זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן עַל…

רגיל

זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן
עַל אַנִיטָה וְחוּאַן
גָּבְהוּ עִשְׂבֵי הַזְּמַן
וְהַשּׁוֹשָׁן פָּרַח עַם הַחוֹחִים
הֵם שַׁיָּכִים עַכְשָׁו לְמַלְאָכִים.

אַנִיטָה לְחוּאַן חִכְּתָה
אַךְ הוּא אִחֵר לִקְטֹף אֶת רִימוֹנֵי אַהֲבָתָהּ
גְּבִיעֵי שְׂפָתֶיהָ הוּא עוֹד לֹא שָׁתָה
פִּתְאוֹם הַקַּיִץ תָּם
אַךְ לֹא יֵיתָּם סִפּוּר אַהֲבָתָם.

שיר אהבה ישן, מילים: נתן יונתן, לחן: נחצ'ה היימן

–         לירון, מה זה, שיעור ספרות מוגברת?
–         למה לא, מיקולה? קצת קולטורה, קצת געגועים לבית הספר. מה, לא נהנית בשיעורי ספרות?
–         מיקולה דווקא נהנה.
–         אפילו מ"החטא ועונשו"?
–         בטח, התקציר היה לא רע בכלל.

אז רק אני קראתי את "החטא ועונשו" עד הסוף? Damn!

ומה זה ה"תרבות יום א" הזאת אתם בטח שואלים? אז ככה. יש לי חבר טוב, איתן מרקס שמו, וחוץ מזה שהוא פחות או יותר הדוד המאומץ שלי, הוא גם סבא נהדר של ליבי המתוקה, מגלף בעץ משכמו ומעלה, צלם בחסד ובכלל איש טוב באמת.

ומה לכם ולאיתן מרקס? איתן יקירנו מציג את צילומיו בתערוכה חדשה, "כשפרוזה, פואטיקה ואמנות פלסטית נפגשים", אשר נוצרה במיוחד לרגל פסטיבל מספרי סיפורים שמתקיים בתיאטרון גבעתיים במהלך כל סוכות.

בתערוכה מוצגות עבודות של יוצרים ישראלים רבים מתחומי האמנות הפלסטית (ציור/פיסול/צילום/מעשה טלאים), אשר נוצרו בהשראת שירים מהמקורות וממיטב היצירה הישראלית, הקלאסית והמקורית, ויוצרים איתם דיאלוג. תוכלו למצוא שם את ביאליק לצד אדגר אלן פו, ולטייל בין רחל המשוררת לרבי נחמן מברסלב. חלק מהיוצרים בתערוכה אף כתבו בעצמם קטעי שירה לעבודותיהם.

 השיר שלמעלה, או יותר נכון קטע ממנו – " זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן עַל", הוא שמו של הצילום הזה של איתן המוצג בתערוכה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הצילום מראה נעליים שגולפו בצורת פרצופים של חבורת זמר, ומכאן החיבור לשיר.

בעבודותיו, איתן אוהב להראות ולתעד סיפורים אנושיים. הצילומים שלו תופסים רגע מהמציאות, רגע שמספר סיפור. כל אחד יכול לראות בתמונה סיפור אחר, וזה מה שיפה בזה לדעתי. כך גם הצילום הזה, שלא מוצג בתערוכה, אבל הוא אהוב מאוד על איתן. הצילום הוא מתוך סדרת "רגליים מספרות", ומוטיב הנעליים שבו חוזר כמובן כחוט המקשר בין שני הצילומים.

רגליים מספרות

בתערוכה מציגים עוד הרבה אמנים, והיא עוסקת בנושאים מגוונים כאהבה ויחסים, אמונה, נשיות ואמהות, שכול ועוד. אוצרת התערוכה: איילת בירן.

התערוכה פתוחה כל יום בין 10:00-17:00 ובשעות המופעים, ומסתיימת ב-28.9.13.

אז יאללה, תפרגנו לאיתן ובואו!

מודעות פרסומת

»

  1. מי צריך פייסבוק, שמייסבוק, כשאת כל החדשות הטריות אני מקבלת, ממך וממיקולה 🙂
    אין ספק שלתערוכה הזאת אגיע. אגיע מכמה סיבות, אך הסיבה העיקרית מבחינתי היא, נושא התערוכה.
    עבורי, שילוב צילום, גילוף וכמובן, שירה [וזמרה], הם תחומים שאני קרובה אליהם במיוחד.
    יהיה מעניין לראות את השילוב בשאר המוצגים.

    נו, ואולי נוכל סוף סוף לממש את מזימתנו להיפגש?…:-)

    • עכשיו כשאני חושבת על זה, התערוכה הזאת באמת ממש קלאסית בשבילך. היא גם בגבעתיים, וגם עוסקת בדיאלוג בין שירה לתמונות/ציורים, דבר שאת עושה רבות בבלוג שלך.

      אולי באמת נקפוץ באחד הימים (הרבים) של חופשת סוכות… נהיה בקשר 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s