קטגוריה: משפחה

מקלחת תינוק

רגיל

סיפרתי לכם שאני בהריון?
לא?
איך יכול להיות?!
עברו כבר כמעט תשעה חודשים!

מממ… אולי זה בגלל שבהריון הזה (בניגוד לקודם) אני קצת פחות מרגישה בהריון כי אין באזור שלי אף אחד שמטריד אותי במשפטים האלמותיים –
"מה, עוד לא ילדת?"
"אז מה, את עוד פה?"
"לא בא לך ללדת, הא?"
"היא לא רוצה לצאת כבר?"
והכי מתחכם – "השמנת!"

אנשים תמיד מרגישים שהם צריכים להגיד משהו, לא? אז זהו – שלא! אתם תעזבו את הבטן שלי בשקט ואני מבחינתי מבטיחה להתעלם ברוב טקט מהקרואסון שוקולד שאתם בדיוק תוקעים. עשינו עסק?

אבל בסיבוב הזה, כשאני הולכת לעבודה בבוקר, יש לי רק את מיקולה לידי, והוא מצידו עוד לא אמר שום דבר. נראה לי שהוא בהכחשה. ככה זה אחים גדולים 🙂

מה שכן, אם מיקולה היה אומר משהו, נראה לי שזה היה בסגנון כמה מהמשפטים החמודים האלה. השאלתי אותם מעמוד הפייסבוק המצוין שכדאי לכם להכיר – "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם".

1273861_615224965214498_247756684_o 1921044_601047889965539_620679484_o 1979181_608095375927457_737185145_o

אז נסיכה מס' 1 כבר כמעט חוגגת 4 (הדר – למי שלא מכיר), ובקרוב תצטרף למשפחתנו הקטנה נסיכה מס' 2. לרגל המאורע המרגש שינסתי מותניים, ובין שיפוץ שרפרף אחד לחידוש כסא אחר הצלחתי להשחיל כמה רכישות ויצירות לטובת יורשת העצר הבאה. כי אם אף אחד לא מתכוון לארגן לי פה מקלחת תינוק (או "בייבי שאואר" כמנהג הגויים, טפו) – אני הולכת לארגן אחת וירטואלית לעצמי!

אז מה חדש אצלנו?

סלסילת חיתולים.
החיתולים של הדר תמיד היו מונחים על השידה ואף פעם זה לא היה נראה מסודר במיוחד. אז החלטתי, ביום הסערה הכי קר של החורף, על כוס סיידר חם, לסרוג סלסילה בדיוק למטרה מקודשת זו.

10898187_778026515620417_9042013424211508377_n

את הסלסילה סרגתי מחוטי טריקו בשלושה צבעים. נעזרתי בהדרכה הזאת, ושידרגתי אותה קצת על ידי שילוב השורות אחת בשנייה, פלוס תוספת פפיונים בארבעת הפינות.

DSC_0500 DSC_0506

אבל דבר אחד אני חייבת להבין: חיתולי ניובורן זה באמת כזה דבר פצפון?

DSC_0513

נעליים.
מכירים את המשפט "A girl can never have too many shoes"? אז יופי. הילדה עוד לא נולדה, אפילו שם עוד אין לה, אבל נעליים חדשות יש בשפע. למבחר דאגו דודה יעל ג., שהביאה משלוחה של נעלי בית מתוקות מניו-יורק (אחד לקטנה ואחד לגדולה, בכל זאת אסור לקפח):

2

ודודה ניקי, שסרגה מחוטי כותנה לא זוג אחד, לא שניים, אלא שלושה (!) זוגות אולסטאר פצפונות לפי ההדרכות האלו.

DSC_0521 DSC_0542

החלטתי לעשות לעצמי צילומי הריון "Like mother like daughter" עם האולסטאר הזעירות. ולא, זה שאני בקרוב אמא ל-2 לא אומר שאסור שיהיה לי פטיש לסניקרס! (במיוחד מגניבים כאלה שיש רק בלונדון)

1

בגדים.
אז מצד אחד, יש לי בבטן עוד בת ולא בן, מה שאומר שלכאורה אין לי סיבה לקנות בגדים. מצד שני, הדר נולדה בקיץ וזאת תיוולד בחורף (גם כן חורף) – כלומר סיבה מצוינת לשופינג! אז גייסתי את דודה יעל ב. ואת סבא כדי להביא לי חבילת אוברולים קטנטנים מקרטרס ניו יורק, ואני עצמי שמתי פעמיי לחנות צ'ילדרנז פלייס הקרובה לביתי ויצאתי עם שמלה וחולצה לאחות הגדולה (שוחד לקראת האחות הקטנה), וכן השלל הבא מהפליז הכי נעים בעולם, וכיסויי ידיים בילט-אין בשרוולים שהזכירו לי משום מה כותונת משוגעים (אבל זאת רק אני):

DSC_0520 DSC_0515

חוץ מזה, יש להם כל כך הרבה חליפות הורסות למסיבת בריתה, כך שהפאשניסטה לעתיד יכולה ממש לצאת מהבטן ישירות לטוטאל לוק מלא בדיטיילים מושקעים, כולל נעליים (טוב די, יש לי מספיק). ועוד חוץ מזה, שיש להם עכשיו 50%-70% הנחה על מגוון פריטים מקולקציית החורף (שווה) ואפילו פריטים ב-9.90 ₪ (שווה מאוד).

Picture 162Picture 163_

פרוייקטים עתידיים.

אז ככה נראית רשימת המשימות שלי לקראת הלידה:
עריסה – יש
תיק לבית היולדות – יש
בגדים אחרי כביסה ומסודרים יפה במגירות – יש
פלייליסט של שירים מרגיעים – יש
פוסט בבלוג – יש
סבא וסבתא, גיסים וחברים בהיכון – יש
צירים – אין!

נראה לי שכל מה שנשאר הוא פשוט לחכות שהפלא יצא לאוויר העולם בזמן הכי מתאים והכי נכון… ואחרי שזה יקרה, אני מבטיחה להכין לה נחשוש כזה כמו שהכנתי לאחותה הגדולה –

DSC_0789

וגם מובייל שם כזה, כי ברור שעם הגנים במשפחה שלנו היא תצא מהבטן וישר תדע לקרוא אנגלית –

Copy of מובייל שם - הדר

ואיזה שם יהיה כתוב שם אתם שואלים? האמת שאנחנו בעצמנו עוד לא יודעים… זה בטוח יהיה שם מהטבע, צריך להתחבר ל"הדר", בלי ח' ולא שם לועזי. תכתבו לי הצעות!

ומשהו מתוק לסיום:

מודעות פרסומת

חופש גדול. מאוד.

רגיל

וואו.

כבר מלא זמן לא כתבתי כאן.
מלא!

יש לי הרבה תירוצים, וכל אחד יותר מוצלח מהשני.
למשל:
היה חופש גדול.
הייתה מלחמה.
הייתי בחו"ל.
המלחמה המשיכה עוד קצת.
הקטנטונת שלי התחילה גן עירייה.
הייתה הכנה נפשית לקראת ראש השנה.
ואז היה ראש השנה.
והיה חם. אבל ממש.

טוב, הא?

ובתכל'ס, כולכם גם הייתם עסוקים בכל הדברים האלה אז גם ככה לא היה לכם זמן לקרוא אותי… לא ככה? אבל העיקר שאתם שמחים שחזרתי!

– גם אתה שמח שחזרתי, נכון, מיקולה?
– [שקט. חושך]
– ה-ל-ו? אתה שם?
– מיקולה יושב לבד בחושך.
– מה, הלכתי לכמה ימים לבלות עם הבת שלי וכבר נהיית פולנייה זקנה?
– מיקולה לא פולנייה ובטח שלא זקנה.
– אז למה אתה יושב לבד בחושך?
– כי המפסק הזה גבוה מדי!

אופס. כנראה שהשארתי אותו קצת יותר מדי זמן לבד. אבל לא נורא. עכשיו, כשחזרנו לשגרה, יהיה לי הרבה זמן בשבילו. בינתיים, כדאי לכם לראות איזה כיף עשינו: בכל זאת, חופש סוכות מתקרב בצעדי ענק ויש לכם יותר משבוע להעסיק את הפושטקים הקטנים.

תחנה ראשונה: סלובקיה

ארזנו את כל המשפוח'ה (המורחבת) והמראנו לסלובקיה. יש לי הרבה מה לכתוב על המדינה הזאת אבל עדיף שאני פשוט אראה לכם את זה. אז למה סלובקיה?

בגלל החמימות של העץ ששורה שם בכל פינה

DSC_0322

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שפע הפרי שגדל שם כמו גן עדן קטן

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שאפילו דבר טריוויאלי כמו גן שעשועים, נראה שם כאילו היה לקוח מהסיפור "היידי בת ההרים"

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל מזג האוויר הנהדר, עם שמש מלטפת

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

וגם קצת גשם

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

בגלל התחושה של פעם, שהוכיחה את עצמה לקול מצהלות הילדים

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

ובגלל ההיסטוריה ששורשיה נטועים עמוק בהר

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

בגלל עבודות היד המרתקות שהסלובקים עושים במיומנות רבה

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

בגלל האוכל הטעים, שנעים גם לכיס (דג שלם עם תוספות וכוס בירה ב-40 שקלים!)

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

בגלל הטבע הפראי

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

ובגלל שהכל שם פשוט נראה כמו גלויה

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

וזה בשבילך, מיקולה – עיר שלמה על שמך

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

תחנה שנייה: המוזיאון לאמנות

זה מה שעשינו ביום בהיר אחד של חופש (אמנותי). דה-וינצ'י ודאי מתהפך בקברו למראה היצירות הללו, אבל היא, הקטנה, הייתה מאוד מרוצה להשאר בתחתונים ולמרוח את עצמה ואת כל הבית בגואש.  כל מה שצריך הוא כמה מכחולים, מברשות וצבעים (מזל שיש לאמא בבית), גליל נייר גדול, והרבה סבלנות.

DSC_0019 DSC_0034 DSC_0026 DSC_0046

תחנה שלישית: שמח במטבח שלנו

בהתחלה, התאמנו על יבש, עם בצק צבעוני וארסנל כלים שלא יביישו שף קונדיטור פריזאי ממוצע.

לא משנה שאחר כך המטבח שלי נראה כמו תוצאותיו הקטלניות של ההוריקן קטרינה, מלווה בצונאמי, פלוס מלחמת מאה השנים ולקינוח עשר המכות – הילדה נהנתה וגם אבא שלה.

DSC_0770 DSC_0783 DSC_0790

אחר כך התאמנו על רטוב. הכנו את עוגיות הפיצוץ ("מושלגות") הנהדרות האלו של קרין גורן. אל תפתחו ציפיות, הכל נגמר באחת!

DSC_0029 DSC_0067 DSC_0073 DSC_0075

תחנה רביעית: שמח במטבח (לא שלנו)

במהלך חודשים יולי-אוגוסט נערכו סדנאות בישול חווייתיות ברשת המסעדות "BBB". גם אנחנו הוזמנו לאחת כזאת. יש לציין שפרט להנאה, שהיא מטרה נעלה בפני עצמה, כל ההכנסות מהסדנאות נתרמו לעמותת "חיים".

ההמבורגר שהדר הכינה ברוב כשרון (אמא עזרה) תפס את תשומת ליבו של השף אודי פרץ.
Picture 1442

כאן הוא מפציר בהדר לגלות לו את המתכון להמבורגר המושלם, והיא, בתגובה, מוכנה רק להראות לו איך השמלה שלה מסתובבת.
Picture 1470

תחנה חמישית: שבדיה

אז לא, לא נסענו שוב לחו"ל, אבל כן יצא לנו (כחובבות עיצוב) לבקר בדבר הכי קרוב לשבדיה – איקאה. אחרי שהתרוצצה בכל החדרים, ניסתה את כל המיטות, בחרה ריהוט חדש לכל הבית, והתלכלכה עד כלות בגלידה בשנקל – הדר פשוט התיישבה לה על כסא נוח מדגם (שם קשה להגייה כלשהו) והלכה לנוח.
DSC_0524

תחנה שישית: קצת קולטורה

אי אפשר להעביר חופש שלם רק ברביצה מול ערוץ דיסני ג'וניור, צריך גם קצת לספוג תרבות. בחופש הזה היינו בשתי הצגות – "קפטן צין ומשקפת הזמן", ו"דוקטור דוליטל בקרקס".
Picture 1694 Picture 1495

מה טוב בשתיהן? שתיהן מפעילות את הילדים בקהל, שתיהן מקוריות, סוחפות ומלאות בתלבושות מרהיבות, שתיהן מספיק קצרות כדי לא לאבד סבלנות ומספיק ארוכות כדי להספיק ליהנות.

מה פחות? אולי זו אני שיותר מדי ביקורתית, אבל לפי הרגשתי, בשתיהן הסיפור היה קצת לא מהודק, והתפזר מחוץ לקו העלילה הראשי – לעבר כל מיני מסרים גדולים מדי (או פחות קשורים) שהיוצרים ניסו להעביר. בכל מקרה, לילדים זה בטוח לא הפריע והדר נהנתה מאוד (או לפחות לא טיפסה על הכסאות).

"קפטן צין" עולה שוב בתאריכים 25.10 ו-24.11, לפרטים לחצו כאן.
"ד"ר דוליטל" עולה ב-12.10 והפרטים כאן.

תחנה שביעית: קייטנת סבתא

לקייטנת סבתא היו 2 מחזורים – מחזור ראשון בתחילת החופש, שרק עם הפעילויות שהיו במהלכו אפשר למלא בלוג שלם, ומחזור שני בסוף החופש, אליו נסענו שתינו ברכבת. רכבת היא כשלעצמה אטרקציה היסטרית, אבל רק אם מביאים תעסוקה. במקרה שלנו – נשנושים, אייפון, חוברת צביעה, וילדה שלא סותמת את הפה (לא הילדה שלי. הילדה השנייה שהתיישבה לידינו וחפרה להדר על לקים ושמלות כל הדרך… Ugh!).

ככה זה נראה מקדימה:
DSC_0615

וככה מאחור, אם תהיתם במה היא כל כך שקועה:
DSC_0600

תחנה שמינית: פרה-היסטוריה

כמו כל עמישראל, ביקרנו גם אנחנו בתערוכת "הדינוזאורים באים" בעזריאלי. חוץ ממחירי המזון המופקעים (תביאו מהבית), התערוכה עצמה מושקעת, מרתקת ומרהיבה, לא מפחידה וגם הגדולים נהנו. הסרט התלת-מימדי לא חובה, אבל לעומת זאת, את ההצגה שמתקיימת בכמה מועדים לאורך היום תשתדלו לא להפסיד.

DSC_0391 DSC_0264 DSC_0296

התערוכה מתקיימת עד 18.10 והפרטים כאן. שווה לקנות כרטיסים מראש ודרך הטבות של חברות שונות.

תחנה תשיעית לקינוח: מנגו

מה שלא הספקנו בחופש, הספקנו כמה ימים אחריו. נענינו לקריאה נרגשת בפייסבוק, בה נאמר כי ברמות השבים שוכן לו מטע מנגו ענק, שפירותיו לא יימכרו העונה, והם מחכים לקוטפים נלהבים כמונו שיבואו לגאול אותם מענפיהם, במחיר סבבה של 5 ₪ לקילו. כמובן שהגענו בשמחה, קטפנו והתענגנו על הפרי המשגע הזה.

DSC_0878 DSC_0868

unnamed

צילום: שרון מרקל

צילום: שרון מרקל

הבעיה היחידה היא, מה עושים עם כל ערימות המנגו האלו… כלומר מה שנשאר אחרי שזללנו את זה במשך שבועיים. אז לקינוח – מתכון לגלידת מנגו ביתית.

טוחנים מנגו בבלנדר.
מקציפים שמנת מתוקה. אפשר גם שתיים, תלוי כמה הגזמתם עם המנגו.
מערבבים את הכל ושמים בפריזר.
מערבבים כל חצי שעה. עושים את זה 4-5 פעמים.
מחכים לבוקר ואוכלים את הכל.
סה טו.

מועדים לשמחה!
לירון

פיראטים VS. נסיכות

רגיל

כן, אני מודה.
יש לי פטיש לפיראטים.
תמיד היה.

אתם חייבים להסכים איתי בעניין הזה. אין מגניב ואקזוטי מיורד-ים קשוח, מסוקס, שטוף-שמש, למוד-קרבות, דובר אנגלית במבטא שמתגלגל על הלשון, אוחז בחרב מושחזת בידו האחת ומניף דגל גולגולת שחור-לבן בידו השנייה.

הבעיה היחידה היא שבסרטים עושים לכולם שיניים מזעזעות ומדביקים להם על הכתף תוכי שלא סותם ת'פה. קצת פחות סקסי ככה, הוליווד, לתשומת ליבך!

jack-captain-jack-sparrow-32570245-1920-796

על איך התחיל הרומן המתמשך שלי עם הפיראטים כתבתי בעבר בפוסט הזה, אז אתם כבר בטח בעניינים. לכן, לא פלא שכשהגיע היומולדת של בתי בכורתי בת השלוש, יצאתי למשימה, חדורת מוטיבציה שלא הייתה מביישת אף פיראט בדרך לאוצר האבוד.

אבל, מכיוון שבתי קטנתי היא, באורח פלא, נסיכה קטנה בהתהוות, שהצבע האהוב עליה הוא ורוד (רחמנא ליצלן), היה צורך להתחשב גם בזה.

בואו נגיד שכשראיתי את צלחות המסיבה המגניבות של HIPHIP, כל הדילמות נפתרו. גם פיראטים וגם ורוד במוצר אחד שהזמנתי מיד!

בעקבות הצלחות הגיעו גם כוסות ורודות, בעקבות הכוסות – מפיות פיראטים מצוירות, בעקבות המפיות – מטבעות שוקולד ומעמד לקאפקייקס והפתעות לילדים ומשחק חברה ועוד ועוד דברים שקשה מאוד להתנגד להם. בכל זאת, טובת הילדה עומדת לנגד עיני!

photo 1

מפה לשם מצאתי את עצמי מציירת כרישים אימתניים באמצע הלילה וגוזרת מפרשי נייר לסירות קאפקייק לפנות בוקר. במקום לגולל בפניכם את כל ההכנות להפקה, אני פשוט אראה לכם.

הורדתי טמפלייט של דגלי פיראטים מכאן

DSC_0481 (Copy)

 ועם קצת דבק סטיק הם הפכו לדגלונים לקישוט המנות

photo 3

זילפתי רק 200 נשיקות (בניגוד ליומולדת של שנה שעברה, אז יצאו לי 500)

photo 2

ציירתי וחתכתי כריש, שעתיד להפוך לשוס של המסיבה

DSC_0513

גזרתי מפרשים קטנים (טרפזים שחורים עם גולגולת חמודה באמצע) ונתתי להדר לצבוע בוורוד. זה העסיק אותה אחה"צ שלם (CHILD LABOR ALERT!)

DSC_0506 (Copy)

ויצאו מזה הקאפקייקים הכי הורסים בעולם, לפי המתכון הסודי של יעל

DSC_0522 (Copy)

את אותה גוגולת ציירתי בטוש על לוח פוליגל שעלה לי 10 שקלים, ובתוספת מקל של מגב – הרי לכם מפרש לספינה!

DSC_0001 (Copy)

כיסיתי במפת אל-בד שחורה את השולחן, וגם כמה דברים שהיו לי בבית, כדי ליצור משחק של גבהים על השולחן

DSC_0516 (Copy) DSC_0518 (Copy) DSC_0521 (Copy)

וסידרתי פינות ישיבה אלטרנטיביות

DSC_0022 (Copy)

בזמן הזה, סער אישי שיחייה היה בסופר, ונאלץ להתמודד עם מוצרים שאף גבר בחיים לא שמע עליהם

אבקת סוכר
אבקת אפייה
בצק סוכר
קמח תופח
יוגורט BIO
וקולורבי

– לירון, אם זה מה שאת עושה בגיל שלוש, מה תעשי לה בבת-מצווה?
– זה חד פעמי, מיקולה, החל משנה הבאה יהיה רק במבה.
– את בטוחה, לירון?
– אתה יודע מה… אולי במבה תוצרת בית.

וככה זה נראה דקה אחרי שהנחתי את כל הדברים, ושנייה לפני שהמון זועם איים לפרוץ את הדלת לגג שלנו על מנת להסתער על התקרובת. בעור שיניי הצלחתי להוציא כמה תמונות לפני שהכל חוסל בשיטתיות. לא שאני מתלוננת.

DSC_0584 (Copy)

ובקלוז-אפ

DSC_0579 (Copy) DSC_0580 (Copy)

       DSC_0564 (Copy)

DSC_0573 (Copy) DSC_0575 (Copy)

עשיתי גם שלטים קטנים והומוריסטיים לכל מאכל, והדבקתי עם וושי טייפ

DSC_0565 (Copy)

DSC_0576 (Copy) DSC_0570 (Copy) DSC_0592 (Copy)

גם שולחן השתייה קיבל תשומת לב

DSC_0591 (Copy) DSC_0587 (Copy) DSC_0585 (Copy) DSC_0589 (Copy)

הלקוחה מרוצה…

DSC_0596 (Copy)

השודדים הקטנים מרוצים…

DSC_0657 (Copy) DSC_0624 (Copy) DSC_0628 (Copy) DSC_0871 (Copy)

ואפילו המבוגרים מרוצים…

DSC_0748 (Copy) DSC_0650 (Copy) DSC_0644 (Copy) DSC_0618 (Copy) DSC_0615 (Copy) DSC_0630 (Copy)

הילדים זרמו באופן מרשים על כל הפעילויות, החל מעמדת הקעקועים:

DSC_0600 (Copy) DSC_0617 (Copy) DSC_0634 (Copy)

וגם במשחק קליעת החישוקים על העכביש (כולם רימו, נו אז מה)

DSC_0762 (Copy) DSC_0703 (Copy)

כולם זכו בפרסים כמובן, ועשו בהם שימוש נאות

DSC_0734 (Copy) DSC_0738 (Copy) DSC_0729 (Copy)

אפילו המבוגרים.

DSC_0868 (Copy) DSC_0912 (Copy) DSC_0914 (Copy) DSC_0846 (Copy)

אבל הכי כיף היה להצטלם בתוך הפה של הכריש

DSC_0768 (Copy) DSC_0666 (Copy) DSC_0668 (Copy) DSC_0664 (Copy) DSC_0931 (Copy)

בסוף כל הילדים חיבקו את הדר לפי התור. זה היה כל כך חמוד והיא היתה בעננים!

DSC_0811 (Copy) DSC_0812 (Copy) DSC_0823 (Copy) DSC_0807 (Copy)

ואז עוד הייתה עוגה…

DSC_0785 (Copy) DSC_0837 (Copy) DSC_0834 (Copy)

מזל טוב פיראטית קטנה… סליחה, נסיכה קטנה 🙂

DSC_0819 (Copy)

*******************

המון תודה לאמיר מחברת HIPHIP על הכלים החד פעמיים והתוספות – צלחות, כוסות, מעמד לקאפקייקס, מפיות, קיסמי חרבות, משחק העכביש, רטיות שחורות וורודות והמון המון מטבעות שוקולד. בקרו אותם באתר שלהם וגם בפייסבוק. וכמובן ללירז בללי שושן שדאגה שזה יקרה!

תודה לשרון, לאסתי ולסער על חלק מהצילומים, יצא לכם הורס!

תודה לאמא שלי שמצאה חלק גדול מהאביזרים של התפאורה בכל מיני ארונות נשכחים בעליית הגג!

וכמובן תודה לכל מי שבא לשמוח איתנו 🙂 נתראה בשנה הבאה (רק במבה, כן?)

חנות הרהיטים של יעל

רגיל

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל במחוזותינו, חודש מאי הוא כנראה "חודש ימי ההולדת" הבלתי-מעורער. רק מלחשוב על כל האנשים הנפלאים שחוגגים בחודש הזה נהיית לי סחרחורת, שאני חייבת לשבת רגע עם כוס מים קרים לפני שאני בודקת את חשבון הבנק שלי.

אני רק אתן לכם טעימה כדי שתבינו כמה נשים מיוחדות חוגגות החודש.

אמא שלי המדהימה בעולם
אחותי היחידה וההורסת
הבת שלי מחמל נפשי
גיסתי המהממת ביותר

ויעל – החברה הכי טובה EVER! שחוגגת יומולדת ממש ברגעים אלה ושעליה רציתי לספר לכם היום.

946626_10151926707007738_1578741297_n

התמונה כאן למטה היא כנראה התמונה הכי מוקדמת שלנו יחד. נשים בהריון ובעלי קוצב לב – מומלץ להימנע!
מדובר פה במדורת ל"ג בעומר שהתרחשה אי שם בשנות ה-90. לי היה גשר וליעל היה שיער קצר, ושתינו ללא ספק התלבשנו גרוע בכל קנה מידה אופנתי.

photo

עכשיו, אחרי שהתאוששתם מההלם, הנה כמה דברים שלא ידעתם על יעל ושלא העזתם לשאול.

ליעל היתה תקופה לא קצרה בכלל של קרחות. אחרי כל תספורת, אני הייתי מקבלת ראשונה את הזכות לעשות לה ספיחס על הקוצים.

100-0004_IMG

יעל יכולה להרים אפילו אנשים עם עצמות כבדות כמו שלי (הזוג ברקע, אם אתם קוראים את זה, אנא הזדהו).

photo 1

יעל היא בעצם קאוגירל במסווה של בחורה רגילה לחלוטין (צולם לפני שהסוסים התחילו לזוז).

photo 2

ליעל יש שני מתכונים שאני בשום אופן לא מצליחה להחליט מה מביניהם יותר טעים – סלט חמוציות אלוהי או קאפקייקס נוטלה מושחתים – אז היא תמיד חוסכת לי את ההתלבטות ומביאה את שניהם.

10314664_10152406116253158_2658684890755902563_n

ליעל יש כלבה מצחיקה ומטורפת בשם מיקה, שתעשה הכל (הכל) בשביל חטיף לכלבים.

858680_10152818154787738_8900796230671233540_o

היא אפילו הכינה בובה בדמותה בסדנת הלבד שלי!

DSC_0816

ותמיד כשיש לאחת מאיתנו יומולדת, השנייה מזמינה אותה לסושי ב"Moon". באיזשהו שלב הבנו שזה קצת טיפשי, אז מעכשיו כל אחת משלמת על עצמה.

1533805_10152747371417738_212757992_n

– לירון, את חושבת שיעל תסכים לצאת עם מיקולה?
– אם תתאמץ מאוד, מיקולה, נראה לי שיש לך סיכוי. בחורה כזאת לא רואים כל יום.
– ואיפה היא גרה?
– ובכן, בשביל זה תצטרך להגיע עד נתניה.
– נתניה?! למה נתניה?
– למה לא? זו עיר עם יתרונות ברורים.
– מממ…
– יש שם חנייה!

אבל יש יתרון הרבה יותר ברור. נתניה היא ללא ספק עיר המציאות של ישראל. כשאמרתי את זה, יעל ענתה לי:

קראו לה בהרבה שמות – עיר הפשע של ישראל, הריביירה של ישראל, העיר הצרפתית הראשונה בישראל – אבל עוד לא קראו לה עיר המציאות של ישראל.

אבל מה, עם המציאוּת, כלומר – עם המציאוֺת, אין להתווכח.

לא פעם ולא פעמיים קיבלתי מיעל טלפון בהול, בדרך כלל בשמונה לפנות בוקר, לגבי רהיט נטוש כזה או אחר, שיש להצילו במיידי, ולרוב נעניתי בחיוב. לא תאמינו, אבל יעל כבר מצאה לי (בנתניה, כן):
כורסה קטנה
כורסה גדולה
שולחן סלון
מסגרת לתמונה
ושרפרף (עם בולי מס מותרות מקוריים!)

ואלה רק הדברים שאשכרה לקחתי!

אז אחרי שיעל סיפקה לי חומרי גלם לשנה, החלטתי לגשת למלאכה ולהתחיל לעבוד על זה. התחלתי בכורסה הקטנה. הנה תמונות ה"יש פוטנציאל" שלה:

DSC_0700 DSC_0702 DSC_0705

אז התחלתי לשייף, ומתחת נגלה עץ יפה וחזק ונעים, שביטל לי מיד את התוכניות להחביא אותו מתחת לצבע שמנת.

DSC_0355

השארתי את העץ, צבעתי בלכה בצבע דבש וריפדתי בבד מטריף מ"דנדו". התוצאה לפניכם.

כורסה אחרי DSC_0801_ DSC_0802_

נכון יפה?
אם בא לכם על הכורסה הזאת, היא כאן בחנות, ואם אתם חברים של יעל, אתם מקבלים אותה בהנחה רצינית, כדי שיישאר לכם עודף לקנות ליעל מתנה שווה 🙂

ולך יעל אהובתי, שתמיד נשאר החברות הכי טובות, כמו שרק אנחנו יודעות! נשיקות וחיבוקים – בדייט שלנו הערב 🙂

פסח ומגירת הגרביים שלי

רגיל

אז מה, כבר פסח, הא?

למקרה שתהיתם, הדר יודעת את כל המילים של מה נשתנה. היא אפילו יודעת את הפירוש של המילה "מסובין", ושעוף זה חמץ. מה שמלמדים היום בגנים, זה משהו.

אחד הזיכרונות הכי חזקים שלי מליל הסדר כילדה, הוא העניין עם האפיקומן. סבא היה עוטף אותו במגבת מטבח, סבתא או אמא או דודה היו נעלמות עם החבילה במטבח, ובאורח פלא, החבילה הייתה משוגרת למסתור במקום אחר לחלוטין בבית. מוצא האפיקומן היה מקבל…

– אופני BMX חדשים עם גלגלי עזר ופרנזים בצדדים!
– לא, מיקולה, קרוב. גרביים.
– טיסה ליורודיסני כולל כל הפינוקים ופגישה אישית עם פרנסואה הולנד!
– מיקולה, אמרתי גרביים. לא שמעת?
– כלב?
– גרביים, מיקולה, גרביים.
– מיקולה יודע! תחתונים!
– קרוב. גרביים.

אז זהו. כל הילדים (לא משנה מי מצא את המצה) נעמדו בשורה, וסבא שלי הגיש לכל ילד בתורו חבילת גרביים (לפעמים תחתונים), על אפו ועל חמתו של המוצא הישר.

עכשיו אמא שלי קוראת את זה ואומרת "נו, איזו ילדות עשוקה היתה לך!". אז אמא, הכל בסדר, זו היתה מתנה מצוינת. חלק מהגרביים האלה אפילו עולים עלי עד היום!

אספתי לכם כמה מתנות חג מהממות לקטנטנים שלכם (למקרה שלא יהיו גרביים בחנות), כמה בגדים יפים ל-סדר ולחופש, וכמה פעילויות כיפיות שיעבירו לכם את הסיוט ושמו "3 שבועות חופש" ברגוע. נתחיל?

מתנות

כמה שלא תתעבו את הטלוויזיה, בחופש הכי נוח לזרוק עליה את הילדים. הקטנה שלי מעדיפה אנימה יפנית, או ליתר דיוק, סרט אחד בשם "השכן הקסום שלי טוטורו". היא צופה בו בריפיט ואני נופשת לי על הספה עם האייפון (אמא למופת – זאת אני). בקיצור, אם הילדים שלכם גם כאלה, הם צריכים כריצ'רץ' – 4 כריות שמתחברות לפוף/שזלונג אחד ארוך ומפנק. להשיג אצל דנה שיינהורן בחנות שלה "בייביסיטר" במרמלדה.

456122 456121

מוצר שגיליתי רק אתמול, ואני לא מפסיקה להתלהב ממנו, הוא התכשיטים המתוקים-מתוקים (תרתי משמע) של אסתי כהן. אסתי יוצרת מפימו קאפקייקים, קומקומי תה, חתלתולים, סושי ודונאטס מיניאטוריים – ותולה אותם על שרשראות ועגילים שפשוט בא לתת בהם ביס קטנצ'יק קטנצ'יק (שלא ייגמר חלילה). כנסו לאתר ותווכחו בעצמכם.

10007536_10151965829561993_7452918410061987479_n 10154996_10152094074041633_870461736329141667_n

לעומת זאת, מותג שאני עוקבת אחריו (בחשאי) כבר הרבה זמן, הוא "עמנואלה", החנות של לילך עמנואל. יש לה כל כך הרבה מוצרים (בעיקר לילדים אבל לא רק), וכולם כל כך עדינים ותפורים בצבעים כה נעימים, שפשוט בלתי אפשרי לבחור. לכן החלטתי להראות לכם כמה דברים! אז אם בא לכם להכניס קצת משב רוח רענן לחדר הילדים – הייתי הולכת על כריות הנחשוש היפות ועל קישוטי העוגנים לתלייה על הקיר. לפרטים, כנסו לפייסבוק.

988440_571271329646401_1731475216_n 1932291_561356787304522_2096086241_n

עוד יוצרת מוכשרת (כולן נשים, ככה זה) היא ענבל טננבאום, מ"כפתורים – אמנות בנייר". ענבל עושה כל מה שקשור לנייר וסקראפ – החל מכרטיסי ברכה, דרך שלטים לחדר, ועד לאלבומים מעוצבים (פסח זה זמן מצוין לעשות סדר בתמונות המשפחתיות). אני אוהבת במיוחד את התמונות הדקורטיביות שלה – תוספת מקסימה לחדר הילדים. כנסו לפייסבוק ותגלו עוד המון דברים חמודים.

1962728_789041117790477_639170957_n 10153669_788476221180300_1846348752_n

בגדים

לא יודעת אם שמעתם, אבל המותג האמריקאי The Children's Place הגיע לארץ לאחרונה, ולא מזמן נפתחה חנות ראשונה באזור המרכז (בכפר סבא! כמה נוח!). אני לא רוצה לדבר על הקולקציה ה"רגילה" שלהם, העשירה בצבעים, והדפסים חמודים, ודיטיילים מושקעים, ובכלל מלאה בשמחת חיים. אני דווקא רוצה שתשימו לב לקולקציית ה Dressy שלהם, כי אחרי פסח היא נעלמת ועכשיו בדיוק זה הזמן לקנות שמלות מהממות לפסח, או חליפת דון ז'ואן לגברברים הקטנים.

DSC_0390 DSC_0391 DSC_0385

ברשת שילב בטוח תמצאו משהו ללבוש כי יש להם המון קולקציות השנה, החל מבגדי הג'ינס ודמויי-ג'ינס לקטנטנים, בגדי גוף חדשים עם הדפסים מגניבים של כלי עבודה (אני צריכה כזה לתינוק הבא), קולקציית חיות סופר-חמודה וכמובן שמלות נסיכותיות מאוד. אבל בעיקר כדאי לשים לב לקולקציית לבוש החוף של השנה, שהפריטים השווים במיוחד בה הם בגדי הים בדגמי מלחים לגברברים, והגלביות (!) הרקומות לבנות.

2014-04-09_134016 2014-04-09_133922

פעילויות

זה קצת משוחד להמליץ על סדנאות הלבד שלי, אבל אין לי ברירה אלא לעשות זאת, פשוט כי כל כך כיף בהן. ובדיוק עכשיו, במהלך חופש פסח, מתקיימות סדנאות מיוחדות להורים וילדים, בהן הילדים מכינים לגמרי בעצמם בובה או תמונה לחדר. כנסו לפייסבוק ותראו איזה תוצרים מקסימים הכינו בסדנאות שלי, ולחצו כאן כדי להירשם.

DSC_0404

אם אתם בצפון (כמובן שאתם בצפון, כולם בצפון), ובא לכם סדנה משפחתית, לכו לסדנאות של רחלי מ"יוצרים בירוק". מדובר בסדנאות מיוחדות ואקולוגיות מאוד של יצירה בעיסת נייר. אז קחו את בקבוק השמפו לרצפות שהרגע סיימתם (כי ניקיתם לפסח, לא?), סעו למושב לימן והכינו ממנו כלי אחסון מגניב. כנסו לפייסבוק של יוצרים בירוק ותבינו במה מדובר – התמונות מדברות בעד עצמן.

61362_128238177225277_319336_n

חג שמח!!!

מחכה לי ועוד איך

רגיל

זוכרים שלפני מלא זמן, כשכתבתי פוסט על אהבתי ללונדון, הזהרתי שמתוכנן לי בקרוב טיול לעיר היפה בעולם? ואתם מכירים את זה שכשחוזרים מחו"ל אז צריך איזה חודש
לנוח
לפרוק את המזוודות
לעשות כביסות
להתלהב מהרכישות
לחלק את כל המתנות
לסדר את התמונות
להראות את התמונות לאורחים חפים מפשע
ולאכול את כל השוקולדים

אז זהו.

– לירון, שוב פעם את והתירוצים שלך למה לא כתבת פוסט במשך חודש (!) שלם?
– מיקולה, אני מזהירה אותך!
– מיקולה לא מפחד ממך.
– עוד הערה כזאת ואני עוצרת לך את אספקת ה-M&M's!
– [שקט]

עכשיו אפשר להתחיל.

DSC_0061

זאת פעם ראשונה של זוגי היקר בלונדון, ופעם שלישית שלי. לכן החלטנו שנעשה כמה אטרקציות חובה (בשבילו) וכמה שופינג (בשבילי? פחחח. בפועל הוא קנה יותר).

בפוסט הזה אני ממש לא מתכוונת להלאות אתכם עם נתונים טכניים על הלונדון איי, ההיסטוריה של הביג בן או שעות הפתיחה של חנות המזכרות של כנסיית ווסטמיניסטר, גם כי את כל אלה לא הספקנו וגם כי בשביל זה יש את גוגל. מה שאני כן מתכוונת הוא לעשות לכם חשק ללונדון ולהכיר לכם מזווית המצלמה שלי את העיר הצבעונית בעולם, גם אם בעצם קוראים לה "העיר האפורה". מוכנים?

כהרגלנו בקודש – שיר רקע:

 הגענו ללונדון בתקופה הכי שווה בשנה – 26 לדצמבר, בדיוק השבוע היפהפה הזה שבין כריסמס לניו-יירז, וליתר דיוק בדיוק ביום שבו קורה בלונדון סייל הסיילים הגדול, הידוע בכינויו Boxing Day. מקור השם הוא בקופסאות המתנות שאדונים נהגו לתת למשרתים שלהם בימים עברו, אבל תכל'ס מדובר ביום בו את (ויסלחו לי הזכרים) נאלצת להדגים את כל ידיעותייך באיגרוף תאילנדי משולב בטקטיקות קרב מגע שלמדת בטירונות, על מנת להשיג את תיק הלואי ויטון הנחשק שבהנחה היסטרית מידי המהגרת היפנית דאן 7 בקראטה שבדיוק חטפה לך אותו מהמדף.

DSC_0495

למזלי, לא חשקה נפשי בפריט שכזה, ואת אסטרטגיית הלחימה שלי יישמתי בניסיון לצלם אותו בלי שאחד השומרים מהקג"ב יראו אותי וישסו בי את הבולדוגים הצרפתיים שלהם, או גרוע מכך – יעניקו לי במתנה את אחד התיקים הכעורים הללו.

לעומת זאת, את רוב הוני עלי אדמות בזבזתי בבית המקדש השלישי, הידוע לכל ישראלי מן היישוב בשם Primark. כשאת מוצאת לבתך הפעוטה סוודרים באווירת כריסמס בכזאת מתיקות ובכזה מחיר מופרך, אי אפשר להגיד להם לא. אז מה אם כל שאר הלקוחות בחנות מדברים עברית?

DSC_0048

ברחובות אוקספורד, ריג'נט והסביבה בטח כבר הייתם, אבל האם זה היה בכריסמס? אם לא, אז כנראה שאתם צריכים לנסוע שוב. זו חווייה אחרת לגמרי.

 Picture 325 DSC_0562 DSC_0069

גם לסטר סקוור חוגגת ומתקשטת בלונה פארק צבעוני.

DSC_0569

שלא לדבר על העצים המעוטרים בנורות צבעוניות קטנטנות בכל פינה. למה שלא נאמץ את זה גם אצלנו? זה צבעוני ומשמח ויש מתחת מתנות, מה רע.

הנה אחד מתיאטרון Dominion בו ראינו את המופע We Will Rock You (בזבוז זמן משווע, אלא אם כן אתם חולים קשות על להקת קווין).

DSC_0004

ועוד כזה מקסים ממוזיאון Natural History Museum

DSC_0139

ואחרון חביב מהTower of London  בשעת בין ערביים מופלאה שכזאת.

DSC_0453

ואם כבר בכריסמס עסקינן, גשו נא לחנות M&M's שבלסטר סקוור ותצטיידו במנה לא מבוטלת של צבעוניות, מתנות וסוכר מזוקק.

DSC_0038 DSC_0044

לשופינג של כל מיני ענתיקות ופיצ'פקעס אני אשלח אתכם לשוק פורטבלו. זכרתי לו חסד נעורים מהפעם הקודמת שביקרתי בו, לפני 10 שנים, כשהצלחתי לדוג בו מעיל קשמיר ארוך בצבע חציל במחיר מגוחך. היום הוא קצת פחות מלהיב, אבל עדיין נורא כיף להסתובב בו.

ולמרות שזה כאילו שוק, עדיין די יקר שם. אם לא, כנראה שהייתי קונה את כל הידיות

DSC_0953

ואת כל הגלופות

DSC_0955

ואת כל המחברות על כריכותיהן המיוחדות

DSC_0980

ואת כל האוברולים הלונדוניים והסינרים ההורסים (בהנחה שהיה לי תינוק ולא ילדה דעתנית)

DSC_1035 DSC_1036

ובכלל את כל החנות הזאת שנקראת Pylones (מוקדש לרחלי זוסימן)

DSC_0981

סער, מצידו, היה קונה בשלמותו את מחסן ה-DVD הזה, מעמיס על מכולה ומבלה את שארית ימיו בצפייה.

 DSC_1039

לסיכום החוויה, קינחנו בקרפ נוטלה ובננות

DSC_1009 DSC_1011

היה לנו קר ושרפנו הרבה קלוריות בהליכה, אז מגיע לנו, וחוץ מזה שהמקום עם היוגורטים והבראוניז היה סגור. אררר!

DSC_0997 DSC_1001

תראו איזה יופי הם קישטו את חלון הראווה שלהם, עם קרטוני חלב שהתחפשו לבתים ושרשרת נורות. לייבא את כריסמס ומייד!

DSC_0998

גם פה סגור? מה זה זה?

DSC_1019 DSC_1016 DSC_1017

לעומת פורטבלו, שקצת אכזב לעומת הפעם הקודמת, השוק שבאמת הייתי עוברת לגור בו לאלתר ולצמיתות הוא שוק Camden Lock, או יותר נכון שכונת קמדן, שהיא כולה רחובות על רחובות ססגוניים ושיקיים של קניות שוות.

 קצת אווירה:

DSC_0107 DSC_0140 DSC_0149

הקנייה הכי שווה שלי כאן, ללא ספק, הייתה שני זוגות הנעליים. יש בנות שיש להן פטיש לעקבים. לי יש פטיש לאולסטאר. יש לכם בעיה עם זה?

DSC_0120

אם היה לי אומץ הייתי קונה גם את אלו

DSC_0111

ואת אלו

DSC_0113

ואולי גם את אלו

DSC_0135

סירייסלי? מי הולך עם זה?!

חוץ מזה היו כאן כל כך הרבה דברים קטנים צבעוניים ומשובבי נפש. הכל למכולה, כן?

DSC_0164 DSC_0278 DSC_0258 DSC_0182 DSC_0186 DSC_0183 DSC_0261

ואיש אחד שצייר על המדרכה בשחור לבן.

DSC_0295

בקמדן יש גם שוק אוכל מדהים עם דוכני אוכל מכל העולם – טורטיות מדרום אמריקה, סושי מיפן, פלאפל מתורכיה. אה, לא? דווקא כן!

DSC_0187

כשהייתי קטנה, סבא שלי הבטיח לי שאם אהיה ילדה טובה, הוא ייקח אותי לראות איך אוכלים גלידה. אז יישמתי, ובמקום לאכול – צילמתי אנשים אחרים אוכלים. הרבה יותר מעניין.

DSC_0208 DSC_0255 DSC_0189

כמה המלצות אוכל נוספות:

Wagamama, או בשמה השני – המסעדה-שזוזוברה-העתיקה-ממנה-את-הקונספט, היא מסעדה כיפית וטעימה כמו זוזוברה ויש אותה בכל חור. אכלתי שם ראמן פירות ים מושלם וסער אכל ראמן מושלם אחר עם בקר וחלב קוקוס (נדמה לי).

DSC_0485 Picture 141

Garfunkel, המסעדה שכמו הייתה קיימת בלונדון מאז ומתמיד. גם לה יש סניפים בכל העיר וזה המקום לאכול בו Fish Cake, הגרסה האלגנטית לפיש אנד צ'יפס. מדובר בקציצת סלמון וגבינה מצופה פירורי לחם, עם תפוח אדמה נימוח בצד, גוואקמולי ורוטב טרטר וחמאה ולימון. אומגה 3 וטרשת עורקים במנה אחת נפלאה, יאמי.

Picture 048

סופר. יש לנו מנהג בחו"ל, לדגום את הסופר המקומי ולהכין ארוחת ערב עשירה במלון. רצוי שזה יהיה סופר גדול, עם מבחר מגוון של מוצרים של חו"ל, קרוב למלון ועם שוקולדים בחבילות ענק לקחת לארץ. הפעם הלכנו על סלט, סוביניון בלאן ובן&ג'ריס לקינוח.

Picture 150

ומה עם אטרקציות? אי אפשר בלי קצת אטרקציות. טוב, נו.

לכו ל-Tower of London כדי לצחוק על מלך-שקר-כלשהו שעומד שם בכניסה

DSC_0318 DSC_0317

לפגוש את החמודים האלה שזו אשכרה העבודה שלהם

DSC_0376

ולראות איך ישן וחדש נפגשים, כשהסיטי של לונדון מציצה מאחורי חומות של מאות בשנים.

DSC_0439

קומו מוקדם ולכו לתפוס מקום לחילופי המשמרות בארמון באקינגהם, כי אי אפשר בלי (גם בפעם השלישית)

DSC_0615

הכי הגיוני לצלם מלמעלה

DSC_0674

בעיקר אם אתם ילדים

DSC_0683

אבל הכי שווה לעמוד על הגדר הגבוהה שמעל פארק סנט ג'יימס, תוך סיכון חיים, לצלם מרחוק עם עדשת זום ולהשיג תמונות כאלו.

DSC_0739 DSC_0749

והכי חשוב שתלכו למוזיאון הטבע – Natural History Museum, ושלא תכנסו כמונו בכניסה האחורית איפה שאין תור, כי שם יש בעיקר אבנים פרה-היסטוריות. בכניסה הראשית, לעומת זאת, יש את הדינוזאור המטורף הזה.

DSC_0469

מי שמוצא את סער בתמונה מקבל את חטיף הקדבורי פאדג' האחרון!

Picture 098

נסיים בתמונה שאני מאוד אוהבת, כריסמס ספיריט במיטבה.

DSC_0134

זהו.
מתי שוב?

מומולדת לאביה

רגיל

לשם שינוי, אני מציינת היום בבלוג יומולדת שאשכרה חל היום, ולא נזכרת בו באיחור אופנתי כמו שעשיתי עם היומולדת של הדר, או באיחור לא אופנתי (כעבור כמה חודשים), כמו שעשיתי עם היומולדת של עצמי.

אז כן, התאריך זכה להתייחסות בזמן, מה שאי אפשר להגיד על המתנה.
אבל תכף נגיע לזה.
קודם כל ילד היומולדת.

DSC_0448

סער, האיש שאיתי כבר 12 שנה (באופן לא רשמי) ו-5.5 שנים (מאז הטבעת). סער, אהבת חיי, מוֹן שֶרִי, מִי אָמוֹר, מַיינֶה לִיבֶּה, חוגג היום 33 שנים מעוררות השראה וגאווה.

שימו קצת סטינג ברקע ותמשיכו לקרוא…

בימים שהוא לא עורך את עיתוני רשת "המקומון", או כותב ביקורות סרטים, או משתעשע בשפה העברית בחידודי לשון, הוא מתפקד בהצלחה יתרה כבן זוג ופרטנר אוהב ומפרגן, כחבר אמיתי וכאבא עדין ונפלא. אם אתם עדיין לא חברים שלו בפייסבוק, אתם מוזמנים להיות (אם אתם חולקים כמה חברים משותפים איתו – ואתם חולקים, תאמינו לי – יש אפילו סיכוי שהוא יאשר אתכם תוך 13 שניות).

בשנה שעברה, כשדיסקסנו מה הוא רוצה ליומולדת, הוא ביקש שאשפץ לו את המשרד.

–          כן כן כן! אקסטרים מייקאובר!
–          מיקולה, תרגע, אנחנו לא בערוץ בית פלוס פה.
–          לירון תקשיבי למיקולה ותקשיבי טוב: אנחנו מחליפים את כל החלונות לפרופיל בלגי, את השולחן לפלטת עץ אלון מבוקע, עושים קיר בריקים, פרקט אגוז אמריקאי, מוסיפים אח גחלים עם ספה של האחים קמפנה, 2 כסאות איימס וראש של אייל צפון על הקיר.

אחרי שנרגעתי קצת מהתוכניות המפורטות של מיקולה, הסברתי לו בעדינות שמדובר במשרד של בערך 10 מ"ר, ולא במלון סקי בהרי טירול. ואז הראיתי לו את התמונות:

Picture 260_Picture 261_Picture 262_ 

עכשיו תגידו לי, ככה יאה לעורך בכיר ברשת המקומונים הגדולה של אזור המרכז?
נכון שלא?
מזל שיש לו אותי ואת מיקולה לעשות פה קצת סדר.

אחרי שמיקולה הפנים שתוכנית ריאליטי לא תהיה פה, ואחרי שאני הבנתי שלצבוע את כל הקירות בפוקסיה לא יאשרו לנו במחלקת הלוגיסטיקה, החלטנו 2 החלטות עיצוביות:

1. צבעי הירוק דשא/ירוק ניאון של החלונות לא הולכים לשום מקום, ולכן נזרום איתם ונהפוך אותם למוטיב מרכזי. If you can't beat them, join them.
2. מכיוון ששולחן אלון מבוקע, ספה של קמפנה וכסאות איימס הם לא בתקציב כרגע, נשאר עם הריהוט המשרדי הקיים ונתרכז בפרטים הקטנים, שעבורם נבחר הצבע הצהוב.

התחלתי עם סידור מחדש של החדר. כוננית הפורמייקה הכעורה התהפכה על צידה, נצבעה בגוונים הירוקים של החדר, והתקשטה בתמונות משפחתיות, שעד כה היו מודבקות בסלוטייפ על הקיר ועכשיו זכו למסגרות תואמות.

DSC_0159_ DSC_0158_

הארונית, שחסמה את הגישה לשולחן, הוזזה למקום אחר בו היא לא חוסמת את המעבר, וזכתה לאקססוריז משלה – קערת אצטרובלים שנצבעו בצהוב, מונית ניו-יורקית קטנה ומחזיק כרטיסי ביקור מקרמיקה שהכנתי.

 DSC_0142_ DSC_0141_ DSC_0144_

לקיר הענק והריק היו לנו תוכניות חשובות. כלומר, לסער הייתה תוכנית לתלות שם פוסטרים של סרטים, כאחרון הטינאייג'רים, ולי היתה תוכנית לתלות שם משהו קצת יותר הולם לגיל ולמעמד. בסוף התפשרנו על שערי מקומונים, שסער בחר מביניהם את האהובים עליו במיוחד, ואני הדבקתי על קנבסים צבועים בגווני ירוק.

DSC_0130_ DSC_0132_

גייסתי את סער לעזרה. את השולחן סידרנו מחדש, את הכבלים שהיו תלויים על הקיר ברישול הצמדנו לפאנלים, את לוח השעם החום המשעמם צבענו בצהוב, ואת כלי הכתיבה שהיו פזורים על השולחן אספנו לכלים צהובים (את המגש בצורת סמיילי הכנתי במיוחד לשם כך מקרמיקה).

DSC_0155_ DSC_0149_ DSC_0152_

סיימנו הכל ממש עד היומולדת. לא בדיוק היומולדת הרלוונטי, אלא שנה אחרי, אבל בגילאים כאלה – מי סופר…?

מזל טוב סערק'ה 🙂

DSC_0171_

ניסיונות בבצק סוכר

רגיל

הבטחתי או לא הבטחתי הדרכה לעוגת בצק סוכר?
הבטחתי.
וממש השתדלתי לקיים.

הבעיה היחידה היא (חוץ מהעובדה שעברו כך וכך חודשים מהיומולדת של הדר, בה הכנתי לראשונה את העוגה הזאת) שעם יצור כמו מיקולה, אסור להשאיר עוגה ללא השגחה, אפילו לא לחמש דקות. הלכתי לרגע, ותראו מה קרה פה!

מגי1

– מיקולה, לא ראית במקרה עוגה של מגי סימפסון על השיש, נכון?
– אה אה.
– אז אם כך, בטח אין לך מושג מה קרה לעוגה.
– פָּה פָּפָּה פָּאפּוּפָּה?
– אני לא מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שהפה שלך מלא בעוגה שהרגע הכנתי?

ידעתי, ידעתי שזה יקרה. ובגלל שידעתי, צילמתי את העוגה מבעוד מועד, כולל כל שלבי ההכנה.

את העוגה הכנתי כאמור לקטנטונת השובבה שלי, בדמות פרצופה החמדמד של מגי סימפסון – גם בגלל שהדר ממש אוהבת לשחק עם בובת מגי סימפסון שלה, וגם בגלל ששתיהן די דומות אחת לשנייה.

החלטתי לאתגר את עצמי ולקפוץ למי הסוכר. בעצם בצק סוכר זה קצת כמו פיסול. צריך לחשוב מראש מה רוצים להכין, ולפרק את הרעיון לגורמים ולצבעים.

אבל דבר ראשון, צריך להכין עוגה. לקחתי את המתכון הזה של קארין גורן לעוגה כושית, בו השתמשתי גם כדי להכין את העוגות בגביעי גלידה ליומולדת של הדר בגן. האמת, שהעוגה יצאה קצת נמוכה. אם יש לכם מתכון מנצח לעוגת שוקולד או עוגה בחושה אחרת שאתם אוהבים, וגם יוצאת גבוהה – לכו עליו.

בפועל זה לא היה כל כך נורא, כי בצק הסוכר הוסיף קצת גובה, וחוץ מזה, מי בכלל יכול לאכול כל כך הרבה מתוק?!

(רמז: אני)

מגי2

אחרי שמכינים את העוגה, חותכים את השוליים בצורת שפיצים, כדי שתיראה כמו הראש של מגי. את כל זה עשיתי על כשהעוגה מונחת על מגש, כדי שאחר כך יהיה לי קל לשאת אותה בעודי בורחת מילדים זללנים ותאבי-גלוקוז.

מגי3

השלב הבא הוא למרוח על כל שטח הפנים של העוגה (גם בצדדים) ממרח כלשהו, שישמש כדבק בין העוגה ובין בצק הסוכר. עדיף שהממרח לא יהיה משהו שדורש קירור, כי בצק סוכר ומקרר לא הולכים יחד. אני מרחתי ממרח שוקולד השחר (אם אתם ממחנה נוטלה – תצאו מפה מיד!).

הדר מאוד רצתה לעזור עם העוגה (כלומר לתקוע בפנים אצבעות ולעשות חורים קטנים). תחשבו מה זה היה גם לצלם, גם להשגיח שהיא לא תיגע בכלום, גם להתאפק לא לאכול מזה בעצמי וגם לוודא שהיא לא קופצת באנג'י מהשיש. אותי למועצה לשלום הילד!

מגי4

עכשיו מגיע החלק הכיפי – טעימות! כלומר, עיבוד בצק הסוכר, שכולל בין לבין טעימות (בקרת איכות, כן?).

את הבצק הלבן שהיה לי צבעתי בעזרת צבע מאכל ייעודי – מטפטפים כמה טיפות ולשים את הבצק על משטח מקומח טוב-טוב בקורנפלור, עד שהבצק נצבע בצבע באופן אחיד. אופציה נוספת היא כמובן לקנות בצק בצבע הרצוי.

מרדדים את הבצק בעזרת מערוך, ופורשים על העוגה. מהדקים לעוגה בעזרת "מחליק", וחותכים את הקצוות שמסביב בסכין חד. ככה זה נראה בסוף.

מגי5

עכשיו הגענו לשלב הפיסול. בצק סוכר, כמו חימר, כיף לעבד בידיים. אי אפשר למרוח אותו כמו חימר, אבל כן מדביקים אותו אחד לשני כמו חימר. הכנתי משולשים קטנים צהובים בשביל הקוצים של מגי, כדור צהוב לאף ושני כדורים צהובים עם שקע לאוזניים, עיגול+טבעת אדומים בשביל המוצץ, עיגולים לבנים לעיניים וסרט תכלת לשיער. סער עזר לי מאוד והכין את האישונים והריסים של מגי מבצק שחור – מוטוריקה עדינה לתפארת.

ו… זהו, העוגה מוכנה. אני הולכת לשנייה, תשגיחו עליה בשבילי?

מגי6 מגי7

מזל טוב נסיכה.

מגי8

נוסעים נכבדים שימו לב

רגיל

זה רק אני או שהחופש הגדול, שכל כך ייחלנו לסיומו בטרם עת (מה שלא קרה), זולג לו בלי שנשים לב לתוך הימים הראשונים של הגן, שגם הם בעצם ימי חופש במסווה של ימי הסתגלות, ואלה האחרונים מתמוססים להם בעדינות לתוך חופשת ראש השנה, שעוד רגע תהפוך לה באלגנטיות ליום-כיפור-פה יום-כיפור-שם, ופתאום הופה! סוכות!

מה זה??? מה עם חופש להורים קצת?

האמת שאני מעריצה גננות. להעסיק חבורת זבי חוטם במשך יום שלם, כל יום, במשך שנה שלמה. בעצם חצי שנה אם מורידים את כל החופשים. אני, לעומת זאת, גיליתי בחופש הגדול הזה שמדריכת הצופים שבי (יאללה! בואי נכין עוגיות ונצייר ונדביק מדבקות ונבנה בלגו יחד!) שהתנגדה נחרצות לטלוויזיה, עוברת לאט לאט מ"אני מרשה לך רק פים ופימבה" ל"תדליקי, תדליקי".

אז כששרון הציעה שניקח את הילדים לתערוכת הרכבות החשמליות המיניאטוריות בירושלים, זרמתי. לנו יהיה זמן איכות של חברות, ולילדים יהיה שמייח. והכי חשוב – עם כל הנסיעות והבילוי בתערוכה והמסעדה והכל, יהיה לנו יום אחד פחות בחופש הגדול להיות בו צוות הווי ובידור.

מיקולה מאוד התרגש לשמוע שנוסעים לתערוכה, והלך לקרוא קצת פרטים באתר.

– לירון, הדרכון שלך בתוקף?
 למה אני צריכה דרכון, מיקולה? התערוכה בירושלים, ובפעם האחרונה שבדקתי, היא עדיין שלנו.
– אבל כתוב באתר שהרכבות נוסעות בתוך נוף אירופאי מרהיב.
– אתה לא מתכוון… לנסוע ברכבות האלה?
– בטח שכן! מיקולה אף פעם לא היה בחו"ל.

אוקיי, הבנתי. אני צריכה לחשוב על תוכנית להסחת דעתם של הסדרנים, למקרה שמיקולה יחליט לקפוץ לתוך אחד המודלים ולעלות על רכבת לטחנת הרוח שבכפר הדייגים הציורי זאנסה סחאנס.

הגענו, לאחר ההתברברות המתבקשת בירושלים (אפילו הווייז לא יכול על העיר הזאת), וגילינו שאמנם אסור לאכול בפנים (הגנבנו לילדים צ'יריוס, כל פעם אחד), אבל מותר לצלם. אז קודם תמונות ואז מסקנות (תלחצו ותדפדפו).

ועכשיו מסקנות:

1. התערוכה מהממת. הרכבות מגניבות ומכל מיני תקופות, הירידה לפרטים מרשימה, הסטים מושקעים – תאווה לעיניים – ונראה שלמי שבנה את זה היה ממש כיף. השוס הגדול בעיני הוא הלונה פארק. הדר, לעומת זאת, הכי התלהבה מגני השעשועים הקטנים שפזורים בין הבתים. שאלתי אותה אם היא רוצה להתנדנד, והיא הסבירה לי שלא כי היא גבוהה מדי. סופסוף היא גבוהה ממשהו!

2. ניחוח חו"לי. הנוף באמת אירופאי, ואם אתם לא טסים השנה (או שכן טסתם אבל אתם כבר מתגעגעים) – זה הכי קרוב לחו"ל שיהיה לכם. גם כשתצאו מהתערוכה, ותהיו ממש רעבים – תוכלו להכנס לאחת המסעדות באזור ולהרגיש בשאנז אליזה מבחינת המחירים (ארוחת ילדים ב-60 ₪? סירייסלי?)

3. רכבת ישראל. התערוכה בחסות רכבת ישראל, אבל באופן מפתיע היא מתנהלת בצורה מופתית (אין איחורים, לא מבטלים קווים, ואין חיילים שישנים על הרצפה).

4. פעילויות לזאטוטים. במרכז התערוכה יש מין במה קטנה, שסביבה מתגודדים כל הילדים. מצד אחד זה מגניב, כי הילדים יכולים להפעיל בעצמם רכבת על שלט, ומצד שני לא ממש מרשים להם לגעת ברכבת שנוסעת להם מול העיניים. הייתה חסרה לי קצת פעילות אינטראקטיבית.

5. תאורה. האורות בתערוכה נדלקים ומתעמעמים כל הזמן, כדי ליצור אווירת יום ולילה. אחלה רעיון, אבל אם אתם מצלמים – חכו לאור הכי מתאים…

6. אחרי התערוכה, הדר לא הפסיקה לדבר על זה שהיא רוצה שתהיה לה רכבת בבית. סבתא – לתשומת ליבך, יום הולדת 3 🙂

7. מארגני התערוכה כנראה חשבו כמוני בפסקה הראשונה של הפוסט, ולכן התערוכה תמשך עד 30.9. יש לכם המון ימי חופש בשביל ללכת אליה.

ולסיום, אנימייטד גיף שהכנתי לגמרי בעצמי:

תערוכת הרכבות

מיקולה בשטח – כולם במתח!

רגיל

נכון שדברים חדשים זה כיף?
אז אני שמחה להכריז על פינה (וקטגוריה) חדשה בבלוג – מיקולה בשטח.

היתה לי שיחה על זה עם מיקולה לפני כמה ימים. זה הלך ככה:

– מיקולה, אנחנו פותחים פינה חדשה בבלוג, שתקרא "מיקולה בשטח". זו תהיה פינה שבה אנחנו נחווה דעה על כל מיני דברים, אירועים, פעילויות וכאלה, שקשורים לעיצוב, בית, יצירה ומשפחה. מה דעתך?
– זה אומר שסופסוף תקחי את מיקולה לפרימיירות, לשתות שמפניה זולה ולהצטלם עם סלבס?
– שמפניה אני לא בטוחה שמותר לך, מיקולה, אבל להצטלם עם סלבס אפשר.
– גם עם משה דץ?

מממ… על זה כבר לא הגבתי. יש גבול לכל תעלול!

בכל מקרה, את הפוסט הראשון בפינה החדשה שלנו פותחת רשת "שילב". האמת, שחלק משמעותי מחופשת הלידה שלי עבר עלי בחנויות שילב – בהחלפת מתנות שקיבלנו, בניצול שוברי מתנה, בהחלפת חיתול או הנקה מזדמנת, או סתם כדי ליהנות מהמזגן בחום של קיץ 2011 (התינוקת בעגלה היא רק תירוץ).

בשבוע שעבר הוזמנו אני, מיקולה ועוד כמה בלוגריות עם תינוקות חמודים במנשאים, להשקת קולקציית החורף החדשה של שילב.

שילב1

פתחנו בקולקציית הפסטל המתוקה: בגדים חגיגיים בסקאלת צבעים של ורוד/פוקסיה/אוף ווייט/חום לבנות, ותכלת/בז'/אפור/צהוב לבנים. שילובי הצבעים נעימים, הבדים איכותיים ומורגשת השקעה בעיצובים ובגימורים. אי אפשר להגיד שהמחירים זולים, אבל אם חושבים על בגד חגיגי לראש השנה או לשבת, זו בהחלט אופציה. צילמתי כמה תמונות לטובת מי מכם שילדיו בין המידות 0-24 חודשים (לא ייאמן, אבל הציפלונה שלי, אחוזון-מינוס-אלוהים-יודע-כמה, כבר גדולה על זה).

שילב2 שילב3

המשכנו לסייר בחנות ולראות את שאר הקולקציה (בגדים חגיגיים גם במידות 2-5, קולקציית ג'ינסי עם בגדי פוטר שנראים בדיוק כמו ג'ינס, חליפות גן יומיומיות ועוד), אבל אני הכי אהבתי את היציאה החדשה של שילב – ויש לציין הדי גאונית מבחינה עיצובית – קולקציית הביגוד ההתפתחותי Black&White.

אז למה זה כזה גאוני? דבר ראשון, כי צבעי הבגדים הם שילוב של שחור/לבן/אדום, אשר מתבסס על הקטע המוזר הזה שתינוקות רואים רק את הצבעים האלה כשהם ממש קטנים. בגלל זה גם עושים להם כאלה ספרוני תמונות למיטה (אלה שההורים תוקעים להם מול הפרצוף, וכל היום הם נאלצים לבהות בהם כי הם לא מסוגלים להתהפך).

שילב4 שילב5

דבר שני, כי תפורות על הבגדים תגיות כאלה שתינוקות אוהבים לשחק איתן ולמשש, וגם דמויות מחייכות על כפות הרגליים, שישעשעו את התינוק כשהוא מרים את הרגליים. התינוק אשכרה הופך לצעצוע של עצמו!

שילב6

דבר שלישי, לתינוקות כמעט ואין בגדים עם צבע שחור או שחורים לגמרי, רחמנא לצלן. מה, לא מגיע להם? בזמנו, מצאתי להדר את בגד הגוף השחור ההורס הזה (Cool Babies Wear Black), מסטודיו שוגר בייבי לאב המגניב של שרון –

שוגר בייבי לאב

בקיצור, אחלה. גם מיקולה התלהב מה-Black&White. אבל פשוט בגלל שזה בצבעים שלו.

ושתי סוכריות לסיום – אחת היא בגד גוף לראש השנה במחיר מיוחד לפולניות כמוני: 14.90 ₪!

שילב8

והשנייה היא סייל על כל קולקציית הקיץ. יש לי שיטה, שכל סוף עונה אני קונה להדר מלא בגדים במידה יותר גדולה, עבור העונה המקבילה בשנה הבאה. בינתיים זה עובד. סיימתי את הביקור בשילב עם 2 חליפות, טוניקה וחולצה להדר ב-100 שקל 🙂

שילב7