הפולניות של עדי

רגיל

"הן צמד פולניות נכות. להיא נשברה הרגל, לשנייה נשברה היד. זאת שזרקה אותן אומרת שהן בנות 105 אבל סוחבות. יש לי את חלקי הגופה שלהן."

כך התחיל הרומן שלי עם הפולניות של עדי. יותר נכון, כך עדי תיארה את הפולניות שלה בפוסט פייסבוק משעשע במיוחד שנתקלתי בו במקרה. כדי שעדי חס וחלילה לא תחשוב להפטר מהפולניות שלה ולהחזיר אותן לרחוב, איפה שהשכנה שלה זרקה אותן, או יותר גרוע, לתת אותן בגרושים לאיזה פרענק מהאלטע זאכן, מיד יצרתי איתה קשר.

עדי: לירון, את תהיי מסוגלת לשפץ כזאת כורסא? היא שבורה ולא פשוטה לפי דעתי…
אני: שלחי תמונות…
עדי: תגידי יש משהו שאת לא עושה? ממתי גם כורסאות?!
אני: קודם תמונות ואז נראה!

כשהגיעו התמונות, אני יכולה להישבע שהמייל שלי פלט אנחת "אוי וויי" חלושה.

הפולניות, כלומר הכורסאות, היו בדיוק במצב שעדי תיארה אותן. מרוטות, שבורות, מתנדנדות. בדיוק כמו פולניה אחרי שנודע לה שבעלה עבר את הניתוח להסרת הגידול בערמונית בשלום.

כמובן שאחרי שהבטחתי לעדי לדאוג לפולניות שלה לפחות כמו שאני דואגת לבעלי, עשיתי לה ריגשי שהיא לא חשבה עלי מיד כשהפולניות נקרו בדרכה.

פולניה או לא?

אז זהו, תמיד חשבתי שאני לא. אבל פתאום התחלתי לשים לב שיוצאים לי מהפה משפטים שאמא שלי (שהיא בכלל לא ממוצא פולני) הייתה אומרת לי בילדותי, ושנשבעתי שאני לא אגיד, ועכשיו נו, תראו מה זה, אני אומרת אותם לבת שלי שעושה קוּנצים כל היום, ולאיש החביב שטוען בנחישות שהתחתנתי איתו לפני לא מעט שנים, רחמנא לצלן.

"אני עבדתי קשה מאוד כדי להכין לך את האוכל הזה."
"קודם תסיימי בצלחת ואז תקבלי קינוח."
"רק מלראות איך אתה לבוש נעשה לי קר!"
"אל תגיד שלא אמרתי."
"אם תקבלי מכה – אל תבואי לבכות לי."

ברגע ששמעתי את עצמי מדברת ככה, הבנתי, שלא משנה אם את במקור מלודז', קראקוב, וורשה, טריפולי, ביירות, קזבלנקה, מוסקבה, קהיר, פראג, ברלין, ברוקלין או קרית מוצקין – ברגע שאת הופכת לאמא, את אוטומטית הופכת לפולניה מן המניין. אין דרך לחמוק מזה! פשוט אין!

–          לירון, תתרכזי, הכורסאות של עדי מחכות לך לבד בחושך.
–          די, מיקולה, רק מלהסתכל עליהן אני מקבלת חלושעס.
–          אבל הבטחת לעדי לתקן אותן. את לא רוצה לאכזב אותה, נכון? אחר כך לכי תדעי מה היא תחשוב עליך.

זה היה טיעון מנצח של הידיד הפרוותי שלי, ואני שינסתי מותניי וניגשתי למלאכה. דבר ראשון היה צריך לפרק (ורצוי לשרוף באש הגיהנום) את הריפוד הישן, שהיה לא רק מלוכלך (דרעק) אלא גם מכוער וגם הכי לא שיק (דאבל דרעק). מה שכן, מתחת לריפוד חיכתה לי הפתעה:

מס מותרות

הבולים האלה, שנקראים "מס מותרות", הודבקו על רהיטים שיובאו לארץ, ככל הנראה בין השנים 1949-1954, ונחשבו "מותרות". מן הסתם, בשנים שלאחר קום המדינה, לשבת על כורסא היה באמת מוגזם, ואם אתה כבר עומד, אז תלך לעשות משהו מועיל. הגעתי למסקנה שזו בהחלט נחשבת הוכחה חותכת לפולניוּתן ו-וינטג'יותן של הכורסאות!

עכשיו, בזמן שאני עמלה על תיקון וצביעת העץ של הכורסאות, שלחתי את עדי לשופינג בנחלת בנימין. עם קצת ייעוץ טלפוני, והרבה חזון ומעוף ראויים לציון של הלקוחה שלי, היא בחרה ב"דנדו" שני בדים פסיכיים לגמרי ומתאימים עוד יותר לגמרי.

 

זה מזכיר לי בדיחה:

פולניה אחת קונה לבן שלה שתי חולצות. אחת אדומה ואחת כחולה. בשישי בערב, הבן מגיע לארוחת שבת אצל אמא, וכדי לשמח אותה, לובש את החולצה האדומה. איך שהוא נכנס, מזדעקת הפולניה ואומרת: "מה קרה?! לא אהבת את הכחולה?"

אז נכון, אנחנו אף פעם לא נהיה מרוצות, ותמיד נחשוב שהמשהו השני יותר יפה, ושהבן של השכן (רופא, כן?) יותר מוצלח מהבן שלנו (תסריטאי, כן?), ותמיד נאנח ותמיד נתלונן. אבל אם לא נתלונן – כנראה שנמות, אז שוֹין.

כשנגלתה התוצאה הסופית, הדבר האחרון שאפשר להגיד היה, שעדי לא היתה מרוצה.

פולניות אחרי DSC_0114 DSC_0106 DSC_0117

היא כן אמרה שהיא היתה משתגעת יותר עם זאת עם הפסים.
פולניה או לא? 😉

************

אני רוצה להודות לחברת "פרקט בשרון" שסיפקו לי רקע מושלם לצילום הכורסאות.

וכמובן לעדי, שמעבר לזה שהיא עכשיו בעלת שתי כורסאות וינטג'יות מושלמות, היא גם בעלת המותג המתוק "תות וניל". אז אם נולד לכם איזה שמענדריק במשפחה, כדאי שתכנסו לאתר שלה ותזמינו לו מתנה מהממת, עם משלוח עד בית החולים, כדי שכל האמהות האחרות במחלקה יקנאו.

************

אתם תשאירו לי תגובות כאן למטה, כן? כמה נחמד! לא הייתם צריכים!

מודעות פרסומת

»

  1. פשוט מהמם.
    והנה התרומה שלי לבדיחה על פולניות. שתי פולניות נפגשות ברחוב, אומרת האחת לשניה מה קרה טולה, למה את כל כך ממהרת. אין לי זמן, עונה טולה, כל הבוקר אני בריצות. הייתי אצל הקוסמטיקאית ובמיספרה… אהה, עונה החברה והכל היה סגור?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s