קטגוריה: קרמיקה

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

מודעות פרסומת

למה קרמיקה

רגיל

– לירון, מיקולה חושב שהקוראים שלך רוצים לדעת למה התחלת לעשות קרמיקה.
– ואיך הגעת למסקנה הזאת, מיקולה?
– המחשבה הזאת פשוט צצה למיקולה בראש פתאום.
– אה-הה. ואין לזה קשר לטיוטה של הפוסט שהייתה פתוחה על המחשב אתמול, נכון?

מיקולה קצת נעלב שתפסתי אותו מחטט לי בקבצים. תכף אני אלך לנחם אותו עם איזו עוגיית שוקולד צ'יפס. אבל בינתיים, אתם בטח רוצים לדעת למה התחלתי לעשות קרמיקה.

כי…
כיור.
בעצם שניים.

כששיפצנו את הדירה בכפר סבא, החלטתי שאני לא רוצה סתם כיור לבן עגול, או כיור לבן אליפטי, או כיור לבן מלבני מונח כמו שיש היום בכל החנויות. או בכלל, כיור לבן. לבן זה לא צבע,  אני שונאת לבן, ואני רוצה בבית שלי כיור כפרי בעבודת יד! ליתר דיוק, שני כיורים כפריים בעבודת יד, כי יש לנו בדירה שני חדרי אמבטיה.

הייתי בדיוק בחופשת לידה, והגעתי למסקנה שאם אני לא עושה משהו אחר פרט להנקה / החלפת חיתולים / אמבטיות / הרדמות / עוד הרדמות / נענועים על הידיים / קפיצות על כדור פיזיו / עוד הרדמות – אני קופצת מאיזה גג, רצוי של עזריאלי.

אז צורך בכיורים + צורך בהתאווררות = חוג קרמיקה!

התחלתי להתנסות בחומר, להכיר אותו ולאהוב אותו. יצרתי עבודות רבות וייחודיות. ובסופו של דבר, בעבודה מאומצת ובאהבה רבה, נוצרו הכיורים המיוחלים.

לאמבטיה הגדולה נבחר קונספט של ספירלה (בהשראת מיקולה, שלא הפסיק להסתובב על האבניים). יצרתי כיור, מתקן לסבון, מתקן למברשות שיניים, מתלה מגבות בצורת מפתח סול ומראת עיגולים נהדרת (מיקולה עוד לא סיים לספור את כולם).

לאמבטיה הקטנה נבחר קונספט של אוקיינוס (הפעם בהשראת המראה שהכינה אמא שלי, המוכשרת בפני עצמה, בסדנת ויטראז'). אז הכנתי כיור (שמזכיר לי קצת את מפלי הניאגרה), לויתן לסבון, אלמוג למברשות שיניים, ומתלה מגבות בצורת סוסון ים חמודי.

עכשיו הבנתם למה קרמיקה?

סיפורו של מוצר חדש

רגיל

איך מוצר חדש נולד?
כמו תינוק.
חושבים עליו הרבה הרבה זמן, עושים אותו באהבה, ואז מספרים עליו לכל העולם.

אז יש לי מוצר חדש!

אם קראתם את אחד הפוסטים האחרונים שלי על אותיות הלבד, אז בטח כבר קלטתם שיש לי איזה קטע עם מילים. לא סתם אני מלהגת בבלוג הזה, ולא סתם התחתנתי עם עיתונאי, ועוד אחד כזה שמכל שלט רחוב או רשימת קניות ממציא בדיחת-משחקי-מילים דלוחה (או מתוחכמת, תלוי את מי שואלים) כזו או אחרת.

 ומי שמכיר אותי באופן אישי, יודע שיש לי גם קטע עם סרטים. לא סתם התחתנתי עם מבקר סרטים שכבר שנים מטפח ספריית DVD ענקית בבית, אוכל סרטים לארוחת הבוקר, מנתח נתונים של רווחי סרטים בצהריים, זוכר איזה במאי נשוי לאיזו שחקנית וגרוש מאיזו שחקנית אחרי הצהריים, ולוקח אותי להקרנות עיתונאים בערב.

 (זה אותו בחור אגב)

 אז מה קשור כל המילים והסרטים האלה? אני אגיד לכם. כבר מזמן רציתי לעשות משהו עם ציטוטים מתוך סרטים שאני אוהבת. פשוט, יש סרטים שראיתי כל כך הרבה פעמים, שאני יכולה אפילו לשיר את כל הדיאלוגים שלהם במקלחת.

–          נו, לירון, בואי נראה אותך. מאיפה הציטוט הזה – "All good things to those who wait"?
–          זה קל, מיקולה. מ"שתיקת הכבשים".
–          ומאיפה זה – "Quid pro qou"?
–          גם זה מ… שתיקת הכבשים.
–          וזה – "Memory, Agent Starling, is what I have instead of a view"?
–          מיקולה, אתה רציני? למה אתה מצטט רק משתיקת הכבשים?
–          כי זה מה שהיה בדי.וי.די!

 תכל'ס, נראה לי ש"שתיקת הכבשים" הוא קרוב לוודאי הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בחיים. לכן, כשחשבתי על ציטוט למוצר החדש שלי, הייתה לי התלבטות ממש קשה בין הסצנה הזאת:

 לבין זאת

 בסוף הלכתי על הסצנה השנייה. וזה מה שיצא:

צלחת מדברת - שתיקת הכבשים דגם צלחת: מלבן/אפור/צהוב מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

תכירו את המוצר החדש שלי: "צלחות מדברות" – צלחות קרמיקה עם כיתובים צבעוניים מוטבעים. הן יכולות להיות בצבע לבן, אפור, חום, שחור או צהבהב. הן יכולות להיות בצורת מלבן, ריבוע, עיגול וכל צורה אחרת בעצם. הכיתוב עליהן יכול להיות בכל צבע מצבעי הקשת. אפשר לכתוב עליהן כל דבר שרוצים, כל עוד זה באותיות לטיניות. הנה כמה דוגמאות מסרטים אהובים:

"בחזרה לעתיד" והצלחת של דוק בראון

צלחת מדברת - בחזרה לעתיד דגם צלחת: ריבוע/לבן/סגול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

 "הקוסם מארץ עוץ" והצלחת של דורותי

צלחת מדברת - הקוסם מארץ עוץ דגם צלחת: ריבוע/לבן/תכלת מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

"פורסט גאמפ" והצלחת של אמא שלו

צלחת מדברת - פורסט גאמפ דגם צלחת: מלבן/אפור/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

כל הג'יימס בונדים פחות או יותר, והצלחת שלהם

צלחת מדברת - ג'יימס בונד דגם צלחת: מלבן/אפור/שחור מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

זה לא ציטוט, אבל זה סרט עם כל כך הרבה אוכל ואהבה, שפשוט חובה שתהיה לו צלחת משלו

צלחת מדברת - לאכול, להתפלל, לאהוב דגם צלחת: מלבן/לבן/אדום מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

אם גם אתם רוצים להזמין צלחת או סט צלחות, ואין לכם שום רעיון לציטוטים שנחרתו בדברי ימי הקולנוע, אני ממליצה שתצפו בסרטון הבא. לא ייאמן שארנולד שוורצנגר אשכרה אמר כל כך הרבה מילים במהלך הקריירה הקולנועית שלו.

בתיאבון!

צלחת מדברת - בתיאבון דגם צלחת: מלבן/לבן/כחול מחיר ליחידה: 35 ש"ח מחיר לסט של 6 יחידות: 180 ש"ח

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)

פותחים שולחן

רגיל

את השולחן המקסים הזה ירשתי ממכרים שכבר לא רצו אותו. הילדים שלהם קשקשו עליו בטושים והוא היה מוכתם בסימני מים. ככה הוא נראה כשהוא הגיע אלי:

 שולחן פרובנסיאל - לפני

–         אז מה, מיקולה, מה נעשה עם השולחן הזה? רואים שיש לו פוטנציאל.
–         למה את אומרת למיקולה מילים קשות שהוא לא מבין?
–         מה, פוטנציאל?
–         פרובנסיאל, בדיוק.

האמת? סגנון פרובנסיאל יכול מאוד להתאים לשולחן הזה. עץ מלא, ניחוחות של כפר, לוק מיושן, משופשף, רומנטי. יופי, עוד לפני שהתחלתי לעבוד אני כבר מפנטזת על חוות סוסים נידחת בנוף צרפתי מוריק, שבה נער אורוות מחוספס – פרנסואה שמו – מבשל בשבילי נזיד עגבניות לוהט, אותו אנחנו זוללים בישיבה מול האח הבוערת, מכורבלים בשמיכה עשויה צמר כבשים. פרנסואה מוסיף עוד עצים לאח, ומעסה את כתפיי בעדינות, תוך שהוא מזמזם פזמון-רועים צרפתי עתיק יומין. טוב, די! לעבודה!

ככה נראה השולחן – אחרי:

 שולחן פרובנסיאלי

 אחרי ליטוש מאסיבי של הפלטה העליונה עד שכל הטושים נעלמו כליל,
אחרי צביעת הפלטה בכמה שכבות טובות של לכה,
אחרי צביעת הרגליים בצבע ירקרק-ליים בהיר,
ואחרי שפשופים ליצירת מראה כפרי רומנטי.

הנה עוד כמה תמונות:

provecial table2 provecial table4 provecial table3

את הקערה שבתמונות תוכלו למצוא בחנות.
השולחן עצמו מצא בית חדש: מיכל, אישה מקסימה מרעננה, רכשה אותו ממני והוא יושב עכשיו בבית שלה, כשעליו עציץ סיגליות פורח.

שולחן פרובנסיאל אצל מיכל

עכשיו תסלחו לי, אני צריכה להזמין כרטיס טיסה למרסיי…