עושה לי את זה, בעיקר כשזה בא בגוונים פסטליים ובקומפוזיציות מושלמות, של יצירות מעשה ידיה של מאיה לתפארה. מצאתי פוסט מלפני שנתיים על עיצוב שולחן דגיגים לילדים לכבוד ראש השנה, ואם ארבעת הימים הבאים פנויים לכם לגמרי, יש סיכוי שעוד תספיקו. לעבודה!

מאיוק

5. אחרון וחביב מאוד ואפילו הרבה, הוא בלוג "הביתה" של עדי, דנה ותמר. כאן אין דגים, אבל יש בתים. בתים מרתקים, בתים מיוחדים, בתים של אנשים שאתה לא מאמין איך היה להם זמן לסדר כל כך יפה. אולי יום אחד אני אזמין את שלושת בנות הבלוג ואת הגר, הצלמת שלהן, לצלם גם את הבית שלי (זה בהנחה שנתלה כבר את כל המנורות). לשטוף את העיניים ולקנא.

בחרתי לכם בית כמו שהייתי רוצה שיהיה לי – כזה שכולו יהיה מעשה ידי, והכל בו יהיה מיוחד ויוצא דופן, כמו אצל תמר.

הביתה

האמת שהתעייפתי מכל היופי הזה. בטח גם אתם.
מזל שבלוג דיי הבא הוא רק בעוד שנה.