קטגוריה: משפחה

שלושים אביבים וחמישה ירחים

רגיל

היום העיר אותי מיקולה במצהלות וסלסולים, תוך כדי ריקוד שנראה כמו משהו שבין "עוגה עוגה" לריקוד "המקרנה".

–          לירון, מזל טוב!
–          תודה, מיקולה, אבל על מה מזל טוב?
–          היה לך יומולדת, לא?
–          כן, לפני חמישה חודשים בדיוק.
–          חמישה חודשים?!
–          כן.
–          ומתי בדיוק את חושבת לכתוב על זה פוסט?

שיט. עברו כבר חמישה חודשים? ועוד לא כתבתי פוסט על היומולדת שלי? מה נסגר? צריך לתקן את המעוות ומהר.

בהתחלה חשבתי שמשבר גיל השלושים הולך להיות קטסטרופה. מצד אחד, הרגשתי צעירה מדי בשביל להיות גם רעיה, גם אמא, גם בעלת עסק, גם בלוגרית, וגם זו שעושה את כל הכביסות, הבישולים והריבים עם הוט. מצד שני, הרגשתי ממש זקנה. בכל זאת, ממש עוד מעט אני אהיה בת ארבעים!

אבל כשנחת עלי מבול ההפתעות שסער, המשפחה והחברים הכינו לי ליומולדת, הגעתי למסקנה שאני מוכנה להיות בת שלושים למשך עוד הרבה זמן. לפחות עד גיל ארבעים.

תרשו לי לשזוף את עיניכם במה שהיה:

זה התחיל ביום היומולדת, עם יום כיף באדיבות אישי היקר, שכלל ארוחת בוקר + פנקייקים + סרט (Oz: The Great and Powerful).

פנקייק

oz-the-great-and-powerful-banner-poster

התמונה מכאן

בערב היומולדת, הזמנתי כמה מחברי הטובים ביותר, ופינקתי אותם בארוחת טורטיות שאני לא מאמינה שלא צילמתי, ולכן תאלצו לדמיין את מיקס הטעמים בפה. היו לנו עוף מוקפץ עם ירקות, ממרח גואקמולי חלק וקרמי, סלסה ביתית קצוצה דק-דק, תבשיל שעועית שחורה נימוח, רטבים וכמובן טורטיות, וכל אחד לקח הרכיב לעצמו מנה. או שתיים. או שלוש.

הרעיון וההשראה מההמבורגר בר של רחלי 🙂

חוץ מזה היו מרגריטות תוצרת בית וסלט פירות שחיתותי באדיבות חברתי הטובה ביותר EVER – יעלי!

יעלי

תמונת בנות:

תמונת בנות

תמונת בנים: סירייסלי?

תמונת בנים

ברגע של חולשה הסכמתי להצטלם עם כמה מהמתנות שקיבלתי – ארגז כלים ומברגה נטענת של בוש! (בשמים וקרמים זה כל כך 2003)

מתנות

למחרת בערב, נסענו למשפחה שלי בקרית מוצקין, וגם שם ההפתעות לא איחרו לבוא.

– שולחן אוכל מלא בכל טוב
– בלונים בצורת 30
– מלא קינוחים
– סרט שצילמו, ערכו וביימו כולם (עם תמונות ארכיון שמוכיחות אחת ולתמיד שהדר דומה יותר לי)
– הקרנת קטעי וידאו מהבוידעם, שמרוב שהם היו מצחיקים לא ברור איך לא ראינו אותם עד עכשיו
– ובעיקר המשפחה הכי אוהבת שאפשר לייחל לה.

DSC_0886 DSC_0891 DSC_0938

גם כאן נתפסתי ברגע של חולשה. תכל'ס, מה יותר מצחיק? הכתר שלי או הדר שבולסת שם בצד?

DSC_0899

מאוחר בלילה נפרדנו בברכת "תשני טוב, מחר זה ממשיך", "תכיני למחר בגדים נוחים" ו"כמה זמן חיפשנו משהו שיתאים לך". אז הלכתי לישון, קמתי עם הנץ החמה, התלבשתי כראוי והתכוננתי לצאת.

DSC_0397

(סליחה, זו תמונה מטיול אחר)

נסענו כל המשפחה צפונה, בכיוון הכללי של ביירות, אבל זה לא היה בתוכנית. לעומת זאת, שמנו פעמינו למושב בצת, שם חיכתה ההפתעה המרכזית של היומולדת – סדנת יצירה בדלעות נוי!

(דלעות נוי?! אוכלים את זה אחר כך?)

יאיר החמוד והצוות שלו בדלארט עזרו לנו לבחור דלעות, וכל אחד מבני המשפחה לבש סינר פרחוני אחר, וצייר על הדלעת שלו וקישט אותה.

DSC_0971 DSC_0974 DSC_0977 DSC_0978 DSC_0985 DSC_1015 DSC_1028 DSC_0001 DSC_0019

בסוף הפעילות, שהייתה חווייתית, כיפית ויוצאת דופן (מי העלה על דעתו שאפשר לצייר על דלעות?), הצטלמנו, כל אחד עם פאר יצירתו, והלכנו לנגב חומוס בעכו על הים.

DSC_0151

חזרנו מהצפון עייפים אך מרוצים, לאחר סופ"ש ארוך של פעילויות. או אז התברר לי שזה עוד לא נגמר. זוגי שיחיה תכנן חודש קדימה, ודאג לכרטיסים להופעה של שלמה המלך בקיסריה ולסופ"ש רומנטי, גדוש ביין, תבלינים, שווקים ואוכל טוב, כולל לינה בצימר עץ סקנדינבי (אמנם לא בסקנדינביה אבל בכל זאת מצוין). מתוק!

DSC_0173

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לחברים הטובים שמלווים אותי כבר שנים, לאיש האהוב שלי שתמיד שם, ולמשפחה הענקית והמיוחדת במינה שנולדתי לתוכה. עשיתם לי יומולדת שלושים שמח ממש.

–          לא שכחת משהו, לירון?
–          לא, נראה לי שעברתי על הכל.
–          אהממ.
–          אה, כן. תודה גם לך, מיקולה.

מודעות פרסומת

פעם שלישית קאפקייק

רגיל

זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

עוגה בגביעי גלידה

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

DSC_0976

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

DSC_0106

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

DSC_0107

DSC_0108

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

DSC_0111

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

DSC_0112 DSC_0113

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

DSC_0025

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

DSC_0030

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

DSC_0193

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

DSC_0203 DSC_0215

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

DSC_0382

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

DSC_0385 DSC_0386

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

DSC_0420

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

DSC_0423

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

DSC_0425

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

DSC_0437

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

DSC_0433

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

DSC_0428 DSC_0453 DSC_0452 DSC_0629

וכל השולחן:

DSC_0418

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

DSC_0491 DSC_0549 DSC_0483 DSC_0572

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

DSC_0580

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

DSC_0647

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

DSC_0662 DSC_0568

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

IMG_2444

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.

כמעיין המתגבר

רגיל

– מיקולה, אתה יודע שכבר בדיוק חודש לא כתבנו פוסט???
– טוב, זה הגיוני, נולד לנו אחיין.
– ו…?
– לירון, תינוק חדש זה המון עבודה.
– מה כבר עשית, מיקולה? אפשר לחשוב שאתה זה שהחלפת לו חיתולים, קמת אליו חמש פעמים בלילה וטיילת איתו בכל הבית כדי שירדם סופסוף.
– לא, אבל מיקולה הכין לו הפתעה!

 אז זה אמנם לא לקח חודש, אבל מיקולה באמת הכין לאחיין החדש שלנו הפתעה.

 אבל נתחיל בסיפור.

 מעיין שלנו נולד בצהרי אפריל, אח שלישי למאור ומתן. זה קרה כל כך מהר, שאמא שלו אפילו לא הספיקה להגיד "אפידורל", וכבר הוא היה בחוץ (לטענתה היא אמרה "אפידורל" די הרבה פעמים, ובקול די רם אפילו, אבל הנתון הזה קצת פחות מתאים לסיפור). כשבאנו לבקר אותם בבית החולים, הדר נורא התרגשה, ורצתה לראות את התינוק החדש שוב ושוב. מעניין אם היא תתלהב ככה כשלה יהיו אח או אחות!

מעיין

את שמו של הרך לא גילו לנו, אבל קיבלנו שני רמזים:

 1. זה מתחיל באות מ', כמו אחיו הגדולים – מאור ומתן.
2. וזה שם שיכול להתאים גם לבן וגם לבת.

 אז את "משה" פסלנו על ההתחלה. "מרום", שם שאנחנו אהבנו ומאוד מתאים למשפחת חובבי התעופה שבנדון, גם ירד מהפרק, בשל הדמיון למאור. מנחם ורדי – כבר יש. גם מיכאל ורדי כבר יש. מטר? מיתר? משי? לא הסטייל שלהם. מאי? לא, טעות בחודש. מנדל? נו שוין…

– מיקולה!
– סליחה?
– מיקולה שם מצוין. זה במ', מתאים לבן ולבת, וזה אפילו שם של סלב.

אני די בטוחה שמיקולה התכוון למיקולה יאנוביץ' אזארוב, ראש ממשלת אוקראינה. אבל כנראה שגם השם הזה לא ממש יתאים לפיצקי הקטן. חשבנו וחשבנו, ובסוף זה הגיע: מעיין.

 מעיין הוא מבוע של מים מתוך האדמה […] בספרות, המעיין מסמל מקור נקי וטהור. (ויקיפדיה)

ישבנו, מיקולה ואני, וניסינו להחליט איזו מתנה תשמח את הקטנצ'יק.

– מיקולה, נראה לי שנביא לו צ'ק.
– לא טוב. הוא יקרע את זה.
– אולי בגד יפה?
– לא צריך. בשביל מה יש לו שני אחים גדולים?
– חיבוק?…
– קמצנית!

בין ההצעות שנפסלו (על ידי) היו גם: מכונית פורש, טיסה לברלין, פנטהאוז בהוד השרון, ארוחה במול-ים, ודגם לבנייה של גלקסיית שביל החלב. בסוף החלטנו – קובייה! גם רך, גם צבעוני, גם מרשרש וגם עם השם המקסים שבחרו לו הוריו.

צד אחד:

קובייה צד ראשון

צד שני:

קובייה צד שני

ובשתי הפאות העליונה והתחתונה תפרתי ברווזון קטן וחמוד.

קובייה מלמעלה

ברוך הבא לעולם, קטנצ'יק 🙂

הבית שלנו

רגיל

הבית שלנו, בכפר סבא, הוא קודם כל הבית שלנו. הוא שלנו כי אנחנו גרים בו, ואנחנו אוהבים בו, ואנחנו מעצבים אותו בחוויות היום יום שעוברות עלינו. למרות שהוא לא מושלם, ולמרות שעדיין לא סיימנו לתלות את כל המנורות, ולמרות שעוד לא קנינו את זה ועוד לא קנינו את ההוא, ולמרות שאיכשהו, עם כל כמה שנסדר אותו, הוא תמיד יהיה טיפה מבולגן, ולמרות שתהרגו אותי, אבל אני לא מצליחה למצוא כמה מהצעצועים של הדר, לא משנה כמה ספות הזזתי – זה הבית שלנו ואנחנו מתים עליו.

אני רוצה לחלוק איתכם כמה מהדברים שיש לנו בבית. כמה דברים שהיו פעם במקום אחר, בקונטקסט אחר, וכשהם הגיעו אלינו הם פשוט נדבקו באופי של הבית והפכו, בטבעיות, להיות חלק ממנו.

נתחיל בשידה, שנראתה פעם ככה:

שידה חומה

השידה הזאת היתה הרהיט הראשון ששיפצתי. זו הייתה שידה חומה, סטנדרטית, שעמדה במסדרון אחד, ואז עברה למסדרון אחר, ולבסוף מצאה את עצמה בחדר השינה שלנו כדי לשמש כשידת טואלט. אז, החדר היה צבוע בשמנת וקיר אחד בבורדו. ניצלתי את שאריות הצבע לצביעת השידה, וחיפשתי רעיון לסטנסיל (שבלונה) מעניין.

– מיקולה, אם היית קיים אז, כששיפצתי את השידה, איזה סטנסיל היית מציע?
– של כלבלבים, ברור.
– למה דווקא כלבלבים…?
– זו שידת טואלט, לא?

כן. בהחלט. מזל שלא הקשבתי לו.
הלכתי על ענפים של דובדבנים במקום. את הידית המקורית שמרתי, וזו התוצאה:

שידה אדומה1 שידה אדומה2 שידה אדומה3

נמשיך לשולחן.

שולחן אקליפטוס1

התאהבתי בפרוסת גזע האקליפטוס הזו כשראיתי אותה שוכבת בודדה על רצפת הנגרייה של הנגר הסודי שלי. היא עלתה הון, והבטחתי לבן זוגי סער שבסוף זה יהיה שולחן סלון, כזה שאין לאף אחד אחר. רק לא אמרתי לו שזה ייקח שלוש שנים.

– זה היה לפני שמיקולה נולד, נכון?
– נכון, מיקולה, איך ידעת?
– כי אחרת זה היה לוקח לך שלושה שבועות!

תכל'ס, צודק. בסוף, אחרי ששייפתי את נשמתי יחד עם העץ (אז עוד לא הייתי לי המלטשת שיש לי היום), מילאתי את החריץ שבמרכז הפלטה בטונות של אפוקסי והנחתי בתוכו חלוקי נחל קטנטנים, הגיע השכן החביב שלי בן המאה (לערך), שיפוצניק ביום ורוצח סדרתי בלילה (אחרת, למה הוא צריך כזה ואן מפחיד?) ועזר לי לסיים את הפרויקט. שייפנו עם כלים כמו שצריך, הרכבנו רגליים מעץ, צבענו כמה וכמה שכבות של לכה, ו-Voilà!

שולחן אקליפטוס2 שולחן אקליפטוס3 שולחן אקליפטוס4

פריט נוסף שאהוב עלי בבית הוא הכרית הזאת.

כרית חומה

לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה יותר טובה של הכרית, ששימשה הדום בבית של סבתא שלי לפני שנים רבות. תצטרכו לדמיין, שבתוך הבלאגן של דירת הסטודנטים שגרנו בה פעם, מסתתר מין פוף גדול וחום, קצת דומה להמבורגר ענק של 10 קילו בדרגת עשייה מדיום.

– לירון, יכול להיות שאמרת המבורגר?
– יש מצב. אתה רעב, מיקולה?
– אם את מזמינה, אז כן.

בסלון החדש שלנו, לא היה ספק שהכרית החומה זקוקה למהפך דחוף. נשאר לי די הרבה בד מהספסל הזה, וארגנתי בגרושים בסיס משאריות של הנגרייה השכונתית. יצא מדליק.

הדום1 הדום2

היום, ההדום הזה הוא באופן רשמי "הכסא של הדר". היא יושבת עליו כשהיא מציירת, מדביקה, משחקת ובעיקר כשהיא צופה בסרטים האהובים עליה: "מפלצות בע"מ" ו"פוגינים רוקדים" ("תזיזו את הרגליים", בדגש על סצנות של ריקודי פינגווינים המוניים).

פוגינים רוקדים

כן, כן, יש לנו הרבה סרטי DVD. כן, הכל מקורי. בהחלט, אישי היקר אספן כפייתי. וכן, יש לנו הכנה למקרן שיהיה ביום מן הימים.

ומי עיצב לנו את נישות הגבס ואת תאורת הלד מסביב לטלוויזיה ואת השידה ואת כל קונסטלציית הקולנוע הביתי שבתוך הקירות, ובכלל את כל הבית, אתם שואלים? ובכן, זוהי לא אחרת מאשר יעל גרזון, חברה יקרה בעבר, בהווה ובעתיד, שהיא מעצבת פנים מוכשרת ומדויקת מאין כמוה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

ומה הפרויקט הבא? ובכן, מיקולה החתים אותי על הסכם סודיות, וכל מה שהצלחתי להדליף הוא התמונה הזאת, של פרוסות נפלאות מעץ זית עתיק ומיוחד, שהולכות להפוך בקרוב מאוד ל… [צונזר]

פרוסות עץ זית

אז זהו. זה הבית שלנו. מה שאני אוהבת בו זה שהוא כל הזמן חי, כל הזמן מתחדש, ושתמיד יש בו מקום לעוד רהיט משופץ, לעוד פסל, לעוד קישוט ולעוד חפץ יפה שמשמח אותי בכל פעם שאני עוברת לידו, כי אני יודעת שעשיתי אותו במו ידי.

אני מזמינה אתכם להביא אלי כל רהיט שאתם אוהבים ורוצים להעניק לו חיים חדשים. מיקולה ואני נשמח להירתם למשימה!

בית היוצרת

רגיל

וואו.

מלא זמן לא כתבתי פוסט.

כמו שאתם בטח יודעים, מיקולה ואני היינו נורא עסוקים לקראת "בית היוצר" שהיה בסוף השבוע האחרון, במהלכו אמני כפר סבא, על שלל סוגי אמנותם, פתחו את בתיהם לקהל והציגו עבודות. גם אנחנו פתחנו את הבית, אירחנו המון חברים ובני משפחה, הכרנו מלא אנשים חדשים ועשינו כיף חיים. רציתי לשתף אתכם בכמה תמונות מהיומיים הגדושים שעברו עלינו – עלי באירוח, ועל מיקולה בזלילת מסטיקים עגולים. התמונות באדיבות אישי היקר 🙂

מסטיקים עגולים

לפני שכולם הגיעו, צילמתי קצת באינסטגרם:

צילומים לאינסטגרם

הנה הבקבוקים הדקורטיביים הממוחזרים שלי:

IMG_5221

המוביילים

IMG_5218

מתלי המגבות מקרמיקה בצורת פרצופונים

IMG_5214

שולחן הפיראטים (שעוד רבות יסופר עליו בקרוב…)

IMG_5225

כריות אותיות מפליז

IMG_5229

תיקי אייפד

IMG_5223

כרטיסי הביקור החדשים של מיקולה

IMG_5231

ואפילו ירדתי למטה כדי לצלם את השלט!

IMG_5226

כך נראה השולחן המלא בכל טוב:

שולחן מלא בכל טוב

ביומיים הבאים היו כל כך הרבה אנשים וחברים שהפסקנו לספור… למשל אפרת ומיה המ-ה-מ-מ-ו-ת, שהגיעו עם גורי (של מיה) ועם הילדים (יאיר ואיתמר בהתאמה):

אפרת ומיה

לא יאמן שאחר כך הצלחנו לגרום לשלושת הילדים שלנו לשבת על הספה, להסתכל למצלמה ולהיות כל כך מתוקים. דוגמנים או לא???

שלישיה מתוקה

הנה לילך אהובתי, מצולמת עם "כסאות לילך" שנעשו בהשראתה:

לילך

ואני, עם הפרצופונית שנעשתה בהשראתי…

פרצופונית

במהלך היום, הדר כל הזמן ניגשה לבדוק אם נשאר עוד בייגלה דגים, אמרה "אחרון ודי" ולקחה עוד קצת, אחרי דקה חזרה שוב, אמרה "אחרון ודי", ולקחה עוד קצת, וחוזר חלילה.

בייגלה דגים

בסוף, כולם היו עייפים, ואחותי הקריאה להדר ולעומר סיפור לילה טוב.

סיפור לילה טוב

אני שוב רוצה לומר תודה לכל מי שהגיע וביקר ופירגן, תבואו כל יום! (סתם, אל תבואו כל יום, נגמר לי הבייגלה)

ילדות עשוקה

רגיל

זו הדר.

IMG_3939

בגיל שנה ו-8 חודשים היא כבר מדברת בשטף של פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון, שרה את כל שירי הילדים, החגים והלילה-טוב, מתרוצצת בכל הבית (אבל לא בחדרים חשוכים), יודעת הרבה יותר טוב ממני מה היא רוצה וגם עומדת על כך.

חוץ מזה היא גם יודעת עוד כמה דברים בסיסיים שתינוק ממוצע אמור לדעת, כמו להבריג ("ויג את האופניים!")

IMG_4209

יש לה קצת ילדות עשוקה, כי אמא שלה, במקום לקחת אותה לג'ימבורי, לוקחת אותה להסתובב בחנויות לחומרי בניין (הלו? זאת המועצה לשלום הילד?)

IMG_4630

ובדרך כלל לא מרשה לה לגעת בכלום!

hadar tapet

אבל היי, יש לה את מיקולה!

הדר ומיקולה

הכל התחיל בסל הירוק

רגיל

הכל התחיל בסל הירוק.

זה הסל הירוק.

הסל הירוק

כשהייתי קטנה, אמא שלי ישר זיהתה בי את הפוטנציאל היצירתי, כי הרי אני שמאלית, ושמאלים הם תמיד נורא מוכשרים (ככה היא אמרה). אצלנו בבית לא היו כבלים (למרות שחזרתי וביקשתי בכל יומולדת), לא היה כלב (גם את זה ביקשתי בכל יומולדת. לא עזר) ואסור היה להרביץ לאחים הקטנים. אבל היה את הסל הירוק.

היום, הסל הירוק עומד בעליית הגג אצל ההורים שלי, אי שם בצפון הארץ. הוא קצת בודד, קצת זנוח, מסביבו מזוודות ישנות ושקיות מלאות בדברים, אבל חקוקים בו זכרונות ילדות קסומים.
פעם, הסל הזה היה מלא בכל טוב. היו בו פאייטים קטנים בכל צבעי הקשת, מחטים, מסרגות, חוטי צמר, חוטי רקמה, חוטי תפירה, ריבועי לבד, גליונות סול צבעוניים, שקיות של אקרילן, ספוגים, פונפונים בכל הגדלים, מקלות של ארטיק, אבנים קטנטנות מכל מיני סוגים, נצנצים, עיניים זזות גדולות, עיניים זזות קטנות, גרבי ניילון ישנים, עטיפות של מתנות, סרטים, שאריות בדים, בריסטולים מגולגלים, מנקי מקטרות, חרוזים, צבעי גואש, מכחולים ועוד אינסוף אביזרי יצירה משובבי נפש.

אני כבר לא זוכרת אילו יצירות נפלאות עשיתי מכל הטוב הזה, אבל מה שבטוח – שם הכל התחיל…