שמיניות! שמיניות! שמיניות!

רגיל

אני רוצה קודם כל להכניס אתכם לאווירה.
תשימו רמקולים, תלחצו פליי, ותמשיכו לקרוא.

"Hoist the Colours", שיר שנכתב במיוחד לטובת "שודדי הקאריביים: סוף העולם" (החלק השלישי בסדרת הסרטים המופלאה) וכבר הפך למיתולוגיה בפני עצמו, הוא "שיר שאסור לכם לשיר אם אתם לא יודעים את המשמעות שלו"…

…אלא אם כן אתם מתכוונים להניף את דגל הפיראטים ולזמן אליכם את כל מנהיגי הפיראטים שברחבי שבעת הימים. הנה שלושה מהיותר מפורסמים שביניהם:

Pirates of the Caribbean - Am Ende der Welt
התמונה מכאן

האהבה הגדולה שלי לפיראטים התחילה לפני הרבה שנים. כנראה שזה היה בזכות הספר הזה:

photo 1

בתוכו, היתה הקדשה בכתב יד מסודר ועדין, מדודי מאיר ז"ל, שהיה מביא לי תמיד ספרים קלאסיים במתנה. תעשו חישוב לפי התאריך ותגלו כמה שנים הספר הזה אצלי. קראתי אותו פעמים רבות מאז.

photo 2

ידעתם שיש כזה דבר – Talk Like A Pirate Day? יום שלם, שמתרחש כל שנה ב-19 בספטמבר, שבו זה ממש לגיטימי לדבר, לשיר ולקלל כמו פיראטים. והכל בכלל התחיל בשני חבר'ה מאורגון, ארה"ב, שפשוט חשבו שזה ממש מצחיק לדבר ככה פעם בשנה.

Talk Like A Pirate Day
קפ'ן סלאפי ואול' צ'אמבאקט – המייסדים של החג הבינלאומי הזה

כנראה שכל אלה ועוד השאירו עלי חותם, כי "שמיניות" (Pieces o' Eight), סרט הגמר שביימתי בסיום לימודי הקולנוע שלי, היה גם הוא על פיראטים. פיראטים קשישים אמנם, אבל בכל זאת פיראטים.

לכן, לא ברור למה הייתי כל כך מופתעת, כשיום אחד מצאתי את מיקולה – טיפ טיפה שיכור – יושב על שולחן סלון ישן שחיכה בתור לשיפוץ.

מיקולה הפיראט

– מיקולה, מה זה הרטייה הזאת? מה אתה, משה דיין?
– מיקולה פיראט!
– ואתה יושב על השולחן כי…?
– זה לא שולחן, זו רפסודה, מצחיקה. מיקולה בנה אותה בעצמו, אחרי שקפטן הוק נטש אותו על אי בודד, מפלטת עץ עתיקה ובולי עץ מהג'ונגל.
– אה-הה. ומאיפה הצלקת הזאת בדיוק?
– אמממ… זה קרה בטעות. מסכין החיתוך של הפוטושופ.

Ugh! לכו תבינו איך הראש של דמויות מצוירות עובד. פיראטים?! רפסודה?! צלקות?! כל מה שאני רואה פה זה שולחן שהיה צבוע פעם בצבעים נוראיים (מי צובע שולחן בצהוב ושחור?) ועכשיו הוא סתם נוראי מרוב שהוא מקושקש ומתקלף.

IMG_4992

מיקולה הפליג בדימיונות, והתעקש שמתחת לשכבות הצבע המתקלפות של ה"רפסודה" שלו, מתחבאת מפה עתיקת יומין, שמובילה לאוצרו האבוד של קפיטן פלינט.

מכיוון שמיקולה לא מורשה להפעיל מלטשת, הסכמתי להפעיל אותה בשבילו. לאט לאט התקלפו שכבות הצבע המהוהות, וחשפו דבר בלתי יאמן.

DSC_0242 שולחן פיראטים 2 שולחן פיראטים3

המשכתי לעבוד, ללטש ולשייף. לאט לאט התגלה יופיו של השולחן – סליחה, מפת האוצר – הזאת, במלוא הדרה.

שולחן פיראטים4 שולחן פיראטים5 שולחן פיראטים6 שולחן פיראטים

קראתי למיקולה לבוא לראות. מרוב התרגשות, הוא התחיל לקפוץ, לעשות סלטות באוויר, לשתות רום, לרקוע ברגליים, לרקוד בסיבובים, לשיר שירים גסים, לשתות עוד קצת רום, ולבסוף הוא נרדם בנחירות רמות על הספה בחדר העבודה.

ועכשיו, כשהשולחן מוכן לגמרי (חפשו אותו בחנות), ומיקולה ישן לגמרי, אפשר להחביא את הצבעים והמכחולים בארון.
אל תגלו לו, כן?

תְּרֵיסַר גְּבָרִים עַל אֲרוֹן-המת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ, וּבַקְבּוּק מָלֵא רום!
שְׁתוּ וְהַפְלִיגוּ אֶל עוֹלָם- הָאֱמֶת,
יוֹ-הוֹ-הוֹ וּבַקְבּוּק שֶׁל רוּם…

"אי המטמון", מאת: רוברט לואי סטיבנסון, תרגום עברי: אוריאל אופק, הוצאת "כתרי"

מודעות פרסומת

»

  1. פיראטים לא היו אף פעם "כוס הרום" שלי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמליוני ילדים, ואת בתוכם, אהבת אותם. אצלי, זו היתה ילדות זרועה בשלל סיפורי האחים גרים… בגרמנית [לא עלינו], ואבא שהיתה לו סבלנות לשבת בכל ערב לקרוא לי אותם… עד שנרדמתי.
    תודה לך וכמובן, גם למיקולה, על עזרתכם בהעלאת זכרונות ילדות יפים.

    • אילנה, סיפורי האחים גרים זה מצוין, ונראה לי שבגרמנית אפילו יותר טוב (יש לי חולשה לשפה ואם היה לי זמן הייתי לומדת קצת יותר מ"אאוף וידרזן…).

      ממליצה לך על הסרט "האחים גרים" עם מאט דיימון הנאה והית' לדג'ר השרמנטי ז"ל:

      ואם עמדת בזה, יש עכשיו סדרה חדשה – "גרים", איך לא, שאני קצת מפחדת לראות אבל אולי את תרצי 🙂

  2. פינגבק: פיראטים VS. נסיכות | Mikolla

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s