זה לא הולך להיות פוסט על שיפוץ רהיטים. גם לא על קרמיקה. ולא על בובות לבד. זה הולך להיות פוסט על יום הולדת. ליתר דיוק – שלושה.

אתם מכירים את זה?

הפישרית הקטנה שלכם באה אליכם יום אחד, קצת לפני היומולדת שלה, עם רשימת דרישות באורך של פרוטוקול השיחות בקמפ דייוויד: אני רוצה להזמין את כל החברים, ואת המשפחה מהצד הזה, ואת המשפחה מהצד השני, ולגן אני רוצה עוגה כמו שאף ילד לא הביא, ולמסיבה בבית אני רוצה עוגה מפוסלת מבצק סוכר, והפתעות לכל הילדים, וללבוש שמלה יפה, וכתר של נסיכות, ואם לא אכפת לך, אז יש לי גם רשימת מתנות.

 מכירים?!

אז זהו, שאני לא. הקטנטונת שלי רק בת שנתיים. למזלי, למרות שזה בהחלט הגיל שבו מתחילים להחליט לבד, היא קיבלה בשמחה ובהתלהבות את כל מה שהחלטתי לעשות לה ליומולדת: הרשימה שלמעלה, אם תהיתם.

 הכל התחיל בקרין גורן.

יומולדת מספר 1

לגן נתבקשנו להביא עוגת יומולדת. הלכתי להתייעץ עם מיקולה איזו עוגה להכין. הוא מומחה בעוגות. בעיקר באכילתן.

–         מיקולה, איזו עוגה נכין לגן של הדר?
–         עוגת טחינה.
–         הכנתי כבר, ל"אמא של שבת".
–         עוגה כושית. עם סוכריות למעלה!
–         מיקולה, אתה כל כך אייטיז.
–         קונקורד!!!
–         את זה אני אכין ליומולדת שלי.
–         לירון, אולי תלכי להציק לקרין גורן?

רעיון מצוין. את המתכונים ההורסים-את-הבריאות (תרתי משמע) של קרין גורן אני עושה כבר שנים. אין עוגה או עוגייה שהכנתי לפי אחד המתכונים שלה שלא גרמו לכל הנוכחים להתעלף מאושר, לגרגר בהנאה ולקלל אותי כל הדרך אל הדיאטה. ואני עוד מראש מורידה מכל מתכון בערך חצי מכמות הסוכר, החמאה והשוקולד.

חיפשתי וחפרתי באתר של קרין, ובין עוגת שחיתות כזאת לקינוח מרושע כזה, מצאתי מתכון די בסיסי לעוגת שוקולד, אבל עם ויץ מגניב ביותר – גביעי גלידה!

אחרי שכל הילדים בגן זללו את הדבר הזה מכל הכיוונים (של הגביע), הפטנט התגלה כיעיל ביותר. הגננת של הדר שיבחה ואמרה שאף עוגת יומולדת לא השאירה את השולחן כזה נקי. מילא השולחן, אבל הילדים —

יומולדת מספר 2

היומולדת בבית, למשפחה, כבר היה קצת יותר מורכב. לרגע קיוויתי, שאצליח להתחמק מהבישולים בעבור חופן אבטיחים, קפה ועוגה. אבל לא. המשפחה שלנו, פולנייה בגנים מצד אחד, ופולנייה באופי מצד שני, אוהבת לאכול, והרבה. תמיד מכינים יותר אוכל ממה שצריך, תמיד אוכלים יותר ממה שצריך, ותמיד איכשהו נשאר יותר אוכל ממה שהוכן, מסודר יפה בקופסאות במקרר כדי שיהיה לכל השבוע, ואם אין לך מקום במקרר – אז תקפיאי.

נשבעת לכם, השיר הזה נכתב על אמא שלי, דודה שלי וסבתא שלי ביחד. אם היה נראה לי שרשימת הבישולים שלי ארוכה, שלוש הנשים המופלאות הללו הכינו הרבה יותר מנות, שלקח להן הרבה פחות זמן להכין ("כשתהיי אמא במשך 30 שנה, תביני").

לא הספקתי לצלם יותר מדי מהמטעמים שעלו על שולחננו באותו יום, לפני ההסתערות עליו, אבל הנה בכל זאת כמה טעימות וירטואליות :

לחם שיפון, שתמיד מצליח (הפעם שמתי חצי קמח שיפון וחצי קמח מלא, וקצצתי בצל ירוק פנימה), מתוך הבלוג הנפלא של יערה.

מאפה חצילים ופטריות, ומתחתיו סלסלות פסטה ממולאות בעגבניות שרי וגבינה מלוחה, שניהם מתכונים סודיים של דודה שלי.

מקלות קשקבל, לפי מתכון של אורי שפט, מ"לחמים".

ולהשלמת האווירה, פלטת ירקות חתוכים ותפוחי אדמה קריספיים בתנור.

ילדת היומולדת פיזזה בין האורחים בשמלה לבנה ובביישנות היאה לנסיכות. לפני כמעט שלוש שנים, כשנודע לי שיש לי בת בבטן, השבעתי את כל מי שהסכים להשבע (וגם את מי שלא) שהילדה הזאת לא הולכת להיות ילדה ורודה. הטלתי וטו על בגדים ורודים, דאגתי שיהיו לה מכוניות צעצוע ולימדתי אותה להחזיר כשמרביצים לה. אבל זה לא עזר לי. נסיכות פשוט נולדות נסיכות, ולנו, בני התמותה, לא נותר אלא לשבת ולהתפעל מהיופי ומהאצילות שלהן.

את הכתר סרגתי לה לפי ההדרכה הזאת (קצת חופרת, אבל יסודית), בלי הרבה תקוות שהיא תסכים ללבוש אותו. מיותר לציין שהיא לא הורידה אותו כל היום וגם בימים שבאו בהמשך. נסיכה או לא?

בסוף בסוף הגיעה העוגה – עוגת בצק סוכר בצורת מגי סימפסון – הבובה שהדר הכי אוהבת, כנראה כי היא נראית קצת כמוה 🙂

את העוגה הכנתי מבעוד מועד, ובגלל שהיא יצאה כזאת שווה, החלטתי לקחת אתכם צעד צעד בנבכי בצק הסוכר, ולהכין לכם הדרכה מצולמת לעוגת מגי מושקעת! בקרוב…

וכדי שכולם יאמינו שזו אכן עוגה אמיתית ולא מפלסטיק, נאלצנו בסופו של דבר לבתר את מגי לחתיכות. לא נורא, זו סיבה טובה להכין עוד אחת.

יומולדת מספר 3

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שאתם מחכים לקינוחים. אל דאגה. הם בדרך!

אחרי שבוע שאכלנו מהקופסאות שבמקרר, ולאור הגוש הגדול של בצק סוכר שנשאר לי מעוגת מגי, חשבתי שהפעם יהיה עדיף להתרכז בקינוחים. גם מיקולה הסכים איתי בעניין הזה.

הקונספט שנבחר היה קינוחים קטנים, קלילים, שאפשר לחטוף מהשולחן באלגנטיות בלי שאף אחד יראה, ובצבעי ורוד-צהוב-ירוק קיציים. למשך כמה ימים, הבית שלנו הפך לקונדיטוריה מאולתרת. טרפתי, ערבבתי, ערבלתי, הקצפתי, הזלפתי, והעבדתי את התנור שלי שעות נוספות.

אם גם אתם רוצים 500 (חמש מאות!!!) נשיקות מרנג נימוחות, תגזימו כמוני ותעשו את המתכון המפורט הזה של נתנאלה, אבל עם 9 ביצים ו-3 כוסות סוכר. אם מספיק לכם רק 200, אתם מוזמנים אלי, יש לי מלא בפריזר.

חוץ מהנשיקות, היו לנו גם:

קינוחים אישיים של ג'לי וענבים.

מרשמלו על מקל, טבול בשוקולד לבן וסוכריות צבעוניות, לפי המתכון של איוונה ומיכל מ"פטי גאטו".

עוגיות שוקולד צ'יפס – עם עדשים במקום שוקולד צ'יפס – של ידידתי המוכשרת, שושה.

טראפלס לימונענע, באדיבות עוד ידידה מוכשרת – טלי.

כדורי אבטיח ומלון, שהונחו בתוך קערת אבטיח עם עלי נענע רעננים.

וגולת הכותרת – קאפקייקס על בסיס עוגת בננות של ידידתי היקרה, רחלי. הסמיילי שלמעלה, ניחשתם נכון, משאריות בצק הסוכר של מגי.

וכל השולחן:

איזה כיף לראות ילדים אוכלים בהנאה…! (כמה פולני מצידי)

מזל שהנשיקות היו בקצה השולחן.

ובאיזשהו שלב, לא יודעת איך, גם קערת העוגיות נפלה קורבן לסיכול ממוקד.

בשאר הזמן, בין נשיקה לעוגייה, בין מרשמלו לקאפקייק, היא פשוט ישבה לה, בשמלה ורדרדה ושתי קוקיות, וציירה בעולם אגדות משלה.

ומסתבר שגם סער ואני היינו פה! התמונה באדיבות יעל 🙂

הפקת היומולדת הרב-מערכתית הזאת הגיעה לסיומה עם רדת הערב. מהר מהר, לפני החושך, אספנו מהגג קרעי נייר עטיפה של מתנות, כוסות פלסטיק וצעצועים. שאריות האוכל נארזו בקופסאות, הילדה הושכבה לישון, ואנחנו התיישבנו על הספה לצפות בעוד פרק של Person of Interest.

עד היומולדת הבא.