קטגוריה: עיצוב

תוכניות לסופ"ש

רגיל

ושוב אני נאלצת לנסוע למסע מפרך ברחבי הארץ.
ושוב אני יוצאת למצוא אוצרות חבויים בערים נסתרות.
ושוב אני טורחת בערב שבת כדי שלכם יהיה מה לעשות בשבת.
ושוב אני מחזיקה חזק את התיק כדי שהארנק שלי לא יברח מתוכו ויקנה כל דבר ברדיוס של 50 מטר.

קשים חייה של הפולנייה הממוצעת!

כבר סיפרתי לכם פעם שהדבר הכי מסובך בעבודה שלי זה סיבובי השופינג, שבדרך כלל מסתכמים בערימת ברגים, אבל מדי פעם בשיטוטיי אני נופלת על חנויות קצת יותר מעניינות, ולפעמים אפילו, רחמנא לצלן, סופגת קצת קולטורה. אז לאן אני שולחת אתכם בסופ"ש?

פעם היה פה…

בית מרקחת?

DSC_0199_

אולי בית דפוס?

DSC_0198_

אין לי מושג מה היה לפני 100 שנה במבנה העות'מאני המיוחד הזה, מה שבטוח הוא שלא מזמן הייתה שם חנות כנראה קצת עמוסה ואולי קצת חשוכה ויכול להיות שהיה צריך לפשפש בה קצת כדי למצוא איזו מציאה, כיאה לשוק הפשפשים החיפאי המתפתח. אבל עכשיו יש במבנה בעל התקרה העגולה חנות מתוקה, מוארת ומאירת פנים בשם "מפעם", ובעליה הגאות – גבי ועינת – ישמחו לארח אתכם ולספר לכם על כל פריט ופריט ולעזור לכם לבחור חפץ או רהיט עם אופי לבית שלכם. וזה הרבה יותר פשוט כשרואים את כל הפריטים מונחים ברוב סטייל ברחבי החנות, בפוזות מעוררות השראה וחשק למלא איתם את הבית.

DSC_0217_ DSC_0219_

אז בפעם הבאה שאתם בחיפה, ותנסו לעשות את זה בשבת על הבוקר, צאו לסיור בשוק הפשפשים, פשפשו קצת בין הסוחרים השונים, שחלקם כבר כמה דורות בשוק, וסיימו את הביקור ב"מפעם" אצל שתי הנשים המקסימות ויוצאות הדופן בנוף השוק הזה. ואם אתם מתאהבים שם ברהיט מיוחד שדורש שיפוץ – אתם יודעים איפה אני גרה, כן?

לחם זיתים ומקרון לקינוח

האירוח הלבבי ב"מפעם" כלל גם מרכיב מרושע בדמות ארוחת בוקר נפשעת של קייטרינג "אתי ונעמה". למה מרושע? כי פשוט ברור לי לגמרי שאני בחיים לא אצליח להכין אוכל כל כך טעים, ולהגיש אותו בצורה כה נאה, ולעמוד בפיתוי של סיבוב נוסף בלי להרגיש שמנה מדי. מה שמוביל למסקנה המתבקשת – אם כבר נסעתם עד חיפה, תמשיכו לנסוע עוד קצת צפונה עד מצפה שכניה שבמשגב, ושם תוכלו להתענג על האוכל המופלא בבראנץ' שנעמה רוקחת כל שישי בבוקר. קצרה היריעה מלתאר את חגיגת הטעמים של לחם זיתים טרי, מלווה באורז אדום ושעועית, סלט בורגול סלק, כרובית אפויה ועלי גפן ביוגורט, והכל מוגש בכלים וינטג'יים שנותנים טאץ' נוסטלגי לכל ה"גליליות" הזאת. את הארוחה שלי אכלתי על ספסל כנסייה צבוע ירוק, ואת הקינוח – מקרון אפור-סגול נימוח – על שולחן הסבה יפהפה של "מפעם".

DSC_0205_ DSC_0202_

איפו קרן?

עצירה נוספת בחיפה – בחנות הקונספט הנודדת של המעצבת קרן שביט, "אנשים מעצבים מוצרים. איפו? בחיפו". קרן, המוכרת לכל חובב (בעיקר חובבת) עיצוב בשל אירועי ה"קולאז'" שהיא עורכת מדי שנה, החליטה הפעם על מיזם קצת שונה – חנות פופ-אפ שמוקמת למשך 10 ימים בלבד (במוצ"ש הקרוב זה נגמר, אז תזדרזו), ומאגדת בתוכה כמה מעצבים נבחרים ומקוריים. כיף להסתובב, כיף להתרשם מהעבודות ומהעיצובים יוצאי הדופן – בתחומי אפנה, בית, ספרים וילדים – וכיף לראות את המוצרים מוצגים בתפאורה שארגנה להם קרן בין כתלי החנות. הנה כמה דברים ששמתי עליהם עין:

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב + בגדי ילדים של מריונטה

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב + בגדי ילדים של מריונטה

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב

בובות סרוגות נהדרות של בת גרב

DSC_0232_

גופי תאורה הורסים של "Mikabarr"

גופי תאורה הורסים של "Mikabarr"

DSC_0228_

 

חוזרים למרכז

אם לא ביזבזתם מספיק כסף עד כה, אז יש לכם עוד יום וחצי ליהנות מ"Cozy Home" – יריד החורף של נתנאלה שמתקיים ממש ברגעים אלה במתחם שרונים בהוד השרון. כמעט 100 מציגים מתחומי הלייף סטייל מתרכזים כולם ביריד אחד ססגוני ומתוקתק כמו שנתנאלה יודעת לעשות. קשה, קשה מאוד לא לצאת מכאן עם משהו נורא יפה שיעשה לכם שמח בלב ובבית, בעיקר לאור המציגים החדשים והמקוריים שהצטרפו השנה, שאת הנבחרים שבהם אספתי לכם כאן. שוס נוסף ביריד הוא עמדת היצירה שממוקמת בקומה השנייה, בה תוכלו להתנסות ביצירה בנייר בעזרת מתקפת פאנצ'ים – מנקבי נייר (כולל ליין חדש בעיצובה של נתנאלה), דפים מרהיבים, ושלל חומרי יצירה שיעשו לכם חשק להכין ברכת מושקעות אפילו לחמותכם.

DSC_0195_ DSC_0183_ DSC_0191_ DSC_0197_

ובסוף היום – אמבטיה

מה הייתם עושים אם הייתם אשת קריירה מוכרת ובועטת ומשפיעה, והיה בא צלם די מוכשר, אחד שי גבריאלי שמו, ומציע לכם להכנס לאמבטיה יוקרתית בלבוש מלא ולהצטלם לפרוייקט שכל הכנסותיו הם תרומה לילדים חולי סרטן? ברור שהייתם נכנסים! וכך אכן עשו 50 הנשים שצילם שי במשך כמה שנים: התלבשו במיטב מחלצותיהן, התאפרו והתאבזרו, ונכנסו לאמבטיה מלאה במים לטובת פרוייקט הצילומים המיוחד הזה, אשר מציג את הנשים בכל מיני אספקטים שונים בחייהן, והנושא את השם "נשים באמבטיה: הפנים שאיננו מכירים".

גם הצלם נכנס לאמבטיה

גם הצלם נכנס לאמבטיה

עוד סיבה טובה לבוא לתערוכה היא ההזדמנות לפגוש את הרוח החיה מאחורי התערוכה ומאחורי הצלם גבריאלי – הלוא היא אחותו, וחברתי הטובה, יעל. על יעל ועל כישרונה המופלא למצוא לי רהיטים נטושים אך רבי-ערך (בין היתר, הכורסה הזאת והשרפרף הזה) כתבתי כבר בעבר בבלוג. אבל כדי שתעריכו אותה עוד יותר, אספר לכם שהחמודה הזאת נאלצה לגור עם אמבטיה בסלון במשך שלוש שנים, כדי שהאח הפוחז שלה יוכל להוציא לפועל את חלום התערוכה שלו – ורק על זה מגיע לה שאפו!

סופ"ש נעים 🙂
לירון

מודעות פרסומת

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

פסח ומגירת הגרביים שלי

רגיל

אז מה, כבר פסח, הא?

למקרה שתהיתם, הדר יודעת את כל המילים של מה נשתנה. היא אפילו יודעת את הפירוש של המילה "מסובין", ושעוף זה חמץ. מה שמלמדים היום בגנים, זה משהו.

אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מליל הסדר כילדה, הוא העניין עם האפיקומן. סבא היה עוטף אותו במגבת מטבח, סבתא או אמא או דודה היו נעלמות עם החבילה במטבח, ובאורח פלא, החבילה הייתה משוגרת למסתור במקום אחר לחלוטין בבית. מוצא האפיקומן היה מקבל…

– אופני BMX חדשים עם גלגלי עזר ופרנזים בצדדים!
– לא, מיקולה, קרוב. גרביים.
– טיסה ליורודיסני כולל כל הפינוקים ופגישה אישית עם פרנסואה הולנד!
– מיקולה, אמרתי גרביים. לא שמעת?
– כלב?
– גרביים, מיקולה, גרביים.
– מיקולה יודע! תחתונים!
– קרוב. גרביים.

אז זהו. כל הילדים (לא משנה מי מצא את המצה) נעמדו בשורה, וסבא שלי הגיש לכל ילד בתורו חבילת גרביים (לפעמים תחתונים), על אפו ועל חמתו של המוצא הישר.

עכשיו אמא שלי קוראת את זה ואומרת "נו, איזו ילדות עשוקה היתה לך!". אז אמא, הכל בסדר, זו היתה מתנה מצוינת. חלק מהגרביים האלה אפילו עולים עלי עד היום!

אספתי לכם כמה מתנות חג מהממות לקטנטנים שלכם (למקרה שלא יהיו גרביים בחנות), כמה בגדים יפים ל-סדר ולחופש, וכמה פעילויות כיפיות שיעבירו לכם את הסיוט ושמו "3 שבועות חופש" ברגוע. נתחיל?

מתנות

כמה שלא תתעבו את הטלוויזיה, בחופש הכי נוח לזרוק עליה את הילדים. הקטנה שלי מעדיפה אנימה יפנית, או ליתר דיוק, סרט אחד בשם "השכן הקסום שלי טוטורו". היא צופה בו בריפיט ואני נופשת לי על הספה עם האייפון (אמא למופת – זאת אני). בקיצור, אם הילדים שלכם גם כאלה, הם צריכים כריצ'רץ' – 4 כריות שמתחברות לפוף/שזלונג אחד ארוך ומפנק. להשיג אצל דנה שיינהורן בחנות שלה "בייביסיטר" במרמלדה.

456122 456121

מוצר שגיליתי רק אתמול, ואני לא מפסיקה להתלהב ממנו, הוא התכשיטים המתוקים-מתוקים (תרתי משמע) של אסתי כהן. אסתי יוצרת מפימו קאפקייקים, קומקומי תה, חתלתולים, סושי ודונאטס מיניאטוריים – ותולה אותם על שרשראות ועגילים שפשוט בא לתת בהם ביס קטנצ'יק קטנצ'יק (שלא ייגמר חלילה). כנסו לאתר ותווכחו בעצמכם.

10007536_10151965829561993_7452918410061987479_n 10154996_10152094074041633_870461736329141667_n

לעומת זאת, מותג שאני עוקבת אחריו (בחשאי) כבר הרבה זמן, הוא "עמנואלה", החנות של לילך עמנואל. יש לה כל כך הרבה מוצרים (בעיקר לילדים אבל לא רק), וכולם כל כך עדינים ותפורים בצבעים כה נעימים, שפשוט בלתי אפשרי לבחור. לכן החלטתי להראות לכם כמה דברים! אז אם בא לכם להכניס קצת משב רוח רענן לחדר הילדים – הייתי הולכת על כריות הנחשוש היפות ועל קישוטי העוגנים לתלייה על הקיר. לפרטים, כנסו לפייסבוק.

988440_571271329646401_1731475216_n 1932291_561356787304522_2096086241_n

עוד יוצרת מוכשרת (כולן נשים, ככה זה) היא ענבל טננבאום, מ"כפתורים – אמנות בנייר". ענבל עושה כל מה שקשור לנייר וסקראפ – החל מכרטיסי ברכה, דרך שלטים לחדר, ועד לאלבומים מעוצבים (פסח זה זמן מצוין לעשות סדר בתמונות המשפחתיות). אני אוהבת במיוחד את התמונות הדקורטיביות שלה – תוספת מקסימה לחדר הילדים. כנסו לפייסבוק ותגלו עוד המון דברים חמודים.

1962728_789041117790477_639170957_n 10153669_788476221180300_1846348752_n

בגדים

לא יודעת אם שמעתם, אבל המותג האמריקאי The Children's Place הגיע לארץ לאחרונה, ולא מזמן נפתחה חנות ראשונה באזור המרכז (בכפר סבא! כמה נוח!). אני לא רוצה לדבר על הקולקציה ה"רגילה" שלהם, העשירה בצבעים, והדפסים חמודים, ודיטיילים מושקעים, ובכלל מלאה בשמחת חיים. אני דווקא רוצה שתשימו לב לקולקציית ה Dressy שלהם, כי אחרי פסח היא נעלמת ועכשיו בדיוק זה הזמן לקנות שמלות מהממות לפסח, או חליפת דון ז'ואן לגברברים הקטנים.

DSC_0390 DSC_0391 DSC_0385

ברשת שילב בטוח תמצאו משהו ללבוש כי יש להם המון קולקציות השנה, החל מבגדי הג'ינס ודמויי-ג'ינס לקטנטנים, בגדי גוף חדשים עם הדפסים מגניבים של כלי עבודה (אני צריכה כזה לתינוק הבא), קולקציית חיות סופר-חמודה וכמובן שמלות נסיכותיות מאוד. אבל בעיקר כדאי לשים לב לקולקציית לבוש החוף של השנה, שהפריטים השווים במיוחד בה הם בגדי הים בדגמי מלחים לגברברים, והגלביות (!) הרקומות לבנות.

2014-04-09_134016 2014-04-09_133922

פעילויות

זה קצת משוחד להמליץ על סדנאות הלבד שלי, אבל אין לי ברירה אלא לעשות זאת, פשוט כי כל כך כיף בהן. ובדיוק עכשיו, במהלך חופש פסח, מתקיימות סדנאות מיוחדות להורים וילדים, בהן הילדים מכינים לגמרי בעצמם בובה או תמונה לחדר. כנסו לפייסבוק ותראו איזה תוצרים מקסימים הכינו בסדנאות שלי, ולחצו כאן כדי להירשם.

DSC_0404

אם אתם בצפון (כמובן שאתם בצפון, כולם בצפון), ובא לכם סדנה משפחתית, לכו לסדנאות של רחלי מ"יוצרים בירוק". מדובר בסדנאות מיוחדות ואקולוגיות מאוד של יצירה בעיסת נייר. אז קחו את בקבוק השמפו לרצפות שהרגע סיימתם (כי ניקיתם לפסח, לא?), סעו למושב לימן והכינו ממנו כלי אחסון מגניב. כנסו לפייסבוק של יוצרים בירוק ותבינו במה מדובר – התמונות מדברות בעד עצמן.

61362_128238177225277_319336_n

חג שמח!!!

הפולניות של עדי

רגיל

"הן צמד פולניות נכות. להיא נשברה הרגל, לשנייה נשברה היד. זאת שזרקה אותן אומרת שהן בנות 105 אבל סוחבות. יש לי את חלקי הגופה שלהן."

כך התחיל הרומן שלי עם הפולניות של עדי. יותר נכון, כך עדי תיארה את הפולניות שלה בפוסט פייסבוק משעשע במיוחד שנתקלתי בו במקרה. כדי שעדי חס וחלילה לא תחשוב להפטר מהפולניות שלה ולהחזיר אותן לרחוב, איפה שהשכנה שלה זרקה אותן, או יותר גרוע, לתת אותן בגרושים לאיזה פרענק מהאלטע זאכן, מיד יצרתי איתה קשר.

עדי: לירון, את תהיי מסוגלת לשפץ כזאת כורסא? היא שבורה ולא פשוטה לפי דעתי…
אני: שלחי תמונות…
עדי: תגידי יש משהו שאת לא עושה? ממתי גם כורסאות?!
אני: קודם תמונות ואז נראה!

כשהגיעו התמונות, אני יכולה להישבע שהמייל שלי פלט אנחת "אוי וויי" חלושה.

הפולניות, כלומר הכורסאות, היו בדיוק במצב שעדי תיארה אותן. מרוטות, שבורות, מתנדנדות. בדיוק כמו פולניה אחרי שנודע לה שבעלה עבר את הניתוח להסרת הגידול בערמונית בשלום.

כמובן שאחרי שהבטחתי לעדי לדאוג לפולניות שלה לפחות כמו שאני דואגת לבעלי, עשיתי לה ריגשי שהיא לא חשבה עלי מיד כשהפולניות נקרו בדרכה.

פולניה או לא?

אז זהו, תמיד חשבתי שאני לא. אבל פתאום התחלתי לשים לב שיוצאים לי מהפה משפטים שאמא שלי (שהיא בכלל לא ממוצא פולני) הייתה אומרת לי בילדותי, ושנשבעתי שאני לא אגיד, ועכשיו נו, תראו מה זה, אני אומרת אותם לבת שלי שעושה קוּנצים כל היום, ולאיש החביב שטוען בנחישות שהתחתנתי איתו לפני לא מעט שנים, רחמנא לצלן.

"אני עבדתי קשה מאוד כדי להכין לך את האוכל הזה."
"קודם תסיימי בצלחת ואז תקבלי קינוח."
"רק מלראות איך אתה לבוש נעשה לי קר!"
"אל תגיד שלא אמרתי."
"אם תקבלי מכה – אל תבואי לבכות לי."

ברגע ששמעתי את עצמי מדברת ככה, הבנתי, שלא משנה אם את במקור מלודז', קראקוב, וורשה, טריפולי, ביירות, קזבלנקה, מוסקבה, קהיר, פראג, ברלין, ברוקלין או קרית מוצקין – ברגע שאת הופכת לאמא, את אוטומטית הופכת לפולניה מן המניין. אין דרך לחמוק מזה! פשוט אין!

–          לירון, תתרכזי, הכורסאות של עדי מחכות לך לבד בחושך.
–          די, מיקולה, רק מלהסתכל עליהן אני מקבלת חלושעס.
–          אבל הבטחת לעדי לתקן אותן. את לא רוצה לאכזב אותה, נכון? אחר כך לכי תדעי מה היא תחשוב עליך.

זה היה טיעון מנצח של הידיד הפרוותי שלי, ואני שינסתי מותניי וניגשתי למלאכה. דבר ראשון היה צריך לפרק (ורצוי לשרוף באש הגיהנום) את הריפוד הישן, שהיה לא רק מלוכלך (דרעק) אלא גם מכוער וגם הכי לא שיק (דאבל דרעק). מה שכן, מתחת לריפוד חיכתה לי הפתעה:

מס מותרות

הבולים האלה, שנקראים "מס מותרות", הודבקו על רהיטים שיובאו לארץ, ככל הנראה בין השנים 1949-1954, ונחשבו "מותרות". מן הסתם, בשנים שלאחר קום המדינה, לשבת על כורסא היה באמת מוגזם, ואם אתה כבר עומד, אז תלך לעשות משהו מועיל. הגעתי למסקנה שזו בהחלט נחשבת הוכחה חותכת לפולניוּתן ו-וינטג'יותן של הכורסאות!

עכשיו, בזמן שאני עמלה על תיקון וצביעת העץ של הכורסאות, שלחתי את עדי לשופינג בנחלת בנימין. עם קצת ייעוץ טלפוני, והרבה חזון ומעוף ראויים לציון של הלקוחה שלי, היא בחרה ב"דנדו" שני בדים פסיכיים לגמרי ומתאימים עוד יותר לגמרי.

 

זה מזכיר לי בדיחה:

פולניה אחת קונה לבן שלה שתי חולצות. אחת אדומה ואחת כחולה. בשישי בערב, הבן מגיע לארוחת שבת אצל אמא, וכדי לשמח אותה, לובש את החולצה האדומה. איך שהוא נכנס, מזדעקת הפולניה ואומרת: "מה קרה?! לא אהבת את הכחולה?"

אז נכון, אנחנו אף פעם לא נהיה מרוצות, ותמיד נחשוב שהמשהו השני יותר יפה, ושהבן של השכן (רופא, כן?) יותר מוצלח מהבן שלנו (תסריטאי, כן?), ותמיד נאנח ותמיד נתלונן. אבל אם לא נתלונן – כנראה שנמות, אז שוֹין.

כשנגלתה התוצאה הסופית, הדבר האחרון שאפשר להגיד היה, שעדי לא היתה מרוצה.

פולניות אחרי DSC_0114 DSC_0106 DSC_0117

היא כן אמרה שהיא היתה משתגעת יותר עם זאת עם הפסים.
פולניה או לא? 😉

************

אני רוצה להודות לחברת "פרקט בשרון" שסיפקו לי רקע מושלם לצילום הכורסאות.

וכמובן לעדי, שמעבר לזה שהיא עכשיו בעלת שתי כורסאות וינטג'יות מושלמות, היא גם בעלת המותג המתוק "תות וניל". אז אם נולד לכם איזה שמענדריק במשפחה, כדאי שתכנסו לאתר שלה ותזמינו לו מתנה מהממת, עם משלוח עד בית החולים, כדי שכל האמהות האחרות במחלקה יקנאו.

************

אתם תשאירו לי תגובות כאן למטה, כן? כמה נחמד! לא הייתם צריכים!

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

פטיש מסמר

רגיל

סוכות אף פעם לא היה החג החביב עלי כילדה. מילא חנוכה (יש דמי חנוכה), מילא פורים (יש לי יומולדת + דמי פורים), מילא פסח (מי שמוצא את האפיקומן מקבל שלישיית גרביים). אבל סוכות? נו, יאללה, אז מישהו מהוועד בנה סוכה בדשא, מישהו אחר קישט אותה בקישוטים מנצנצים, ועל לשבת בה בכלל לא היה מה לדבר מרוב יתושים.

אבל מאז שמיקולה הגיע לעולם, והתחלתי לעסוק באופן רציני בעיצוב, שיפוץ ו"עשה זאת בעצמך", פתאום סוכות קיבל משמעות חדשה.

פתאום הבנתי.
הבנתי שסוכות הוא החג המושלם שלנו, ה-DIYers (אנשי ה"עשה זאת בעצמך"). ואפילו השיר של סוכות מוכיח את זה, בגדול:

פטיש, מסמר
ניקח מהר.
סוכה לבנות,
בנים ובנות.

קרשים ניקח
וענפים לסכך
קשט הגג
לכבוד החג.

פטיש, מסמר – מילים: עמנואל הרוסי, לחן: נחום נרדי

אז מפוסט שהתכוון להיות הדרכה קטנה לקישוטי סוכה, פתאום נהייתה לי הפקה שלמה של סוכה מעוצבת ומושקעת – קצת אקולוגית, קצת יפנית, קצת מנוקדת, והכי חשוב – עשירה בצבעוניות של תכלת וורוד, שהוא שילוב שאני אוהבת במיוחד.

ומכיוון שאין לנו הרבה זמן, ויש לי הרבה מה להגיד, כדאי שנתחיל.

–          טוב, מיקולה, תתחיל לגזור עיתונים.
–          בשביל מה?
–          בשביל שרשראות לסוכה כמובן.
–          לירון, עיתונים זה פאסה.
–          אז אולי נקנה את הדפים המעוצבים האלה משני הצדדים, שכבר גזורים מראש לרצועות?
–          לירון, מה זאת העצלנות הזאת? זה חג של יהודים או נופש בקאריביים?
–          אז מה אתה מציע?
–          אם כבר את משתמשת בנייר – אז לפחות תמחזרי!

וכך נולדה לה הפרפראזה האקולוגית על שרשראות הסוכה המסורתיות, שהכנו אני ומיקולה מגלילי נייר טואלט (תתחילו לשמור כבר מעכשיו + לאסוף מהשכנים), ומ-וושי טייפ.

מה זה וושי טייפ?
מה זה וושי טייפ??? סירייסלי? וושי טייפ, למי שעוד לא קלט את הטרנד ההיסטרי הזה, הוא מין סלוטייפ יפני שעשוי מנייר דקיק ודביק, בא באינסוף דגמים וצבעים, אפשר להדביק ולהוריד אותו כמה שרוצים ואפילו לקרוע אותו באצבעות. יש אינספור דברים שאפשר לעשות עם הכיף הזה.

אז מה אתם צריכים?

החומרים הדרושים

נתחיל בלמעוך קצת את גליל נייר הטואלט (בטח כבר עשיתם את זה כשהיה לכם משעמם בשירותים), ולסמן עליו סימונים בעפרון כל 1.6 ס"מ, פלוס מינוס בנקודות 1.6, 3.2, 4.8, 6.4 ו-8 ס"מ.

DSC_0525

נגזור רצועות לרוחב הגליל לפי הסימונים. מכל גליל נקבל 6 טבעות.

DSC_0526

כל טבעת נגזור בקצה אחד של המעיכה על מנת לפתוח אותה. נכון, צדקתם, את הטבעת הראשונה לא צריך לגזור.

DSC_0527

עכשיו תגזרו מ-ל-א כאלה.

DSC_0532

הגענו למלאכת השידוך: נשחיל את הטבעות אחת בשנייה, ונשדך את הקצוות באמצע.

DSC_0529

ופה מתחיל החלק הכיפי: וושי טייפ! נדביק את הוושי במרכז כל טבעת, ואם הייתם מדוייקים עם תכנית השידוכים, הוושי יכסה את הסיכות.

DSC_0537

טה-דאם! שרשרת אקולוגית מוכנה!

DSC_0539

לקחתי שני גלילים שנשארו לי, גזרתי אותם לאורך והלבשתי אותם על בקבוק זכוכית שקוף. כרכתי מסביב וושי טייפ וניירות קרפ בוורוד ותכלת, קשרתי חוטי רפייה, והופה! ואזה ללולב, ערבה והדסים!

DSC_0549 DSC_0542

נכון, המהדרין יצקצקו בלשונם ויגידו שמה פתאום ואזה, הרי צריך לאגוד אותם ב"קוישיקלך", שזה בעצם אחד מעלי הלולב שכורכים מסביב לכל הענפים (קראתי בוויקיפדיה). אבל פה לא במצוות עסקינן אלא בסטיילינג!

ובכל זאת, כדי שאצא לפחות קצת צדיקה, אני אספר לכם שארבעת המינים מייצגים, על פי אחד הפירושים מהקבלה, את שבעת האושפיזין שבאים לבקר בסוכה: שלושת ענפי ההדס מייצגים את שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב; שני ענפי הערבה מייצגים את האחים – משה ואהרון; הלולב מייצג את יוסף; והאתרוג – את המלך דוד.

חשבתי וחשבתי איך ואיפה להניח את האתרוג. הוא אמנם נראה כמו לימון קצת מקווצ'ץ', אבל משחר ההיסטוריה מייחסים לו סגולות רפואיות מכאן ועד אתיופיה (שם צחצחו עם זה שיניים. נשבעת!). אם תקנו אותו במאה שערים, הוא עלול לעלות לכם, רחמנא לצלן, אפילו 200 דולר.

אז מכיוון שהסוכה שלי מעוטרת במוצרי נייר, החלטתי ללכת על קופסת אוריגמי מהודרת לאתרוג שלי. תוכלו להכין כזאת בעזרת "דפדפים" – ניירות צבעוניים דו-צדדיים, וההדרכה שבלינק הזה. אזהרה: ההדרכה למכורי אוריגמי קשים בלבד!

DSC_0557 DSC_0558

אז שרשראות יש. ואזה וקופסה לארבעת המינים יש. אושפיזין יש. מה נשאר? שולחן עורך. כן, נו, אז מה אם זה מפסח. גם בסוכות הבנאדם צריך לאכול, לא?

לקחתי לי דפים מפוספסים בתכלת, גם הם מסדרת "דפדפים", וכן פאנץ' (מחורר בלשון העם), שיכול לחורר 2 דוגמאות מגניבות של חורים, לבחירתכם.

DSC_0550

חוררתי לי את הדפים משני הצדדים, וארגנתי לאושפיזין פלייסמטים אלגנטיים.

DSC_0553

ועכשיו, כשכל האביזרים מוכנים, מה שנשאר הוא לארגן את הכל בסוכה.

רגע.

צריך גם סוכה.

– אוקיי, מיקולה, אני מוכנה שנקנה את אחת הסוכות לנצח האלה. אפילו יד שנייה.
– לא. את בונה סוכה לבד!
– מי? אני?
– מיקולה מוכן לעזור לך.
– יופי!
– …בצילומים.

סוכות באינסטגרם

וככה יצא שעל הדרך גם בנינו סוכה, פעם ראשונה בחיים. היה מאתגר, בעיקר בקטע שהייתי צריכה לקדוח כמה ברגים ממש-ממש בשקט, כי השכנה מלמטה עלתה להתלונן. מה הקטע שלך? כולה שתיים-עשרה בלילה.

תמונה

ככה זה נראה כשסיימנו את החלק הקשה, שבסופו קיבלנו תעודת פועל זר. ואז התחיל החלק הכיפי של הקישוטים. מי בא להתאשפז אצלנו?

DSC_0613 DSC_0635

כסאות לאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד (זה קצת כמו אליהו הנביא, לא?) – מהאוסף הפרטי של מיקולה.

DSC_0663

נשאר לי קצת וושי טייפ. החלטתי לעטר גם את הכוסות.

DSC_0645

אני מתה על הצל שהסכך עושה!

DSC_0648

אם כבר אז כבר, גם לסכו"ם מגיע.

DSC_0686 DSC_0688

DSC_0659 DSC_0679 DSC_0681

למניפות המקסימות חיברתי זנבות מנייר קרפ. יפה איך הם רוקדים להם ככה בשמש, לא?

DSC_0668

******************

בהפקה הזו השתתפו הרבה אנשים וגורמים, שלכולם אני רוצה להודות מקרב לב.

המניפות המהממות והצלחות המנוקדות הכובשות – באדיבות דנה מ"פארטי סט" – כלים חד פעמיים מעוצבים. יש עוד הרבה קישוטי סוכה מוכנים ומקסימים באתר שלה: www.partyset.co.il

חומרי היצירה (וושי טייפ mt, דפדפים, בורדר פאנץ' של ek) – באדיבות סופרקיט. הרבה תודה ליעל ולתמר על הטיפים וההשראה. למוצרים נוספים, ולבירור חנות היצירה הקרובה לביתכם אשר מוכרת את המוצרים האלה, תתקשרו לסופרקיט: 09-7409777 או כנסו לאתר.

קרשים לסוכה – באדיבות יאיר מחברת הבנייה "אדירים". עכשיו אני מוכנה לסלוח להם שהם בונים לנו בניין יוקרתי ומפלצתי ליד החלון החל משש בבוקר כל יום.

סט ארבעת המינים – באדיבות הרב יוסי ליפקין מבית חב"ד בכפר סבא. מסתבר שלא רק בחו"ל הם כאלה מגניבים!

קירות לסוכה – באדיבות שלומי, השכן שלי, שבמקרה היו לו וילונות לבנים במחסן.

סכך – באדיבות פלוני אלמוני, שדאג לגזום את העץ שלו, ולהניח ענפים בצורה מאוד מסודרת ברחוב ליד הבית שלי. או כמו שהדר אמרה אתמול: סכך וחלילה!

טריוויית סוכות – באדיבות ידידי רפאל נתיב. בהחלט החכמתי 🙂

החמישייה הפותחת

רגיל

ששש.
אני שומעת את צעקות השמחה שלכם עד פה.
אבל זה שנגמר החופש הגדול והמפלצתונים הפרטיים שלכם כבר חזרו או עומדים לחזור לבית הספר ולגנים, זו עדיין לא סיבה להעיר את מיקולה. בכל זאת, הגיעה גם שעת השינה שלו, כי בכל זאת, גם הוא מחר מתחיל שנה חדשה בבית הספר למפלצות. ראיתם את הסרט? לא? אל תראו. עדיף לכם לנצור את התחושה המתוקה של הסרט הראשון (תאמינו לי, ראיתי אותו כ-3,579 פעם – הילדה מכורה).

אז מה אני עושה כאן בשעת צהריים מאוחרת, במקום לשנו"צ? אני אספר לכם.

היום זהו יום חג לבלוגרים. כן, גם לנו מגיע. כל השנה אנחנו כותבים פוסטים מושקעים, מחפשים את הנושאים הכי מעניינים, מתאמצים עם הבדיחות, מדייקים עם הלינקים, עושים אהבה עם הצילומים שלנו. יום אחד בשנה, גם לנו מותר לנוח מהעיסוק האובססיבי הזה בעצמנו, ולכתוב פוסט שלם שמוקדש כולו לבלוגרים אחרים.

קוראים לזה "בלוג דיי", וזה קורה היום.

בבלוג דיי, כל בלוגר שלא נולד אתמול/שלא עשו אותו באצבע/שמכבד את עצמו, ממליץ על חמישה בלוגים שהוא אוהב במיוחד. בדרך כלל נורא קשה לבחור, ותמיד יש בלוגים שיופיעו בכל רשימה, ואיכשהו אף בלוגר לא באמת מצליח לכתוב רק על חמישה בלוגים, כי איך אפשר? יש כל כך הרבה וכל כך טובים ויפים ומצחיקים ועצובים ונוגעים ללב.

עשיתי רשימה של כל מיני בלוגים שאני אוהבת, כדי לבחור מתוכם על מה לכתוב. אני מאשרת לכם הצצה חד פעמית למחברת שלי!

רשימה

(תראו איך השחלתי לכם בתת מודע עוד מלא בלוגים)

אני יודעת שאתם הכי אוהבים בעולם לקרוא אותי ואת מיקולה, אבל בלוג דיי זה בלוג דיי, ובסופו של דבר התגבשה לה הרשימה של חמשת הבלוגים שכדאי לכם לקרוא חוץ מאת שלי. הנה היא. תהנו.

1. כמה יופי, כמה צבע, כמה מקוריות, כמה השראה יש בבלוג של שרית וסתיו, הלוא הן "מיספטל" – הייטקיסטיות שיש להן זמן גם להיות אמהות וגם להיות מעצבות / צלמות / בשלניות / כותבות בחסד. רק מהמחשבה אני מתעייפת לשבוע, ורק מקריאת פוסט אחד שלהן אני מתעלפת ליומיים. נפלתי ברשתן כשנתקלתי לראשונה בפוסט הדגים הזה (שימו לב, זה הולך להיות קו מנחה כאן). להתאהב.

מיספטל

2. אמיתיוּת. יש מילה כזאת? אם כן, אז אילנה – "מְרַפְרֶפֶת מֵעַל קֶצֶף הַמַּיִם" – בטח המציאה אותה. גם כי השירים בבלוג שלה הם כאלה, כל כך אמיתיים וכנים, וטהורים וענוגים, וגם כי היא עצמה כזאת. מילים הן המומחיות של אילנה, והיא חוקרת אותן ומשחקת בהן וממציאה אותן מחדש ודולה כאלו שלא ידעתם שקיימות ושוזרת אותן בשירים מלאי נשמה.

 גם כאן יש דגים, בפוסט על חברות אמת.

אילנה

 3. יש מלא בלוגים של אוכל. מ-ל-א. אבל יש אחד שממש כיף לעקוב אחריו, כי הוא מהחיים, וכי הוא מתובל בהגיגים שכל אמא תתחבר אליהם. ומעכשיו, כל פעם שבא לי מתכון, אני הולכת קודם כל לחפש אצל רחלי ב"פשוט מבשלת", שמתחזקת אותו כבר שנים במקביל לבלוג המשפחתי שלה, "עפיפונים" (הא! השחלתי לכם עוד אחד!). כשחושבים על זה, המתכון הראשון שביקשתי מרחלי כשפגשתי אותה לראשונה, היה מתכון לסלמון.

הופה! מתחבר לתמת הדגים!

הנה המתכון שרחלי הציעה לי אז, והנה תמונה ממתכון נוסף של פסטה עם סלמון שבא לי להכין:

פשוט מבשלת

4. בא לכם עוד דגים? בבלוג "מאיוק" של מאיה יש אהבה גדולה ליצירה, לתפירה, לעיצוב וליופי שנוטף מכל תמונה ותמונה בבלוג שלה, המצולם לעילא ולעילא. מה לעשות, אאוט אוף פוקוס עושה לי את זה, בעיקר כשזה בא בגוונים פסטליים ובקומפוזיציות מושלמות, של יצירות מעשה ידיה של מאיה לתפארה. מצאתי פוסט מלפני שנתיים על עיצוב שולחן דגיגים לילדים לכבוד ראש השנה, ואם ארבעת הימים הבאים פנויים לכם לגמרי, יש סיכוי שעוד תספיקו. לעבודה!

מאיוק

5. אחרון וחביב מאוד ואפילו הרבה, הוא בלוג "הביתה" של עדי, דנה ותמר. כאן אין דגים, אבל יש בתים. בתים מרתקים, בתים מיוחדים, בתים של אנשים שאתה לא מאמין איך היה להם זמן לסדר כל כך יפה. אולי יום אחד אני אזמין את שלושת בנות הבלוג ואת הגר, הצלמת שלהן, לצלם גם את הבית שלי (זה בהנחה שנתלה כבר את כל המנורות). לשטוף את העיניים ולקנא.

בחרתי לכם בית כמו שהייתי רוצה שיהיה לי – כזה שכולו יהיה מעשה ידי, והכל בו יהיה מיוחד ויוצא דופן, כמו אצל תמר.

הביתה

האמת שהתעייפתי מכל היופי הזה. בטח גם אתם.
מזל שבלוג דיי הבא הוא רק בעוד שנה.

למה קרמיקה

רגיל

– לירון, מיקולה חושב שהקוראים שלך רוצים לדעת למה התחלת לעשות קרמיקה.
– ואיך הגעת למסקנה הזאת, מיקולה?
– המחשבה הזאת פשוט צצה למיקולה בראש פתאום.
– אה-הה. ואין לזה קשר לטיוטה של הפוסט שהייתה פתוחה על המחשב אתמול, נכון?

מיקולה קצת נעלב שתפסתי אותו מחטט לי בקבצים. תכף אני אלך לנחם אותו עם איזו עוגיית שוקולד צ'יפס. אבל בינתיים, אתם בטח רוצים לדעת למה התחלתי לעשות קרמיקה.

כי…
כיור.
בעצם שניים.

כששיפצנו את הדירה בכפר סבא, החלטתי שאני לא רוצה סתם כיור לבן עגול, או כיור לבן אליפטי, או כיור לבן מלבני מונח כמו שיש היום בכל החנויות. או בכלל, כיור לבן. לבן זה לא צבע,  אני שונאת לבן, ואני רוצה בבית שלי כיור כפרי בעבודת יד! ליתר דיוק, שני כיורים כפריים בעבודת יד, כי יש לנו בדירה שני חדרי אמבטיה.

הייתי בדיוק בחופשת לידה, והגעתי למסקנה שאם אני לא עושה משהו אחר פרט להנקה / החלפת חיתולים / אמבטיות / הרדמות / עוד הרדמות / נענועים על הידיים / קפיצות על כדור פיזיו / עוד הרדמות – אני קופצת מאיזה גג, רצוי של עזריאלי.

אז צורך בכיורים + צורך בהתאווררות = חוג קרמיקה!

התחלתי להתנסות בחומר, להכיר אותו ולאהוב אותו. יצרתי עבודות רבות וייחודיות. ובסופו של דבר, בעבודה מאומצת ובאהבה רבה, נוצרו הכיורים המיוחלים.

לאמבטיה הגדולה נבחר קונספט של ספירלה (בהשראת מיקולה, שלא הפסיק להסתובב על האבניים). יצרתי כיור, מתקן לסבון, מתקן למברשות שיניים, מתלה מגבות בצורת מפתח סול ומראת עיגולים נהדרת (מיקולה עוד לא סיים לספור את כולם).

לאמבטיה הקטנה נבחר קונספט של אוקיינוס (הפעם בהשראת המראה שהכינה אמא שלי, המוכשרת בפני עצמה, בסדנת ויטראז'). אז הכנתי כיור (שמזכיר לי קצת את מפלי הניאגרה), לויתן לסבון, אלמוג למברשות שיניים, ומתלה מגבות בצורת סוסון ים חמודי.

עכשיו הבנתם למה קרמיקה?

הבית שלנו

רגיל

הבית שלנו, בכפר סבא, הוא קודם כל הבית שלנו. הוא שלנו כי אנחנו גרים בו, ואנחנו אוהבים בו, ואנחנו מעצבים אותו בחוויות היום יום שעוברות עלינו. למרות שהוא לא מושלם, ולמרות שעדיין לא סיימנו לתלות את כל המנורות, ולמרות שעוד לא קנינו את זה ועוד לא קנינו את ההוא, ולמרות שאיכשהו, עם כל כמה שנסדר אותו, הוא תמיד יהיה טיפה מבולגן, ולמרות שתהרגו אותי, אבל אני לא מצליחה למצוא כמה מהצעצועים של הדר, לא משנה כמה ספות הזזתי – זה הבית שלנו ואנחנו מתים עליו.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדברים שיש לנו בבית. כמה דברים שהיו פעם במקום אחר, בקונטקסט אחר, וכשהם הגיעו אלינו הם פשוט נדבקו באופי של הבית והפכו, בטבעיות, להיות חלק ממנו.

נתחיל בשידה, שנראתה פעם ככה:

שידה חומה

השידה הזאת היתה הרהיט הראשון ששיפצתי. זו הייתה שידה חומה, סטנדרטית, שעמדה במסדרון אחד, ואז עברה למסדרון אחר, ולבסוף מצאה את עצמה בחדר השינה שלנו כדי לשמש כשידת טואלט. אז, החדר היה צבוע בשמנת וקיר אחד בבורדו. ניצלתי את שאריות הצבע לצביעת השידה, וחיפשתי רעיון לסטנסיל (שבלונה) מעניין.

– מיקולה, אם היית קיים אז, כששיפצתי את השידה, איזה סטנסיל היית מציע?
– של כלבלבים, ברור.
– למה דווקא כלבלבים…?
– זו שידת טואלט, לא?

כן. בהחלט. מזל שלא הקשבתי לו.
הלכתי על ענפים של דובדבנים במקום. את הידית המקורית שמרתי, וזו התוצאה:

שידה אדומה1 שידה אדומה2 שידה אדומה3

נמשיך לשולחן.

שולחן אקליפטוס1

התאהבתי בפרוסת גזע האקליפטוס הזו כשראיתי אותה שוכבת בודדה על רצפת הנגרייה של הנגר הסודי שלי. היא עלתה הון, והבטחתי לבן זוגי סער שבסוף זה יהיה שולחן סלון, כזה שאין לאף אחד אחר. רק לא אמרתי לו שזה ייקח שלוש שנים.

– זה היה לפני שמיקולה נולד, נכון?
– נכון, מיקולה, איך ידעת?
– כי אחרת זה היה לוקח לך שלושה שבועות!

תכל'ס, צודק. בסוף, אחרי ששייפתי את נשמתי יחד עם העץ (אז עוד לא הייתי לי המלטשת שיש לי היום), מילאתי את החריץ שבמרכז הפלטה בטונות של אפוקסי והנחתי בתוכו חלוקי נחל קטנטנים, הגיע השכן החביב שלי בן המאה (לערך), שיפוצניק ביום ורוצח סדרתי בלילה (אחרת, למה הוא צריך כזה ואן מפחיד?) ועזר לי לסיים את הפרויקט. שייפנו עם כלים כמו שצריך, הרכבנו רגליים מעץ, צבענו כמה וכמה שכבות של לכה, ו-Voilà!

שולחן אקליפטוס2 שולחן אקליפטוס3 שולחן אקליפטוס4

פריט נוסף שאהוב עלי בבית הוא הכרית הזאת.

כרית חומה

לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה יותר טובה של הכרית, ששימשה הדום בבית של סבתא שלי לפני שנים רבות. תצטרכו לדמיין, שבתוך הבלאגן של דירת הסטודנטים שגרנו בה פעם, מסתתר מין פוף גדול וחום, קצת דומה להמבורגר ענק של 10 קילו בדרגת עשייה מדיום.

– לירון, יכול להיות שאמרת המבורגר?
– יש מצב. אתה רעב, מיקולה?
– אם את מזמינה, אז כן.

בסלון החדש שלנו, לא היה ספק שהכרית החומה זקוקה למהפך דחוף. נשאר לי די הרבה בד מהספסל הזה, וארגנתי בגרושים בסיס משאריות של הנגרייה השכונתית. יצא מדליק.

הדום1 הדום2

היום, ההדום הזה הוא באופן רשמי "הכסא של הדר". היא יושבת עליו כשהיא מציירת, מדביקה, משחקת ובעיקר כשהיא צופה בסרטים האהובים עליה: "מפלצות בע"מ" ו"פוגינים רוקדים" ("תזיזו את הרגליים", בדגש על סצנות של ריקודי פינגווינים המוניים).

פוגינים רוקדים

כן, כן, יש לנו הרבה סרטי DVD. כן, הכל מקורי. בהחלט, אישי היקר אספן כפייתי. וכן, יש לנו הכנה למקרן שיהיה ביום מן הימים.

ומי עיצב לנו את נישות הגבס ואת תאורת הלד מסביב לטלוויזיה ואת השידה ואת כל קונסטלציית הקולנוע הביתי שבתוך הקירות, ובכלל את כל הבית, אתם שואלים? ובכן, זוהי לא אחרת מאשר יעל גרזון, חברה יקרה בעבר, בהווה ובעתיד, שהיא מעצבת פנים מוכשרת ומדויקת מאין כמוה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

ומה הפרויקט הבא? ובכן, מיקולה החתים אותי על הסכם סודיות, וכל מה שהצלחתי להדליף הוא התמונה הזאת, של פרוסות נפלאות מעץ זית עתיק ומיוחד, שהולכות להפוך בקרוב מאוד ל… [צונזר]

פרוסות עץ זית

אז זהו. זה הבית שלנו. מה שאני אוהבת בו זה שהוא כל הזמן חי, כל הזמן מתחדש, ושתמיד יש בו מקום לעוד רהיט משופץ, לעוד פסל, לעוד קישוט ולעוד חפץ יפה שמשמח אותי בכל פעם שאני עוברת לידו, כי אני יודעת שעשיתי אותו במו ידי.

אני מזמינה אתכם להביא אלי כל רהיט שאתם אוהבים ורוצים להעניק לו חיים חדשים. מיקולה ואני נשמח להירתם למשימה!

הלילה הזה כולו מצה

רגיל

טוב.
אז זה די ברור שהדר אוהבת מצות.
עוד תכונה שהיא לקחה מאבא שלה, פרט לעיניים סיניות וזיכרון פנומנלי.

היא אוהבת מצות!

תסלחו לי, אבל אני עדיין לא הבנתי את הפואנטה של המאכל המוזר הזה. כתוב בספר שמות:

"וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת"

לא יודעת אילו עוגות היו להם אז, אבל היום, כל קשר בין הדיקט הזה לבין עוגה (נימוחה, פאדג'ית, שוקולדית עשירה, עם בסיס קראנצ'י, ולמעלה זיגוג שוקולד לבן, רוטב פירות יער ונשיקות מרנג, למשל) – הוא מקרי בהחלט. חוץ מזה שזה אוי ואבוי לדיאטה.

– לירון, תראי מה מיקולה מצא!
– מה?
– מצה!

מיקולה נחלץ לעזרתי, ומצא כמה מצות שאני כן עלולה לאהוב. לכבוד פסח, הבאנו לכם כמה מוצרים מעוצבים, מגניבים ומיוחדים מרחבי העולם, בהשראת מצות וסמלי החג.

למשל, הסינר הזה שאני חייבת לקנות להדר, לאור העובדה שהיא כבר יודעת את רוב הבית הראשון של "מה נשתנה":

סינרמקור: ModernTribe

או מחזיק הסירים הזה בצורת מצה, כדי שלא נכווה מהסיר של המרק-עם-קניידלעך:

מחזיק סירים

מקור: Bargain Judaica

קבלו את החולצה המגניבה הזאת, על בסיס Got Milk, שכל גבר יסכים לאמץ כ"חולצה לבנה לליל הסדר" כדי להתחמק מחולצה מכופתרת.

חולצת מצה

מקור: Rotem Gear

אם נכנסתן חזק לאווירת הפסח, יש גם אקססוריז להשלמת המראה החגיגי:

עגילי פסח

מקור: החנות של AlienPrincess ב-Etsy

ואפילו הזוי עוד יותר:

עגילי פסח

מקור: החנות של BetsyEtsy ב-Etsy

הנה משהו שאני צריכה. ככה אף אחד לא ישים לב שאני בפייסבוק בזמן הסדר.

כיסוי לאייפון

מקור: Zazzle

ואני גם ממש לא אתנגד לצלחת סדר משוקולד. אתם תאכלו את המרור, אני את הצלחת.

2627

מקור: Temptation Gift Baskets

נראה לי, שבעקבות כל ההשראה הזאת, אני קצת יותר אוהבת מצות עכשיו.  לקישוט, כן?

מחזיקי מצות

מתוך החנות של מיקולה

שיהיה לכם חג מצות שמח!