זוכרים שלפני מלא זמן, כשכתבתי פוסט על אהבתי ללונדון, הזהרתי שמתוכנן לי בקרוב טיול לעיר היפה בעולם? ואתם מכירים את זה שכשחוזרים מחו"ל אז צריך איזה חודש
לנוח
לפרוק את המזוודות
לעשות כביסות
להתלהב מהרכישות
לחלק את כל המתנות
לסדר את התמונות
להראות את התמונות לאורחים חפים מפשע
ולאכול את כל השוקולדים
אז זהו.
– לירון, שוב פעם את והתירוצים שלך למה לא כתבת פוסט במשך חודש (!) שלם?
– מיקולה, אני מזהירה אותך!
– מיקולה לא מפחד ממך.
– עוד הערה כזאת ואני עוצרת לך את אספקת ה-M&M's!
– [שקט]
עכשיו אפשר להתחיל.
זאת פעם ראשונה של זוגי היקר בלונדון, ופעם שלישית שלי. לכן החלטנו שנעשה כמה אטרקציות חובה (בשבילו) וכמה שופינג (בשבילי? פחחח. בפועל הוא קנה יותר).
בפוסט הזה אני ממש לא מתכוונת להלאות אתכם עם נתונים טכניים על הלונדון איי, ההיסטוריה של הביג בן או שעות הפתיחה של חנות המזכרות של כנסיית ווסטמיניסטר, גם כי את כל אלה לא הספקנו וגם כי בשביל זה יש את גוגל. מה שאני כן מתכוונת הוא לעשות לכם חשק ללונדון ולהכיר לכם מזווית המצלמה שלי את העיר הצבעונית בעולם, גם אם בעצם קוראים לה "העיר האפורה". מוכנים?
כהרגלנו בקודש – שיר רקע:
הגענו ללונדון בתקופה הכי שווה בשנה – 26 לדצמבר, בדיוק השבוע היפהפה הזה שבין כריסמס לניו-יירז, וליתר דיוק בדיוק ביום שבו קורה בלונדון סייל הסיילים הגדול, הידוע בכינויו Boxing Day. מקור השם הוא בקופסאות המתנות שאדונים נהגו לתת למשרתים שלהם בימים עברו, אבל תכל'ס מדובר ביום בו את (ויסלחו לי הזכרים) נאלצת להדגים את כל ידיעותייך באיגרוף תאילנדי משולב בטקטיקות קרב מגע שלמדת בטירונות, על מנת להשיג את תיק הלואי ויטון הנחשק שבהנחה היסטרית מידי המהגרת היפנית דאן 7 בקראטה שבדיוק חטפה לך אותו מהמדף.
למזלי, לא חשקה נפשי בפריט שכזה, ואת אסטרטגיית הלחימה שלי יישמתי בניסיון לצלם אותו בלי שאחד השומרים מהקג"ב יראו אותי וישסו בי את הבולדוגים הצרפתיים שלהם, או גרוע מכך – יעניקו לי במתנה את אחד התיקים הכעורים הללו.
לעומת זאת, את רוב הוני עלי אדמות בזבזתי בבית המקדש השלישי, הידוע לכל ישראלי מן היישוב בשם Primark. כשאת מוצאת לבתך הפעוטה סוודרים באווירת כריסמס בכזאת מתיקות ובכזה מחיר מופרך, אי אפשר להגיד להם לא. אז מה אם כל שאר הלקוחות בחנות מדברים עברית?
ברחובות אוקספורד, ריג'נט והסביבה בטח כבר הייתם, אבל האם זה היה בכריסמס? אם לא, אז כנראה שאתם צריכים לנסוע שוב. זו חווייה אחרת לגמרי.
גם לסטר סקוור חוגגת ומתקשטת בלונה פארק צבעוני.
שלא לדבר על העצים המעוטרים בנורות צבעוניות קטנטנות בכל פינה. למה שלא נאמץ את זה גם אצלנו? זה צבעוני ומשמח ויש מתחת מתנות, מה רע.
הנה אחד מתיאטרון Dominion בו ראינו את המופע We Will Rock You (בזבוז זמן משווע, אלא אם כן אתם חולים קשות על להקת קווין).
ועוד כזה מקסים ממוזיאון Natural History Museum
ואחרון חביב מהTower of London בשעת בין ערביים מופלאה שכזאת.
ואם כבר בכריסמס עסקינן, גשו נא לחנות M&M's שבלסטר סקוור ותצטיידו במנה לא מבוטלת של צבעוניות, מתנות וסוכר מזוקק.
לשופינג של כל מיני ענתיקות ופיצ'פקעס אני אשלח אתכם לשוק פורטבלו. זכרתי לו חסד נעורים מהפעם הקודמת שביקרתי בו, לפני 10 שנים, כשהצלחתי לדוג בו מעיל קשמיר ארוך בצבע חציל במחיר מגוחך. היום הוא קצת פחות מלהיב, אבל עדיין נורא כיף להסתובב בו.
ולמרות שזה כאילו שוק, עדיין די יקר שם. אם לא, כנראה שהייתי קונה את כל הידיות
ואת כל הגלופות
ואת כל המחברות על כריכותיהן המיוחדות
ואת כל האוברולים הלונדוניים והסינרים ההורסים (בהנחה שהיה לי תינוק ולא ילדה דעתנית)
ובכלל את כל החנות הזאת שנקראת Pylones (מוקדש לרחלי זוסימן)
סער, מצידו, היה קונה בשלמותו את מחסן ה-DVD הזה, מעמיס על מכולה ומבלה את שארית ימיו בצפייה.
לסיכום החוויה, קינחנו בקרפ נוטלה ובננות
היה לנו קר ושרפנו הרבה קלוריות בהליכה, אז מגיע לנו, וחוץ מזה שהמקום עם היוגורטים והבראוניז היה סגור. אררר!
תראו איזה יופי הם קישטו את חלון הראווה שלהם, עם קרטוני חלב שהתחפשו לבתים ושרשרת נורות. לייבא את כריסמס ומייד!
גם פה סגור? מה זה זה?
לעומת פורטבלו, שקצת אכזב לעומת הפעם הקודמת, השוק שבאמת הייתי עוברת לגור בו לאלתר ולצמיתות הוא שוק Camden Lock, או יותר נכון שכונת קמדן, שהיא כולה רחובות על רחובות ססגוניים ושיקיים של קניות שוות.
קצת אווירה:
הקנייה הכי שווה שלי כאן, ללא ספק, הייתה שני זוגות הנעליים. יש בנות שיש להן פטיש לעקבים. לי יש פטיש לאולסטאר. יש לכם בעיה עם זה?
אם היה לי אומץ הייתי קונה גם את אלו
ואת אלו
ואולי גם את אלו
סירייסלי? מי הולך עם זה?!
חוץ מזה היו כאן כל כך הרבה דברים קטנים צבעוניים ומשובבי נפש. הכל למכולה, כן?
ואיש אחד שצייר על המדרכה בשחור לבן.
בקמדן יש גם שוק אוכל מדהים עם דוכני אוכל מכל העולם – טורטיות מדרום אמריקה, סושי מיפן, פלאפל מתורכיה. אה, לא? דווקא כן!
כשהייתי קטנה, סבא שלי הבטיח לי שאם אהיה ילדה טובה, הוא ייקח אותי לראות איך אוכלים גלידה. אז יישמתי, ובמקום לאכול – צילמתי אנשים אחרים אוכלים. הרבה יותר מעניין.
כמה המלצות אוכל נוספות:
Wagamama, או בשמה השני – המסעדה-שזוזוברה-העתיקה-ממנה-את-הקונספט, היא מסעדה כיפית וטעימה כמו זוזוברה ויש אותה בכל חור. אכלתי שם ראמן פירות ים מושלם וסער אכל ראמן מושלם אחר עם בקר וחלב קוקוס (נדמה לי).
Garfunkel, המסעדה שכמו הייתה קיימת בלונדון מאז ומתמיד. גם לה יש סניפים בכל העיר וזה המקום לאכול בו Fish Cake, הגרסה האלגנטית לפיש אנד צ'יפס. מדובר בקציצת סלמון וגבינה מצופה פירורי לחם, עם תפוח אדמה נימוח בצד, גוואקמולי ורוטב טרטר וחמאה ולימון. אומגה 3 וטרשת עורקים במנה אחת נפלאה, יאמי.
סופר. יש לנו מנהג בחו"ל, לדגום את הסופר המקומי ולהכין ארוחת ערב עשירה במלון. רצוי שזה יהיה סופר גדול, עם מבחר מגוון של מוצרים של חו"ל, קרוב למלון ועם שוקולדים בחבילות ענק לקחת לארץ. הפעם הלכנו על סלט, סוביניון בלאן ובן&ג'ריס לקינוח.
ומה עם אטרקציות? אי אפשר בלי קצת אטרקציות. טוב, נו.
לכו ל-Tower of London כדי לצחוק על מלך-שקר-כלשהו שעומד שם בכניסה
לפגוש את החמודים האלה שזו אשכרה העבודה שלהם
ולראות איך ישן וחדש נפגשים, כשהסיטי של לונדון מציצה מאחורי חומות של מאות בשנים.
קומו מוקדם ולכו לתפוס מקום לחילופי המשמרות בארמון באקינגהם, כי אי אפשר בלי (גם בפעם השלישית)
הכי הגיוני לצלם מלמעלה
בעיקר אם אתם ילדים
אבל הכי שווה לעמוד על הגדר הגבוהה שמעל פארק סנט ג'יימס, תוך סיכון חיים, לצלם מרחוק עם עדשת זום ולהשיג תמונות כאלו.
והכי חשוב שתלכו למוזיאון הטבע – Natural History Museum, ושלא תכנסו כמונו בכניסה האחורית איפה שאין תור, כי שם יש בעיקר אבנים פרה-היסטוריות. בכניסה הראשית, לעומת זאת, יש את הדינוזאור המטורף הזה.
מי שמוצא את סער בתמונה מקבל את חטיף הקדבורי פאדג' האחרון!
נסיים בתמונה שאני מאוד אוהבת, כריסמס ספיריט במיטבה.
זהו.
מתי שוב?