תגית: הדר

מקלחת תינוק

רגיל

סיפרתי לכם שאני בהריון?
לא?
איך יכול להיות?!
עברו כבר כמעט תשעה חודשים!

מממ… אולי זה בגלל שבהריון הזה (בניגוד לקודם) אני קצת פחות מרגישה בהריון כי אין באזור שלי אף אחד שמטריד אותי במשפטים האלמותיים –
"מה, עוד לא ילדת?"
"אז מה, את עוד פה?"
"לא בא לך ללדת, הא?"
"היא לא רוצה לצאת כבר?"
והכי מתחכם – "השמנת!"

אנשים תמיד מרגישים שהם צריכים להגיד משהו, לא? אז זהו – שלא! אתם תעזבו את הבטן שלי בשקט ואני מבחינתי מבטיחה להתעלם ברוב טקט מהקרואסון שוקולד שאתם בדיוק תוקעים. עשינו עסק?

אבל בסיבוב הזה, כשאני הולכת לעבודה בבוקר, יש לי רק את מיקולה לידי, והוא מצידו עוד לא אמר שום דבר. נראה לי שהוא בהכחשה. ככה זה אחים גדולים 🙂

מה שכן, אם מיקולה היה אומר משהו, נראה לי שזה היה בסגנון כמה מהמשפטים החמודים האלה. השאלתי אותם מעמוד הפייסבוק המצוין שכדאי לכם להכיר – "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם".

1273861_615224965214498_247756684_o 1921044_601047889965539_620679484_o 1979181_608095375927457_737185145_o

אז נסיכה מס' 1 כבר כמעט חוגגת 4 (הדר – למי שלא מכיר), ובקרוב תצטרף למשפחתנו הקטנה נסיכה מס' 2. לרגל המאורע המרגש שינסתי מותניים, ובין שיפוץ שרפרף אחד לחידוש כסא אחר הצלחתי להשחיל כמה רכישות ויצירות לטובת יורשת העצר הבאה. כי אם אף אחד לא מתכוון לארגן לי פה מקלחת תינוק (או "בייבי שאואר" כמנהג הגויים, טפו) – אני הולכת לארגן אחת וירטואלית לעצמי!

אז מה חדש אצלנו?

סלסילת חיתולים.
החיתולים של הדר תמיד היו מונחים על השידה ואף פעם זה לא היה נראה מסודר במיוחד. אז החלטתי, ביום הסערה הכי קר של החורף, על כוס סיידר חם, לסרוג סלסילה בדיוק למטרה מקודשת זו.

10898187_778026515620417_9042013424211508377_n

את הסלסילה סרגתי מחוטי טריקו בשלושה צבעים. נעזרתי בהדרכה הזאת, ושידרגתי אותה קצת על ידי שילוב השורות אחת בשנייה, פלוס תוספת פפיונים בארבעת הפינות.

DSC_0500 DSC_0506

אבל דבר אחד אני חייבת להבין: חיתולי ניובורן זה באמת כזה דבר פצפון?

DSC_0513

נעליים.
מכירים את המשפט "A girl can never have too many shoes"? אז יופי. הילדה עוד לא נולדה, אפילו שם עוד אין לה, אבל נעליים חדשות יש בשפע. למבחר דאגו דודה יעל ג., שהביאה משלוחה של נעלי בית מתוקות מניו-יורק (אחד לקטנה ואחד לגדולה, בכל זאת אסור לקפח):

2

ודודה ניקי, שסרגה מחוטי כותנה לא זוג אחד, לא שניים, אלא שלושה (!) זוגות אולסטאר פצפונות לפי ההדרכות האלו.

DSC_0521 DSC_0542

החלטתי לעשות לעצמי צילומי הריון "Like mother like daughter" עם האולסטאר הזעירות. ולא, זה שאני בקרוב אמא ל-2 לא אומר שאסור שיהיה לי פטיש לסניקרס! (במיוחד מגניבים כאלה שיש רק בלונדון)

1

בגדים.
אז מצד אחד, יש לי בבטן עוד בת ולא בן, מה שאומר שלכאורה אין לי סיבה לקנות בגדים. מצד שני, הדר נולדה בקיץ וזאת תיוולד בחורף (גם כן חורף) – כלומר סיבה מצוינת לשופינג! אז גייסתי את דודה יעל ב. ואת סבא כדי להביא לי חבילת אוברולים קטנטנים מקרטרס ניו יורק, ואני עצמי שמתי פעמיי לחנות צ'ילדרנז פלייס הקרובה לביתי ויצאתי עם שמלה וחולצה לאחות הגדולה (שוחד לקראת האחות הקטנה), וכן השלל הבא מהפליז הכי נעים בעולם, וכיסויי ידיים בילט-אין בשרוולים שהזכירו לי משום מה כותונת משוגעים (אבל זאת רק אני):

DSC_0520 DSC_0515

חוץ מזה, יש להם כל כך הרבה חליפות הורסות למסיבת בריתה, כך שהפאשניסטה לעתיד יכולה ממש לצאת מהבטן ישירות לטוטאל לוק מלא בדיטיילים מושקעים, כולל נעליים (טוב די, יש לי מספיק). ועוד חוץ מזה, שיש להם עכשיו 50%-70% הנחה על מגוון פריטים מקולקציית החורף (שווה) ואפילו פריטים ב-9.90 ₪ (שווה מאוד).

Picture 162Picture 163_

פרוייקטים עתידיים.

אז ככה נראית רשימת המשימות שלי לקראת הלידה:
עריסה – יש
תיק לבית היולדות – יש
בגדים אחרי כביסה ומסודרים יפה במגירות – יש
פלייליסט של שירים מרגיעים – יש
פוסט בבלוג – יש
סבא וסבתא, גיסים וחברים בהיכון – יש
צירים – אין!

נראה לי שכל מה שנשאר הוא פשוט לחכות שהפלא יצא לאוויר העולם בזמן הכי מתאים והכי נכון… ואחרי שזה יקרה, אני מבטיחה להכין לה נחשוש כזה כמו שהכנתי לאחותה הגדולה –

DSC_0789

וגם מובייל שם כזה, כי ברור שעם הגנים במשפחה שלנו היא תצא מהבטן וישר תדע לקרוא אנגלית –

Copy of מובייל שם - הדר

ואיזה שם יהיה כתוב שם אתם שואלים? האמת שאנחנו בעצמנו עוד לא יודעים… זה בטוח יהיה שם מהטבע, צריך להתחבר ל"הדר", בלי ח' ולא שם לועזי. תכתבו לי הצעות!

ומשהו מתוק לסיום:

מודעות פרסומת

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

נחשוש להדרוש

רגיל

"כל פעם שיש לילד מהגן יומולדת, אני אומרת שזה שלי." (הדר ורדי, חודש-לשלוש)

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל הילדה שלנו חוגגת לעצמה יום הולדת כל יום, כל שעה, ואם אפשר, אז גם לכל שאר הבובות. מתחפשת, שמה כתר על הראש (את זה שהכנתי לה ליומולדת שנתיים), עורכת שולחן יומולדת ובדרך כלל גם דורשת בכל תוקף שירימו אותה על כסא. ככה זה כשנולדת בחודש מאי, וכל השנה יש טרפת ימי הולדת בגן ורק את צריכה לחכות עד סוף השנה 😦

יומולדת יומיומי

בגלל ואולי בזכות שגעת-היומולדת, נאלצת אני, אמא מיואשת, לזרום עם העניין ולנצל אותו לטובתי.
כי אם יש לה יומולדת
אז צריך מתנות
ואם כבר מתנות
אז שיהיו הנד-מייד
והופה!
הנה קיבלתי שעת יצירה לעצמי שאותה אני יכולה לתרץ ב"אני מכינה להדר נחשוש ליומולדת, אני עסוקה, לך תכין לה ארוחת ערב ואמבטיה ולא להפריע לי עכשיו" שכזה.

ואם אני נהניתי, למה שאתם לא? אז כתבתי לכם הדרכה לנחשוש פליז מתוק בצורת סוכרייה, שאפשר להתחבק איתו במיטה או מול הטלוויזיה. יאללה נתחיל.

אלה הדברים שתצטרכו, וחוץ מהם צריך גם מכונת תפירה, סיכות, 2 סרטי סאטן צבעוניים ואקרילן למילוי.

החומרים

מתחילים בלסמן ולגזור מרובעים מבדי הפליז. אני רציתי נחשוש בחמישה צבעים ובאורך כ-2 מטר, אז גזרתי מכל צבע 2 מלבנים באורך 23 ס"מ (20 ס"מ ועוד קצת ספייר). מידת הרוחב שלי היא 33 ס"מ (30 ועוד קצת ספייר). סה"כ גזרתי 10 מלבנים בגודל 23X33 ס"מ.

DSC_0743 DSC_0750

מניחים 2 מלבנים אחד על השני כך שיהיו חופפים זה לזה, ושצד ימין של האחד יפנה לצד ימין של השני (צד ימין כלומר הצד היפה יותר). מחברים בסיכות לאורך הצלע הארוכה של ה-30 ס"מ. תופרים במכונה תפר לכל האורך.

DSC_0753

ממשיכים לחבר את כל המלבנים אחד לשני, ותופרים את כולם באותה דרך.

DSC_0757

בסופו של דבר, לאחר חיבור עשרת המלבנים אחד לשני, מתקבלת רצועת בד ארוכה וצבעונית. ככה זה נראה כשהפכתי לצד ימין (כל התפרים מתחת).

DSC_0765

איך שזה ככה פרוש על הרצפה, מקפלים את כל הרצועה לשניים, לאורך, ומחברים בסיכות. כל התפרים נשארים בחוץ.

DSC_0780

עכשיו תופרים תפר אחד ארוך-ארוך לכל האורך כדי לסגור את הנחשוש מהצד השני. מתחילים את התפר 10 ס"מ מההתחלה ומסיימים אותו 10 ס"מ לפני הסוף. עוד מעט תבינו למה.

DSC_0781

עכשיו, כשהנחשוש סגור לאורך משני הקצוות, אפשר להפוך אותו לצד ימין כך שהתפרים ייעלמו בפנים. הופכים אותו כמו שהופכים גרב… רק ארוכה מאווווווד.

DSC_0783

עכשיו, יש לנו גרב שסגורה לכל האורך (פחות 10 ס"מ בהתחלה ו-10 ס"מ בסוף), שפתוחה ברוחב משני הצדדים. נסגור קצה אחד בתפר חיצוני, ניצב לתפר האורכי שעשינו קודם.

DSC_0782_ DSC_0784

פה מגיע החלק הכיפי של המילוי. מכיוון שהנחשוש כזה ארוך, קשה להגיע עד לסוף שלו. מה שעשיתי הוא להפוך שוב את הנחשוש לצד שמאל, ולהתחיל למלא תוך כדי שאני הופכת אותו חזרה. מאתגר!

DSC_0785

עכשיו, כשהנחשוש מלא, סוגרים גם את הקצה השני בתפר חיצוני. כמו בקצה הראשון, גם כאן תופרים בניצב לתפר האורכי, בנקודה שבה הוא מתחיל (10 ס"מ מהקצה).

DSC_0786

כמעט סיימנו! את הבד שנשאר לנו בקצה גוזרים לרצועות (עד התפר כמובן) וככה זה נראה:

DSC_0787

קושרים סרטים צבעוניים בשני הצדדים, ומתיישבים לנוח…

DSC_0788IMG_0129_

נראה לי שהדר אוהבת את המתנה שלה. אז מה אם ממש בא לי להכין לה עוד מתנות יומולדת? הן עוד יצאו אל הפועל בקרוב. מזל שיש לה יומולדת כל יום!

DSC_0789

ניסיונות בבצק סוכר

רגיל

הבטחתי או לא הבטחתי הדרכה לעוגת בצק סוכר?
הבטחתי.
וממש השתדלתי לקיים.

הבעיה היחידה היא (חוץ מהעובדה שעברו כך וכך חודשים מהיומולדת של הדר, בה הכנתי לראשונה את העוגה הזאת) שעם יצור כמו מיקולה, אסור להשאיר עוגה ללא השגחה, אפילו לא לחמש דקות. הלכתי לרגע, ותראו מה קרה פה!

מגי1

– מיקולה, לא ראית במקרה עוגה של מגי סימפסון על השיש, נכון?
– אה אה.
– אז אם כך, בטח אין לך מושג מה קרה לעוגה.
– פָּה פָּפָּה פָּאפּוּפָּה?
– אני לא מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שהפה שלך מלא בעוגה שהרגע הכנתי?

ידעתי, ידעתי שזה יקרה. ובגלל שידעתי, צילמתי את העוגה מבעוד מועד, כולל כל שלבי ההכנה.

את העוגה הכנתי כאמור לקטנטונת השובבה שלי, בדמות פרצופה החמדמד של מגי סימפסון – גם בגלל שהדר ממש אוהבת לשחק עם בובת מגי סימפסון שלה, וגם בגלל ששתיהן די דומות אחת לשנייה.

החלטתי לאתגר את עצמי ולקפוץ למי הסוכר. בעצם בצק סוכר זה קצת כמו פיסול. צריך לחשוב מראש מה רוצים להכין, ולפרק את הרעיון לגורמים ולצבעים.

אבל דבר ראשון, צריך להכין עוגה. לקחתי את המתכון הזה של קארין גורן לעוגה כושית, בו השתמשתי גם כדי להכין את העוגות בגביעי גלידה ליומולדת של הדר בגן. האמת, שהעוגה יצאה קצת נמוכה. אם יש לכם מתכון מנצח לעוגת שוקולד או עוגה בחושה אחרת שאתם אוהבים, וגם יוצאת גבוהה – לכו עליו.

בפועל זה לא היה כל כך נורא, כי בצק הסוכר הוסיף קצת גובה, וחוץ מזה, מי בכלל יכול לאכול כל כך הרבה מתוק?!

(רמז: אני)

מגי2

אחרי שמכינים את העוגה, חותכים את השוליים בצורת שפיצים, כדי שתיראה כמו הראש של מגי. את כל זה עשיתי על כשהעוגה מונחת על מגש, כדי שאחר כך יהיה לי קל לשאת אותה בעודי בורחת מילדים זללנים ותאבי-גלוקוז.

מגי3

השלב הבא הוא למרוח על כל שטח הפנים של העוגה (גם בצדדים) ממרח כלשהו, שישמש כדבק בין העוגה ובין בצק הסוכר. עדיף שהממרח לא יהיה משהו שדורש קירור, כי בצק סוכר ומקרר לא הולכים יחד. אני מרחתי ממרח שוקולד השחר (אם אתם ממחנה נוטלה – תצאו מפה מיד!).

הדר מאוד רצתה לעזור עם העוגה (כלומר לתקוע בפנים אצבעות ולעשות חורים קטנים). תחשבו מה זה היה גם לצלם, גם להשגיח שהיא לא תיגע בכלום, גם להתאפק לא לאכול מזה בעצמי וגם לוודא שהיא לא קופצת באנג'י מהשיש. אותי למועצה לשלום הילד!

מגי4

עכשיו מגיע החלק הכיפי – טעימות! כלומר, עיבוד בצק הסוכר, שכולל בין לבין טעימות (בקרת איכות, כן?).

את הבצק הלבן שהיה לי צבעתי בעזרת צבע מאכל ייעודי – מטפטפים כמה טיפות ולשים את הבצק על משטח מקומח טוב-טוב בקורנפלור, עד שהבצק נצבע בצבע באופן אחיד. אופציה נוספת היא כמובן לקנות בצק בצבע הרצוי.

מרדדים את הבצק בעזרת מערוך, ופורשים על העוגה. מהדקים לעוגה בעזרת "מחליק", וחותכים את הקצוות שמסביב בסכין חד. ככה זה נראה בסוף.

מגי5

עכשיו הגענו לשלב הפיסול. בצק סוכר, כמו חימר, כיף לעבד בידיים. אי אפשר למרוח אותו כמו חימר, אבל כן מדביקים אותו אחד לשני כמו חימר. הכנתי משולשים קטנים צהובים בשביל הקוצים של מגי, כדור צהוב לאף ושני כדורים צהובים עם שקע לאוזניים, עיגול+טבעת אדומים בשביל המוצץ, עיגולים לבנים לעיניים וסרט תכלת לשיער. סער עזר לי מאוד והכין את האישונים והריסים של מגי מבצק שחור – מוטוריקה עדינה לתפארת.

ו… זהו, העוגה מוכנה. אני הולכת לשנייה, תשגיחו עליה בשבילי?

מגי6 מגי7

מזל טוב נסיכה.

מגי8

פטיש מסמר

רגיל

סוכות אף פעם לא היה החג החביב עלי כילדה. מילא חנוכה (יש דמי חנוכה), מילא פורים (יש לי יומולדת + דמי פורים), מילא פסח (מי שמוצא את האפיקומן מקבל שלישיית גרביים). אבל סוכות? נו, יאללה, אז מישהו מהוועד בנה סוכה בדשא, מישהו אחר קישט אותה בקישוטים מנצנצים, ועל לשבת בה בכלל לא היה מה לדבר מרוב יתושים.

אבל מאז שמיקולה הגיע לעולם, והתחלתי לעסוק באופן רציני בעיצוב, שיפוץ ו"עשה זאת בעצמך", פתאום סוכות קיבל משמעות חדשה.

פתאום הבנתי.
הבנתי שסוכות הוא החג המושלם שלנו, ה-DIYers (אנשי ה"עשה זאת בעצמך"). ואפילו השיר של סוכות מוכיח את זה, בגדול:

פטיש, מסמר
ניקח מהר.
סוכה לבנות,
בנים ובנות.

קרשים ניקח
וענפים לסכך
קשט הגג
לכבוד החג.

פטיש, מסמר – מילים: עמנואל הרוסי, לחן: נחום נרדי

אז מפוסט שהתכוון להיות הדרכה קטנה לקישוטי סוכה, פתאום נהייתה לי הפקה שלמה של סוכה מעוצבת ומושקעת – קצת אקולוגית, קצת יפנית, קצת מנוקדת, והכי חשוב – עשירה בצבעוניות של תכלת וורוד, שהוא שילוב שאני אוהבת במיוחד.

ומכיוון שאין לנו הרבה זמן, ויש לי הרבה מה להגיד, כדאי שנתחיל.

–          טוב, מיקולה, תתחיל לגזור עיתונים.
–          בשביל מה?
–          בשביל שרשראות לסוכה כמובן.
–          לירון, עיתונים זה פאסה.
–          אז אולי נקנה את הדפים המעוצבים האלה משני הצדדים, שכבר גזורים מראש לרצועות?
–          לירון, מה זאת העצלנות הזאת? זה חג של יהודים או נופש בקאריביים?
–          אז מה אתה מציע?
–          אם כבר את משתמשת בנייר – אז לפחות תמחזרי!

וכך נולדה לה הפרפראזה האקולוגית על שרשראות הסוכה המסורתיות, שהכנו אני ומיקולה מגלילי נייר טואלט (תתחילו לשמור כבר מעכשיו + לאסוף מהשכנים), ומ-וושי טייפ.

מה זה וושי טייפ?
מה זה וושי טייפ??? סירייסלי? וושי טייפ, למי שעוד לא קלט את הטרנד ההיסטרי הזה, הוא מין סלוטייפ יפני שעשוי מנייר דקיק ודביק, בא באינסוף דגמים וצבעים, אפשר להדביק ולהוריד אותו כמה שרוצים ואפילו לקרוע אותו באצבעות. יש אינספור דברים שאפשר לעשות עם הכיף הזה.

אז מה אתם צריכים?

החומרים הדרושים

נתחיל בלמעוך קצת את גליל נייר הטואלט (בטח כבר עשיתם את זה כשהיה לכם משעמם בשירותים), ולסמן עליו סימונים בעפרון כל 1.6 ס"מ, פלוס מינוס בנקודות 1.6, 3.2, 4.8, 6.4 ו-8 ס"מ.

DSC_0525

נגזור רצועות לרוחב הגליל לפי הסימונים. מכל גליל נקבל 6 טבעות.

DSC_0526

כל טבעת נגזור בקצה אחד של המעיכה על מנת לפתוח אותה. נכון, צדקתם, את הטבעת הראשונה לא צריך לגזור.

DSC_0527

עכשיו תגזרו מ-ל-א כאלה.

DSC_0532

הגענו למלאכת השידוך: נשחיל את הטבעות אחת בשנייה, ונשדך את הקצוות באמצע.

DSC_0529

ופה מתחיל החלק הכיפי: וושי טייפ! נדביק את הוושי במרכז כל טבעת, ואם הייתם מדוייקים עם תכנית השידוכים, הוושי יכסה את הסיכות.

DSC_0537

טה-דאם! שרשרת אקולוגית מוכנה!

DSC_0539

לקחתי שני גלילים שנשארו לי, גזרתי אותם לאורך והלבשתי אותם על בקבוק זכוכית שקוף. כרכתי מסביב וושי טייפ וניירות קרפ בוורוד ותכלת, קשרתי חוטי רפייה, והופה! ואזה ללולב, ערבה והדסים!

DSC_0549 DSC_0542

נכון, המהדרין יצקצקו בלשונם ויגידו שמה פתאום ואזה, הרי צריך לאגוד אותם ב"קוישיקלך", שזה בעצם אחד מעלי הלולב שכורכים מסביב לכל הענפים (קראתי בוויקיפדיה). אבל פה לא במצוות עסקינן אלא בסטיילינג!

ובכל זאת, כדי שאצא לפחות קצת צדיקה, אני אספר לכם שארבעת המינים מייצגים, על פי אחד הפירושים מהקבלה, את שבעת האושפיזין שבאים לבקר בסוכה: שלושת ענפי ההדס מייצגים את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב; שני ענפי הערבה מייצגים את האחים – משה ואהרון; הלולב מייצג את יוסף; והאתרוג – את המלך דוד.

חשבתי וחשבתי איך ואיפה להניח את האתרוג. הוא אמנם נראה כמו לימון קצת מקווצ'ץ', אבל משחר ההיסטוריה מייחסים לו סגולות רפואיות מכאן ועד אתיופיה (שם צחצחו עם זה שיניים. נשבעת!). אם תקנו אותו במאה שערים, הוא עלול לעלות לכם, רחמנא לצלן, אפילו 200 דולר.

אז מכיוון שהסוכה שלי מעוטרת במוצרי נייר, החלטתי ללכת על קופסת אוריגמי מהודרת לאתרוג שלי. תוכלו להכין כזאת בעזרת "דפדפים" – ניירות צבעוניים דו-צדדיים, וההדרכה שבלינק הזה. אזהרה: ההדרכה למכורי אוריגמי קשים בלבד!

DSC_0557 DSC_0558

אז שרשראות יש. ואזה וקופסה לארבעת המינים יש. אושפיזין יש. מה נשאר? שולחן עורך. כן, נו, אז מה אם זה מפסח. גם בסוכות הבנאדם צריך לאכול, לא?

לקחתי לי דפים מפוספסים בתכלת, גם הם מסדרת "דפדפים", וכן פאנץ' (מחורר בלשון העם), שיכול לחורר 2 דוגמאות מגניבות של חורים, לבחירתכם.

DSC_0550

חוררתי לי את הדפים משני הצדדים, וארגנתי לאושפיזין פלייסמטים אלגנטיים.

DSC_0553

ועכשיו, כשכל האביזרים מוכנים, מה שנשאר הוא לארגן את הכל בסוכה.

רגע.

צריך גם סוכה.

– אוקיי, מיקולה, אני מוכנה שנקנה את אחת הסוכות לנצח האלה. אפילו יד שנייה.
– לא. את בונה סוכה לבד!
– מי? אני?
– מיקולה מוכן לעזור לך.
– יופי!
– …בצילומים.

סוכות באינסטגרם

וככה יצא שעל הדרך גם בנינו סוכה, פעם ראשונה בחיים. היה מאתגר, בעיקר בקטע שהייתי צריכה לקדוח כמה ברגים ממש-ממש בשקט, כי השכנה מלמטה עלתה להתלונן. מה הקטע שלך? כולה שתיים-עשרה בלילה.

תמונה

ככה זה נראה כשסיימנו את החלק הקשה, שבסופו קיבלנו תעודת פועל זר. ואז התחיל החלק הכיפי של הקישוטים. מי בא להתאשפז אצלנו?

DSC_0613 DSC_0635

כסאות לאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד (זה קצת כמו אליהו הנביא, לא?) – מהאוסף הפרטי של מיקולה.

DSC_0663

נשאר לי קצת וושי טייפ. החלטתי לעטר גם את הכוסות.

DSC_0645

אני מתה על הצל שהסכך עושה!

DSC_0648

אם כבר אז כבר, גם לסכו"ם מגיע.

DSC_0686 DSC_0688

DSC_0659 DSC_0679 DSC_0681

למניפות המקסימות חיברתי זנבות מנייר קרפ. יפה איך הם רוקדים להם ככה בשמש, לא?

DSC_0668

******************

בהפקה הזו השתתפו הרבה אנשים וגורמים, שלכולם אני רוצה להודות מקרב לב.

המניפות המהממות והצלחות המנוקדות הכובשות – באדיבות דנה מ"פארטי סט" – כלים חד פעמיים מעוצבים. יש עוד הרבה קישוטי סוכה מוכנים ומקסימים באתר שלה: www.partyset.co.il

חומרי היצירה (וושי טייפ mt, דפדפים, בורדר פאנץ' של ek) – באדיבות סופרקיט. הרבה תודה ליעל ולתמר על הטיפים וההשראה. למוצרים נוספים, ולבירור חנות היצירה הקרובה לביתכם אשר מוכרת את המוצרים האלה, תתקשרו לסופרקיט: 09-7409777 או כנסו לאתר.

קרשים לסוכה – באדיבות יאיר מחברת הבנייה "אדירים". עכשיו אני מוכנה לסלוח להם שהם בונים לנו בניין יוקרתי ומפלצתי ליד החלון החל משש בבוקר כל יום.

סט ארבעת המינים – באדיבות הרב יוסי ליפקין מבית חב"ד בכפר סבא. מסתבר שלא רק בחו"ל הם כאלה מגניבים!

קירות לסוכה – באדיבות שלומי, השכן שלי, שבמקרה היו לו וילונות לבנים במחסן.

סכך – באדיבות פלוני אלמוני, שדאג לגזום את העץ שלו, ולהניח ענפים בצורה מאוד מסודרת ברחוב ליד הבית שלי. או כמו שהדר אמרה אתמול: סכך וחלילה!

טריוויית סוכות – באדיבות ידידי רפאל נתיב. בהחלט החכמתי 🙂

נוסעים נכבדים שימו לב

רגיל

זה רק אני או שהחופש הגדול, שכל כך ייחלנו לסיומו בטרם עת (מה שלא קרה), זולג לו בלי שנשים לב לתוך הימים הראשונים של הגן, שגם הם בעצם ימי חופש במסווה של ימי הסתגלות, ואלה האחרונים מתמוססים להם בעדינות לתוך חופשת ראש השנה, שעוד רגע תהפוך לה באלגנטיות ליום-כיפור-פה יום-כיפור-שם, ופתאום הופה! סוכות!

מה זה??? מה עם חופש להורים קצת?

האמת שאני מעריצה גננות. להעסיק חבורת זבי חוטם במשך יום שלם, כל יום, במשך שנה שלמה. בעצם חצי שנה אם מורידים את כל החופשים. אני, לעומת זאת, גיליתי בחופש הגדול הזה שמדריכת הצופים שבי (יאללה! בואי נכין עוגיות ונצייר ונדביק מדבקות ונבנה בלגו יחד!) שהתנגדה נחרצות לטלוויזיה, עוברת לאט לאט מ"אני מרשה לך רק פים ופימבה" ל"תדליקי, תדליקי".

אז כששרון הציעה שניקח את הילדים לתערוכת הרכבות החשמליות המיניאטוריות בירושלים, זרמתי. לנו יהיה זמן איכות של חברות, ולילדים יהיה שמייח. והכי חשוב – עם כל הנסיעות והבילוי בתערוכה והמסעדה והכל, יהיה לנו יום אחד פחות בחופש הגדול להיות בו צוות הווי ובידור.

מיקולה מאוד התרגש לשמוע שנוסעים לתערוכה, והלך לקרוא קצת פרטים באתר.

– לירון, הדרכון שלך בתוקף?
 למה אני צריכה דרכון, מיקולה? התערוכה בירושלים, ובפעם האחרונה שבדקתי, היא עדיין שלנו.
– אבל כתוב באתר שהרכבות נוסעות בתוך נוף אירופאי מרהיב.
– אתה לא מתכוון… לנסוע ברכבות האלה?
– בטח שכן! מיקולה אף פעם לא היה בחו"ל.

אוקיי, הבנתי. אני צריכה לחשוב על תוכנית להסחת דעתם של הסדרנים, למקרה שמיקולה יחליט לקפוץ לתוך אחד המודלים ולעלות על רכבת לטחנת הרוח שבכפר הדייגים הציורי זאנסה סחאנס.

הגענו, לאחר ההתברברות המתבקשת בירושלים (אפילו הווייז לא יכול על העיר הזאת), וגילינו שאמנם אסור לאכול בפנים (הגנבנו לילדים צ'יריוס, כל פעם אחד), אבל מותר לצלם. אז קודם תמונות ואז מסקנות (תלחצו ותדפדפו).

ועכשיו מסקנות:

1. התערוכה מהממת. הרכבות מגניבות ומכל מיני תקופות, הירידה לפרטים מרשימה, הסטים מושקעים – תאווה לעיניים – ונראה שלמי שבנה את זה היה ממש כיף. השוס הגדול בעיני הוא הלונה פארק. הדר, לעומת זאת, הכי התלהבה מגני השעשועים הקטנים שפזורים בין הבתים. שאלתי אותה אם היא רוצה להתנדנד, והיא הסבירה לי שלא כי היא גבוהה מדי. סופסוף היא גבוהה ממשהו!

2. ניחוח חו"לי. הנוף באמת אירופאי, ואם אתם לא טסים השנה (או שכן טסתם אבל אתם כבר מתגעגעים) – זה הכי קרוב לחו"ל שיהיה לכם. גם כשתצאו מהתערוכה, ותהיו ממש רעבים – תוכלו להכנס לאחת המסעדות באזור ולהרגיש בשאנז אליזה מבחינת המחירים (ארוחת ילדים ב-60 ₪? סירייסלי?)

3. רכבת ישראל. התערוכה בחסות רכבת ישראל, אבל באופן מפתיע היא מתנהלת בצורה מופתית (אין איחורים, לא מבטלים קווים, ואין חיילים שישנים על הרצפה).

4. פעילויות לזאטוטים. במרכז התערוכה יש מין במה קטנה, שסביבה מתגודדים כל הילדים. מצד אחד זה מגניב, כי הילדים יכולים להפעיל בעצמם רכבת על שלט, ומצד שני לא ממש מרשים להם לגעת ברכבת שנוסעת להם מול העיניים. הייתה חסרה לי קצת פעילות אינטראקטיבית.

5. תאורה. האורות בתערוכה נדלקים ומתעמעמים כל הזמן, כדי ליצור אווירת יום ולילה. אחלה רעיון, אבל אם אתם מצלמים – חכו לאור הכי מתאים…

6. אחרי התערוכה, הדר לא הפסיקה לדבר על זה שהיא רוצה שתהיה לה רכבת בבית. סבתא – לתשומת ליבך, יום הולדת 3 🙂

7. מארגני התערוכה כנראה חשבו כמוני בפסקה הראשונה של הפוסט, ולכן התערוכה תמשך עד 30.9. יש לכם המון ימי חופש בשביל ללכת אליה.

ולסיום, אנימייטד גיף שהכנתי לגמרי בעצמי:

תערוכת הרכבות

מיקולה בשטח – כולם במתח!

רגיל

נכון שדברים חדשים זה כיף?
אז אני שמחה להכריז על פינה (וקטגוריה) חדשה בבלוג – מיקולה בשטח.

היתה לי שיחה על זה עם מיקולה לפני כמה ימים. זה הלך ככה:

– מיקולה, אנחנו פותחים פינה חדשה בבלוג, שתקרא "מיקולה בשטח". זו תהיה פינה שבה אנחנו נחווה דעה על כל מיני דברים, אירועים, פעילויות וכאלה, שקשורים לעיצוב, בית, יצירה ומשפחה. מה דעתך?
– זה אומר שסופסוף תקחי את מיקולה לפרימיירות, לשתות שמפניה זולה ולהצטלם עם סלבס?
– שמפניה אני לא בטוחה שמותר לך, מיקולה, אבל להצטלם עם סלבס אפשר.
– גם עם משה דץ?

מממ… על זה כבר לא הגבתי. יש גבול לכל תעלול!

בכל מקרה, את הפוסט הראשון בפינה החדשה שלנו פותחת רשת "שילב". האמת, שחלק משמעותי מחופשת הלידה שלי עבר עלי בחנויות שילב – בהחלפת מתנות שקיבלנו, בניצול שוברי מתנה, בהחלפת חיתול או הנקה מזדמנת, או סתם כדי ליהנות מהמזגן בחום של קיץ 2011 (התינוקת בעגלה היא רק תירוץ).

בשבוע שעבר הוזמנו אני, מיקולה ועוד כמה בלוגריות עם תינוקות חמודים במנשאים, להשקת קולקציית החורף החדשה של שילב.

שילב1

פתחנו בקולקציית הפסטל המתוקה: בגדים חגיגיים בסקאלת צבעים של ורוד/פוקסיה/אוף ווייט/חום לבנות, ותכלת/בז'/אפור/צהוב לבנים. שילובי הצבעים נעימים, הבדים איכותיים ומורגשת השקעה בעיצובים ובגימורים. אי אפשר להגיד שהמחירים זולים, אבל אם חושבים על בגד חגיגי לראש השנה או לשבת, זו בהחלט אופציה. צילמתי כמה תמונות לטובת מי מכם שילדיו בין המידות 0-24 חודשים (לא ייאמן, אבל הציפלונה שלי, אחוזון-מינוס-אלוהים-יודע-כמה, כבר גדולה על זה).

שילב2 שילב3

המשכנו לסייר בחנות ולראות את שאר הקולקציה (בגדים חגיגיים גם במידות 2-5, קולקציית ג'ינסי עם בגדי פוטר שנראים בדיוק כמו ג'ינס, חליפות גן יומיומיות ועוד), אבל אני הכי אהבתי את היציאה החדשה של שילב – ויש לציין הדי גאונית מבחינה עיצובית – קולקציית הביגוד ההתפתחותי Black&White.

אז למה זה כזה גאוני? דבר ראשון, כי צבעי הבגדים הם שילוב של שחור/לבן/אדום, אשר מתבסס על הקטע המוזר הזה שתינוקות רואים רק את הצבעים האלה כשהם ממש קטנים. בגלל זה גם עושים להם כאלה ספרוני תמונות למיטה (אלה שההורים תוקעים להם מול הפרצוף, וכל היום הם נאלצים לבהות בהם כי הם לא מסוגלים להתהפך).

שילב4 שילב5

דבר שני, כי תפורות על הבגדים תגיות כאלה שתינוקות אוהבים לשחק איתן ולמשש, וגם דמויות מחייכות על כפות הרגליים, שישעשעו את התינוק כשהוא מרים את הרגליים. התינוק אשכרה הופך לצעצוע של עצמו!

שילב6

דבר שלישי, לתינוקות כמעט ואין בגדים עם צבע שחור או שחורים לגמרי, רחמנא לצלן. מה, לא מגיע להם? בזמנו, מצאתי להדר את בגד הגוף השחור ההורס הזה (Cool Babies Wear Black), מסטודיו שוגר בייבי לאב המגניב של שרון –

שוגר בייבי לאב

בקיצור, אחלה. גם מיקולה התלהב מה-Black&White. אבל פשוט בגלל שזה בצבעים שלו.

ושתי סוכריות לסיום – אחת היא בגד גוף לראש השנה במחיר מיוחד לפולניות כמוני: 14.90 ₪!

שילב8

והשנייה היא סייל על כל קולקציית הקיץ. יש לי שיטה, שכל סוף עונה אני קונה להדר מלא בגדים במידה יותר גדולה, עבור העונה המקבילה בשנה הבאה. בינתיים זה עובד. סיימתי את הביקור בשילב עם 2 חליפות, טוניקה וחולצה להדר ב-100 שקל 🙂

שילב7

שלושים אביבים וחמישה ירחים

רגיל

היום העיר אותי מיקולה במצהלות וסלסולים, תוך כדי ריקוד שנראה כמו משהו שבין "עוגה עוגה" לריקוד "המקרנה".

–          לירון, מזל טוב!
–          תודה, מיקולה, אבל על מה מזל טוב?
–          היה לך יומולדת, לא?
–          כן, לפני חמישה חודשים בדיוק.
–          חמישה חודשים?!
–          כן.
–          ומתי בדיוק את חושבת לכתוב על זה פוסט?

שיט. עברו כבר חמישה חודשים? ועוד לא כתבתי פוסט על היומולדת שלי? מה נסגר? צריך לתקן את המעוות ומהר.

בהתחלה חשבתי שמשבר גיל השלושים הולך להיות קטסטרופה. מצד אחד, הרגשתי צעירה מדי בשביל להיות גם רעיה, גם אמא, גם בעלת עסק, גם בלוגרית, וגם זו שעושה את כל הכביסות, הבישולים והריבים עם הוט. מצד שני, הרגשתי ממש זקנה. בכל זאת, ממש עוד מעט אני אהיה בת ארבעים!

אבל כשנחת עלי מבול ההפתעות שסער, המשפחה והחברים הכינו לי ליומולדת, הגעתי למסקנה שאני מוכנה להיות בת שלושים למשך עוד הרבה זמן. לפחות עד גיל ארבעים.

תרשו לי לשזוף את עיניכם במה שהיה:

זה התחיל ביום היומולדת, עם יום כיף באדיבות אישי היקר, שכלל ארוחת בוקר + פנקייקים + סרט (Oz: The Great and Powerful).

פנקייק

oz-the-great-and-powerful-banner-poster

התמונה מכאן

בערב היומולדת, הזמנתי כמה מחברי הטובים ביותר, ופינקתי אותם בארוחת טורטיות שאני לא מאמינה שלא צילמתי, ולכן תאלצו לדמיין את מיקס הטעמים בפה. היו לנו עוף מוקפץ עם ירקות, ממרח גואקמולי חלק וקרמי, סלסה ביתית קצוצה דק-דק, תבשיל שעועית שחורה נימוח, רטבים וכמובן טורטיות, וכל אחד לקח הרכיב לעצמו מנה. או שתיים. או שלוש.

הרעיון וההשראה מההמבורגר בר של רחלי 🙂

חוץ מזה היו מרגריטות תוצרת בית וסלט פירות שחיתותי באדיבות חברתי הטובה ביותר EVER – יעלי!

יעלי

תמונת בנות:

תמונת בנות

תמונת בנים: סירייסלי?

תמונת בנים

ברגע של חולשה הסכמתי להצטלם עם כמה מהמתנות שקיבלתי – ארגז כלים ומברגה נטענת של בוש! (בשמים וקרמים זה כל כך 2003)

מתנות

למחרת בערב, נסענו למשפחה שלי בקרית מוצקין, וגם שם ההפתעות לא איחרו לבוא.

– שולחן אוכל מלא בכל טוב
– בלונים בצורת 30
– מלא קינוחים
– סרט שצילמו, ערכו וביימו כולם (עם תמונות ארכיון שמוכיחות אחת ולתמיד שהדר דומה יותר לי)
– הקרנת קטעי וידאו מהבוידעם, שמרוב שהם היו מצחיקים לא ברור איך לא ראינו אותם עד עכשיו
– ובעיקר המשפחה הכי אוהבת שאפשר לייחל לה.

DSC_0886 DSC_0891 DSC_0938

גם כאן נתפסתי ברגע של חולשה. תכל'ס, מה יותר מצחיק? הכתר שלי או הדר שבולסת שם בצד?

DSC_0899

מאוחר בלילה נפרדנו בברכת "תשני טוב, מחר זה ממשיך", "תכיני למחר בגדים נוחים" ו"כמה זמן חיפשנו משהו שיתאים לך". אז הלכתי לישון, קמתי עם הנץ החמה, התלבשתי כראוי והתכוננתי לצאת.

DSC_0397

(סליחה, זו תמונה מטיול אחר)

נסענו כל המשפחה צפונה, בכיוון הכללי של ביירות, אבל זה לא היה בתוכנית. לעומת זאת, שמנו פעמינו למושב בצת, שם חיכתה ההפתעה המרכזית של היומולדת – סדנת יצירה בדלעות נוי!

(דלעות נוי?! אוכלים את זה אחר כך?)

יאיר החמוד והצוות שלו בדלארט עזרו לנו לבחור דלעות, וכל אחד מבני המשפחה לבש סינר פרחוני אחר, וצייר על הדלעת שלו וקישט אותה.

DSC_0971 DSC_0974 DSC_0977 DSC_0978 DSC_0985 DSC_1015 DSC_1028 DSC_0001 DSC_0019

בסוף הפעילות, שהייתה חווייתית, כיפית ויוצאת דופן (מי העלה על דעתו שאפשר לצייר על דלעות?), הצטלמנו, כל אחד עם פאר יצירתו, והלכנו לנגב חומוס בעכו על הים.

DSC_0151

חזרנו מהצפון עייפים אך מרוצים, לאחר סופ"ש ארוך של פעילויות. או אז התברר לי שזה עוד לא נגמר. זוגי שיחיה תכנן חודש קדימה, ודאג לכרטיסים להופעה של שלמה המלך בקיסריה ולסופ"ש רומנטי, גדוש ביין, תבלינים, שווקים ואוכל טוב, כולל לינה בצימר עץ סקנדינבי (אמנם לא בסקנדינביה אבל בכל זאת מצוין). מתוק!

DSC_0173

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לחברים הטובים שמלווים אותי כבר שנים, לאיש האהוב שלי שתמיד שם, ולמשפחה הענקית והמיוחדת במינה שנולדתי לתוכה. עשיתם לי יומולדת שלושים שמח ממש.

–          לא שכחת משהו, לירון?
–          לא, נראה לי שעברתי על הכל.
–          אהממ.
–          אה, כן. תודה גם לך, מיקולה.

מה כתוב פה?

רגיל

 אני שמחה לבשר לכם כי חגיגות היומולדת של הדר, עליהן כתבתי בשבוע שעבר, הסתיימו, וחזרנו לשגרה. עכשיו, כל פעם שמישהו שואל אותה בת כמה היא, או מתי היה לה יומולדת, היא אומרת "נגמר לי היומולדת!". תכל'ס, לחגוג שלוש מסיבות יומולדת אחת אחרי השנייה, בשביל זאטוטה בת שנתיים, זה די מעייף… למרות שכל התפקיד שלה בהילולה הזאת היה להיות חמודה ולפתוח מתנות.

 ואני?
סגרתי את הקונדיטוריה הזמנית, וחזרתי לעבודה.

באחד הימים, מיקולה מצא על שולחן העבודה שלי את אותיות הלֶבֶד האלו:

מה כתוב פה

במשך יום שלם הוא ניסה להוציא ממני למה הכנתי אותן ומה לעזאזל כתוב פה. כל ניסיונותיי להסביר לו שזו הפתעה, ושברור לי שברגע שאגלה לו הוא ישר ירוץ ויספר לכולם, עלו בתוהו.

 DSC_0766

בהתחלה, הוא ניסה לבקש יפה.

DSC_0768

דגדגתי אותו, שיפסיק להציק לי. זה לא עזר. הוא המשיך ללחוץ.

DSC_0771

עמדתי בסירובי. הוא נקט בגישה מאיימת.

DSC_0772

אני מודה שקפצתי לרגע, אבל סתם כי הייתה דפיקה בדלת. זה היה הדוור.

כשחזרתי, מיקולה היה מוטל על הרצפה, ולידו הכיתוב הבא:

DSC_0773

–         מיקולה, קום מהרצפה, אני יודעת שאתה סתם עושה את עצמך.
–         (אין תגובה)
–         מיקולה… לפחות תעצור את הנשימה, כדי שזה ייראה יותר אמין.
–         (אין תגובה)
–         רוצה שאני אגלה לך מה כתוב פה?
–         כן!!!

סידרתי מחדש את האותיות, בסדר הנכון.

DSC_0775

מיקולה חייך. הוא מכיר היטב את כל השמות האלה, כי הם שייכים לכמה ילדים חמודים ומיוחדים ששנינו מאוד אוהבים: יולי ז., עידו מ., יונתן ש., איתמר ל., ומאיה ג..

DSC_0777

את האותיות, הסברתי למיקולה, אתלה על ענף עץ, וכל ילד יקבל השנה ליום הולדתו מובייל עם שמו,  בדיוק כמו המובייל הזה שהכנתי ליאיר:

מובייל יאיר1 מובייל יאיר2

רוצים גם? חפשו "מובייל שם" בחנות.

נפגש בשמחות!

פעם שלישית קאפקייק

רגיל

זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

עוגה בגביעי גלידה

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

DSC_0976

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

DSC_0106

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

DSC_0107

DSC_0108

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

DSC_0111

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

DSC_0112 DSC_0113

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

DSC_0025

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

DSC_0030

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

DSC_0193

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

DSC_0203 DSC_0215

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

DSC_0382

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

DSC_0385 DSC_0386

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

DSC_0420

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

DSC_0423

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

DSC_0425

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

DSC_0437

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

DSC_0433

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

DSC_0428 DSC_0453 DSC_0452 DSC_0629

וכל השולחן:

DSC_0418

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

DSC_0491 DSC_0549 DSC_0483 DSC_0572

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

DSC_0580

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

DSC_0647

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

DSC_0662 DSC_0568

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

IMG_2444

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.