קטגוריה: בישול ואפייה

חופש גדול. מאוד.

רגיל

וואו.

כבר מלא זמן לא כתבתי כאן.
מלא!

יש לי הרבה תירוצים, וכל אחד יותר מוצלח מהשני.
למשל:
היה חופש גדול.
הייתה מלחמה.
הייתי בחו"ל.
המלחמה המשיכה עוד קצת.
הקטנטונת שלי התחילה גן עירייה.
הייתה הכנה נפשית לקראת ראש השנה.
ואז היה ראש השנה.
והיה חם. אבל ממש.

טוב, הא?

ובתכל'ס, כולכם גם הייתם עסוקים בכל הדברים האלה אז גם ככה לא היה לכם זמן לקרוא אותי… לא ככה? אבל העיקר שאתם שמחים שחזרתי!

– גם אתה שמח שחזרתי, נכון, מיקולה?
– [שקט. חושך]
– ה-ל-ו? אתה שם?
– מיקולה יושב לבד בחושך.
– מה, הלכתי לכמה ימים לבלות עם הבת שלי וכבר נהיית פולנייה זקנה?
– מיקולה לא פולנייה ובטח שלא זקנה.
– אז למה אתה יושב לבד בחושך?
– כי המפסק הזה גבוה מדי!

אופס. כנראה שהשארתי אותו קצת יותר מדי זמן לבד. אבל לא נורא. עכשיו, כשחזרנו לשגרה, יהיה לי הרבה זמן בשבילו. בינתיים, כדאי לכם לראות איזה כיף עשינו: בכל זאת, חופש סוכות מתקרב בצעדי ענק ויש לכם יותר משבוע להעסיק את הפושטקים הקטנים.

תחנה ראשונה: סלובקיה

ארזנו את כל המשפוח'ה (המורחבת) והמראנו לסלובקיה. יש לי הרבה מה לכתוב על המדינה הזאת אבל עדיף שאני פשוט אראה לכם את זה. אז למה סלובקיה?

בגלל החמימות של העץ ששורה שם בכל פינה

DSC_0322

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שפע הפרי שגדל שם כמו גן עדן קטן

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל שאפילו דבר טריוויאלי כמו גן שעשועים, נראה שם כאילו היה לקוח מהסיפור "היידי בת ההרים"

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

צולם בכפר המשומר Vlkolínec

בגלל מזג האוויר הנהדר, עם שמש מלטפת

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

צולם בבית שלנו בכפר Villapark Vlasky

וגם קצת גשם

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

צולם במדרחוב שבעיר Banská Bystrica

בגלל התחושה של פעם, שהוכיחה את עצמה לקול מצהלות הילדים

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

צולם במדרחוב שבעיר Liptovský Mikuláš

ובגלל ההיסטוריה ששורשיה נטועים עמוק בהר

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

צולם בקצה 600 המדרגות של הטירה Oravský hrad

בגלל עבודות היד המרתקות שהסלובקים עושים במיומנות רבה

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

צולם בעיירת הכורים הנעלמת Špania Dolina

בגלל האוכל הטעים, שנעים גם לכיס (דג שלם עם תוספות וכוס בירה ב-40 שקלים!)

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

צולם במסעדה איטלקית שאת שמה שכחתי, בעיירה Šahy שעל גבול סלובקיה-הונגריה

בגלל הטבע הפראי

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

צולם במרומי הרי הטטרה לאחר נסיעה ברכבל

ובגלל שהכל שם פשוט נראה כמו גלויה

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

צולם בדרך המובילה אל הכפר שלנו, Villapark Vlasky. אחד מהבתים עם הגגות האדומים – שלנו!

וזה בשבילך, מיקולה – עיר שלמה על שמך

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

צולם בדרך לעיר Liptovský Mikuláš

תחנה שנייה: המוזיאון לאמנות

זה מה שעשינו ביום בהיר אחד של חופש (אמנותי). דה-וינצ'י ודאי מתהפך בקברו למראה היצירות הללו, אבל היא, הקטנה, הייתה מאוד מרוצה להשאר בתחתונים ולמרוח את עצמה ואת כל הבית בגואש.  כל מה שצריך הוא כמה מכחולים, מברשות וצבעים (מזל שיש לאמא בבית), גליל נייר גדול, והרבה סבלנות.

DSC_0019 DSC_0034 DSC_0026 DSC_0046

תחנה שלישית: שמח במטבח שלנו

בהתחלה, התאמנו על יבש, עם בצק צבעוני וארסנל כלים שלא יביישו שף קונדיטור פריזאי ממוצע.

לא משנה שאחר כך המטבח שלי נראה כמו תוצאותיו הקטלניות של ההוריקן קטרינה, מלווה בצונאמי, פלוס מלחמת מאה השנים ולקינוח עשר המכות – הילדה נהנתה וגם אבא שלה.

DSC_0770 DSC_0783 DSC_0790

אחר כך התאמנו על רטוב. הכנו את עוגיות הפיצוץ ("מושלגות") הנהדרות האלו של קרין גורן. אל תפתחו ציפיות, הכל נגמר באחת!

DSC_0029 DSC_0067 DSC_0073 DSC_0075

תחנה רביעית: שמח במטבח (לא שלנו)

במהלך חודשים יולי-אוגוסט נערכו סדנאות בישול חווייתיות ברשת המסעדות "BBB". גם אנחנו הוזמנו לאחת כזאת. יש לציין שפרט להנאה, שהיא מטרה נעלה בפני עצמה, כל ההכנסות מהסדנאות נתרמו לעמותת "חיים".

ההמבורגר שהדר הכינה ברוב כשרון (אמא עזרה) תפס את תשומת ליבו של השף אודי פרץ.
Picture 1442

כאן הוא מפציר בהדר לגלות לו את המתכון להמבורגר המושלם, והיא, בתגובה, מוכנה רק להראות לו איך השמלה שלה מסתובבת.
Picture 1470

תחנה חמישית: שבדיה

אז לא, לא נסענו שוב לחו"ל, אבל כן יצא לנו (כחובבות עיצוב) לבקר בדבר הכי קרוב לשבדיה – איקאה. אחרי שהתרוצצה בכל החדרים, ניסתה את כל המיטות, בחרה ריהוט חדש לכל הבית, והתלכלכה עד כלות בגלידה בשנקל – הדר פשוט התיישבה לה על כסא נוח מדגם (שם קשה להגייה כלשהו) והלכה לנוח.
DSC_0524

תחנה שישית: קצת קולטורה

אי אפשר להעביר חופש שלם רק ברביצה מול ערוץ דיסני ג'וניור, צריך גם קצת לספוג תרבות. בחופש הזה היינו בשתי הצגות – "קפטן צין ומשקפת הזמן", ו"דוקטור דוליטל בקרקס".
Picture 1694 Picture 1495

מה טוב בשתיהן? שתיהן מפעילות את הילדים בקהל, שתיהן מקוריות, סוחפות ומלאות בתלבושות מרהיבות, שתיהן מספיק קצרות כדי לא לאבד סבלנות ומספיק ארוכות כדי להספיק ליהנות.

מה פחות? אולי זו אני שיותר מדי ביקורתית, אבל לפי הרגשתי, בשתיהן הסיפור היה קצת לא מהודק, והתפזר מחוץ לקו העלילה הראשי – לעבר כל מיני מסרים גדולים מדי (או פחות קשורים) שהיוצרים ניסו להעביר. בכל מקרה, לילדים זה בטוח לא הפריע והדר נהנתה מאוד (או לפחות לא טיפסה על הכסאות).

"קפטן צין" עולה שוב בתאריכים 25.10 ו-24.11, לפרטים לחצו כאן.
"ד"ר דוליטל" עולה ב-12.10 והפרטים כאן.

תחנה שביעית: קייטנת סבתא

לקייטנת סבתא היו 2 מחזורים – מחזור ראשון בתחילת החופש, שרק עם הפעילויות שהיו במהלכו אפשר למלא בלוג שלם, ומחזור שני בסוף החופש, אליו נסענו שתינו ברכבת. רכבת היא כשלעצמה אטרקציה היסטרית, אבל רק אם מביאים תעסוקה. במקרה שלנו – נשנושים, אייפון, חוברת צביעה, וילדה שלא סותמת את הפה (לא הילדה שלי. הילדה השנייה שהתיישבה לידינו וחפרה להדר על לקים ושמלות כל הדרך… Ugh!).

ככה זה נראה מקדימה:
DSC_0615

וככה מאחור, אם תהיתם במה היא כל כך שקועה:
DSC_0600

תחנה שמינית: פרה-היסטוריה

כמו כל עמישראל, ביקרנו גם אנחנו בתערוכת "הדינוזאורים באים" בעזריאלי. חוץ ממחירי המזון המופקעים (תביאו מהבית), התערוכה עצמה מושקעת, מרתקת ומרהיבה, לא מפחידה וגם הגדולים נהנו. הסרט התלת-מימדי לא חובה, אבל לעומת זאת, את ההצגה שמתקיימת בכמה מועדים לאורך היום תשתדלו לא להפסיד.

DSC_0391 DSC_0264 DSC_0296

התערוכה מתקיימת עד 18.10 והפרטים כאן. שווה לקנות כרטיסים מראש ודרך הטבות של חברות שונות.

תחנה תשיעית לקינוח: מנגו

מה שלא הספקנו בחופש, הספקנו כמה ימים אחריו. נענינו לקריאה נרגשת בפייסבוק, בה נאמר כי ברמות השבים שוכן לו מטע מנגו ענק, שפירותיו לא יימכרו העונה, והם מחכים לקוטפים נלהבים כמונו שיבואו לגאול אותם מענפיהם, במחיר סבבה של 5 ₪ לקילו. כמובן שהגענו בשמחה, קטפנו והתענגנו על הפרי המשגע הזה.

DSC_0878 DSC_0868

unnamed

צילום: שרון מרקל

צילום: שרון מרקל

הבעיה היחידה היא, מה עושים עם כל ערימות המנגו האלו… כלומר מה שנשאר אחרי שזללנו את זה במשך שבועיים. אז לקינוח – מתכון לגלידת מנגו ביתית.

טוחנים מנגו בבלנדר.
מקציפים שמנת מתוקה. אפשר גם שתיים, תלוי כמה הגזמתם עם המנגו.
מערבבים את הכל ושמים בפריזר.
מערבבים כל חצי שעה. עושים את זה 4-5 פעמים.
מחכים לבוקר ואוכלים את הכל.
סה טו.

מועדים לשמחה!
לירון

מודעות פרסומת

ניסיונות בבצק סוכר

רגיל

הבטחתי או לא הבטחתי הדרכה לעוגת בצק סוכר?
הבטחתי.
וממש השתדלתי לקיים.

הבעיה היחידה היא (חוץ מהעובדה שעברו כך וכך חודשים מהיומולדת של הדר, בה הכנתי לראשונה את העוגה הזאת) שעם יצור כמו מיקולה, אסור להשאיר עוגה ללא השגחה, אפילו לא לחמש דקות. הלכתי לרגע, ותראו מה קרה פה!

מגי1

– מיקולה, לא ראית במקרה עוגה של מגי סימפסון על השיש, נכון?
– אה אה.
– אז אם כך, בטח אין לך מושג מה קרה לעוגה.
– פָּה פָּפָּה פָּאפּוּפָּה?
– אני לא מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שהפה שלך מלא בעוגה שהרגע הכנתי?

ידעתי, ידעתי שזה יקרה. ובגלל שידעתי, צילמתי את העוגה מבעוד מועד, כולל כל שלבי ההכנה.

את העוגה הכנתי כאמור לקטנטונת השובבה שלי, בדמות פרצופה החמדמד של מגי סימפסון – גם בגלל שהדר ממש אוהבת לשחק עם בובת מגי סימפסון שלה, וגם בגלל ששתיהן די דומות אחת לשנייה.

החלטתי לאתגר את עצמי ולקפוץ למי הסוכר. בעצם בצק סוכר זה קצת כמו פיסול. צריך לחשוב מראש מה רוצים להכין, ולפרק את הרעיון לגורמים ולצבעים.

אבל דבר ראשון, צריך להכין עוגה. לקחתי את המתכון הזה של קארין גורן לעוגה כושית, בו השתמשתי גם כדי להכין את העוגות בגביעי גלידה ליומולדת של הדר בגן. האמת, שהעוגה יצאה קצת נמוכה. אם יש לכם מתכון מנצח לעוגת שוקולד או עוגה בחושה אחרת שאתם אוהבים, וגם יוצאת גבוהה – לכו עליו.

בפועל זה לא היה כל כך נורא, כי בצק הסוכר הוסיף קצת גובה, וחוץ מזה, מי בכלל יכול לאכול כל כך הרבה מתוק?!

(רמז: אני)

מגי2

אחרי שמכינים את העוגה, חותכים את השוליים בצורת שפיצים, כדי שתיראה כמו הראש של מגי. את כל זה עשיתי על כשהעוגה מונחת על מגש, כדי שאחר כך יהיה לי קל לשאת אותה בעודי בורחת מילדים זללנים ותאבי-גלוקוז.

מגי3

השלב הבא הוא למרוח על כל שטח הפנים של העוגה (גם בצדדים) ממרח כלשהו, שישמש כדבק בין העוגה ובין בצק הסוכר. עדיף שהממרח לא יהיה משהו שדורש קירור, כי בצק סוכר ומקרר לא הולכים יחד. אני מרחתי ממרח שוקולד השחר (אם אתם ממחנה נוטלה – תצאו מפה מיד!).

הדר מאוד רצתה לעזור עם העוגה (כלומר לתקוע בפנים אצבעות ולעשות חורים קטנים). תחשבו מה זה היה גם לצלם, גם להשגיח שהיא לא תיגע בכלום, גם להתאפק לא לאכול מזה בעצמי וגם לוודא שהיא לא קופצת באנג'י מהשיש. אותי למועצה לשלום הילד!

מגי4

עכשיו מגיע החלק הכיפי – טעימות! כלומר, עיבוד בצק הסוכר, שכולל בין לבין טעימות (בקרת איכות, כן?).

את הבצק הלבן שהיה לי צבעתי בעזרת צבע מאכל ייעודי – מטפטפים כמה טיפות ולשים את הבצק על משטח מקומח טוב-טוב בקורנפלור, עד שהבצק נצבע בצבע באופן אחיד. אופציה נוספת היא כמובן לקנות בצק בצבע הרצוי.

מרדדים את הבצק בעזרת מערוך, ופורשים על העוגה. מהדקים לעוגה בעזרת "מחליק", וחותכים את הקצוות שמסביב בסכין חד. ככה זה נראה בסוף.

מגי5

עכשיו הגענו לשלב הפיסול. בצק סוכר, כמו חימר, כיף לעבד בידיים. אי אפשר למרוח אותו כמו חימר, אבל כן מדביקים אותו אחד לשני כמו חימר. הכנתי משולשים קטנים צהובים בשביל הקוצים של מגי, כדור צהוב לאף ושני כדורים צהובים עם שקע לאוזניים, עיגול+טבעת אדומים בשביל המוצץ, עיגולים לבנים לעיניים וסרט תכלת לשיער. סער עזר לי מאוד והכין את האישונים והריסים של מגי מבצק שחור – מוטוריקה עדינה לתפארת.

ו… זהו, העוגה מוכנה. אני הולכת לשנייה, תשגיחו עליה בשבילי?

מגי6 מגי7

מזל טוב נסיכה.

מגי8

החמישייה הפותחת

רגיל

ששש.
אני שומעת את צעקות השמחה שלכם עד פה.
אבל זה שנגמר החופש הגדול והמפלצתונים הפרטיים שלכם כבר חזרו או עומדים לחזור לבית הספר ולגנים, זו עדיין לא סיבה להעיר את מיקולה. בכל זאת, הגיעה גם שעת השינה שלו, כי בכל זאת, גם הוא מחר מתחיל שנה חדשה בבית הספר למפלצות. ראיתם את הסרט? לא? אל תראו. עדיף לכם לנצור את התחושה המתוקה של הסרט הראשון (תאמינו לי, ראיתי אותו כ-3,579 פעם – הילדה מכורה).

אז מה אני עושה כאן בשעת צהריים מאוחרת, במקום לשנו"צ? אני אספר לכם.

היום זהו יום חג לבלוגרים. כן, גם לנו מגיע. כל השנה אנחנו כותבים פוסטים מושקעים, מחפשים את הנושאים הכי מעניינים, מתאמצים עם הבדיחות, מדייקים עם הלינקים, עושים אהבה עם הצילומים שלנו. יום אחד בשנה, גם לנו מותר לנוח מהעיסוק האובססיבי הזה בעצמנו, ולכתוב פוסט שלם שמוקדש כולו לבלוגרים אחרים.

קוראים לזה "בלוג דיי", וזה קורה היום.

בבלוג דיי, כל בלוגר שלא נולד אתמול/שלא עשו אותו באצבע/שמכבד את עצמו, ממליץ על חמישה בלוגים שהוא אוהב במיוחד. בדרך כלל נורא קשה לבחור, ותמיד יש בלוגים שיופיעו בכל רשימה, ואיכשהו אף בלוגר לא באמת מצליח לכתוב רק על חמישה בלוגים, כי איך אפשר? יש כל כך הרבה וכל כך טובים ויפים ומצחיקים ועצובים ונוגעים ללב.

עשיתי רשימה של כל מיני בלוגים שאני אוהבת, כדי לבחור מתוכם על מה לכתוב. אני מאשרת לכם הצצה חד פעמית למחברת שלי!

רשימה

(תראו איך השחלתי לכם בתת מודע עוד מלא בלוגים)

אני יודעת שאתם הכי אוהבים בעולם לקרוא אותי ואת מיקולה, אבל בלוג דיי זה בלוג דיי, ובסופו של דבר התגבשה לה הרשימה של חמשת הבלוגים שכדאי לכם לקרוא חוץ מאת שלי. הנה היא. תהנו.

1. כמה יופי, כמה צבע, כמה מקוריות, כמה השראה יש בבלוג של שרית וסתיו, הלוא הן "מיספטל" – הייטקיסטיות שיש להן זמן גם להיות אמהות וגם להיות מעצבות / צלמות / בשלניות / כותבות בחסד. רק מהמחשבה אני מתעייפת לשבוע, ורק מקריאת פוסט אחד שלהן אני מתעלפת ליומיים. נפלתי ברשתן כשנתקלתי לראשונה בפוסט הדגים הזה (שימו לב, זה הולך להיות קו מנחה כאן). להתאהב.

מיספטל

2. אמיתיוּת. יש מילה כזאת? אם כן, אז אילנה – "מְרַפְרֶפֶת מֵעַל קֶצֶף הַמַּיִם" – בטח המציאה אותה. גם כי השירים בבלוג שלה הם כאלה, כל כך אמיתיים וכנים, וטהורים וענוגים, וגם כי היא עצמה כזאת. מילים הן המומחיות של אילנה, והיא חוקרת אותן ומשחקת בהן וממציאה אותן מחדש ודולה כאלו שלא ידעתם שקיימות ושוזרת אותן בשירים מלאי נשמה.

 גם כאן יש דגים, בפוסט על חברות אמת.

אילנה

 3. יש מלא בלוגים של אוכל. מ-ל-א. אבל יש אחד שממש כיף לעקוב אחריו, כי הוא מהחיים, וכי הוא מתובל בהגיגים שכל אמא תתחבר אליהם. ומעכשיו, כל פעם שבא לי מתכון, אני הולכת קודם כל לחפש אצל רחלי ב"פשוט מבשלת", שמתחזקת אותו כבר שנים במקביל לבלוג המשפחתי שלה, "עפיפונים" (הא! השחלתי לכם עוד אחד!). כשחושבים על זה, המתכון הראשון שביקשתי מרחלי כשפגשתי אותה לראשונה, היה מתכון לסלמון.

הופה! מתחבר לתמת הדגים!

הנה המתכון שרחלי הציעה לי אז, והנה תמונה ממתכון נוסף של פסטה עם סלמון שבא לי להכין:

פשוט מבשלת

4. בא לכם עוד דגים? בבלוג "מאיוק" של מאיה יש אהבה גדולה ליצירה, לתפירה, לעיצוב וליופי שנוטף מכל תמונה ותמונה בבלוג שלה, המצולם לעילא ולעילא. מה לעשות, אאוט אוף פוקוס עושה לי את זה, בעיקר כשזה בא בגוונים פסטליים ובקומפוזיציות מושלמות, של יצירות מעשה ידיה של מאיה לתפארה. מצאתי פוסט מלפני שנתיים על עיצוב שולחן דגיגים לילדים לכבוד ראש השנה, ואם ארבעת הימים הבאים פנויים לכם לגמרי, יש סיכוי שעוד תספיקו. לעבודה!

מאיוק

5. אחרון וחביב מאוד ואפילו הרבה, הוא בלוג "הביתה" של עדי, דנה ותמר. כאן אין דגים, אבל יש בתים. בתים מרתקים, בתים מיוחדים, בתים של אנשים שאתה לא מאמין איך היה להם זמן לסדר כל כך יפה. אולי יום אחד אני אזמין את שלושת בנות הבלוג ואת הגר, הצלמת שלהן, לצלם גם את הבית שלי (זה בהנחה שנתלה כבר את כל המנורות). לשטוף את העיניים ולקנא.

בחרתי לכם בית כמו שהייתי רוצה שיהיה לי – כזה שכולו יהיה מעשה ידי, והכל בו יהיה מיוחד ויוצא דופן, כמו אצל תמר.

הביתה

האמת שהתעייפתי מכל היופי הזה. בטח גם אתם.
מזל שבלוג דיי הבא הוא רק בעוד שנה.

פעם שלישית קאפקייק

רגיל

זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

עוגה בגביעי גלידה

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

DSC_0976

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

DSC_0106

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

DSC_0107

DSC_0108

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

DSC_0111

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

DSC_0112 DSC_0113

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

DSC_0025

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

DSC_0030

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

DSC_0193

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

DSC_0203 DSC_0215

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

DSC_0382

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

DSC_0385 DSC_0386

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

DSC_0420

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

DSC_0423

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

DSC_0425

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

DSC_0437

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

DSC_0433

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

DSC_0428 DSC_0453 DSC_0452 DSC_0629

וכל השולחן:

DSC_0418

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

DSC_0491 DSC_0549 DSC_0483 DSC_0572

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

DSC_0580

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

DSC_0647

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

DSC_0662 DSC_0568

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

IMG_2444

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.