כמעיין המתגבר

רגיל

– מיקולה, אתה יודע שכבר בדיוק חודש לא כתבנו פוסט???
– טוב, זה הגיוני, נולד לנו אחיין.
– ו…?
– לירון, תינוק חדש זה המון עבודה.
– מה כבר עשית, מיקולה? אפשר לחשוב שאתה זה שהחלפת לו חיתולים, קמת אליו חמש פעמים בלילה וטיילת איתו בכל הבית כדי שירדם סופסוף.
– לא, אבל מיקולה הכין לו הפתעה!

 אז זה אמנם לא לקח חודש, אבל מיקולה באמת הכין לאחיין החדש שלנו הפתעה.

 אבל נתחיל בסיפור.

 מעיין שלנו נולד בצהרי אפריל, אח שלישי למאור ומתן. זה קרה כל כך מהר, שאמא שלו אפילו לא הספיקה להגיד "אפידורל", וכבר הוא היה בחוץ (לטענתה היא אמרה "אפידורל" די הרבה פעמים, ובקול די רם אפילו, אבל הנתון הזה קצת פחות מתאים לסיפור). כשבאנו לבקר אותם בבית החולים, הדר נורא התרגשה, ורצתה לראות את התינוק החדש שוב ושוב. מעניין אם היא תתלהב ככה כשלה יהיו אח או אחות!

מעיין

את שמו של הרך לא גילו לנו, אבל קיבלנו שני רמזים:

 1. זה מתחיל באות מ', כמו אחיו הגדולים – מאור ומתן.
2. וזה שם שיכול להתאים גם לבן וגם לבת.

 אז את "משה" פסלנו על ההתחלה. "מרום", שם שאנחנו אהבנו ומאוד מתאים למשפחת חובבי התעופה שבנדון, גם ירד מהפרק, בשל הדמיון למאור. מנחם ורדי – כבר יש. גם מיכאל ורדי כבר יש. מטר? מיתר? משי? לא הסטייל שלהם. מאי? לא, טעות בחודש. מנדל? נו שוין…

– מיקולה!
– סליחה?
– מיקולה שם מצוין. זה במ', מתאים לבן ולבת, וזה אפילו שם של סלב.

אני די בטוחה שמיקולה התכוון למיקולה יאנוביץ' אזארוב, ראש ממשלת אוקראינה. אבל כנראה שגם השם הזה לא ממש יתאים לפיצקי הקטן. חשבנו וחשבנו, ובסוף זה הגיע: מעיין.

 מעיין הוא מבוע של מים מתוך האדמה […] בספרות, המעיין מסמל מקור נקי וטהור. (ויקיפדיה)

ישבנו, מיקולה ואני, וניסינו להחליט איזו מתנה תשמח את הקטנצ'יק.

– מיקולה, נראה לי שנביא לו צ'ק.
– לא טוב. הוא יקרע את זה.
– אולי בגד יפה?
– לא צריך. בשביל מה יש לו שני אחים גדולים?
– חיבוק?…
– קמצנית!

בין ההצעות שנפסלו (על ידי) היו גם: מכונית פורש, טיסה לברלין, פנטהאוז בהוד השרון, ארוחה במול-ים, ודגם לבנייה של גלקסיית שביל החלב. בסוף החלטנו – קובייה! גם רך, גם צבעוני, גם מרשרש וגם עם השם המקסים שבחרו לו הוריו.

צד אחד:

קובייה צד ראשון

צד שני:

קובייה צד שני

ובשתי הפאות העליונה והתחתונה תפרתי ברווזון קטן וחמוד.

קובייה מלמעלה

ברוך הבא לעולם, קטנצ'יק 🙂

מודעות פרסומת

»

  1. לפני שהתחלתי לקרוא – התאהבתי!!. לא, לא רק בקוביה… במעין, הבונבון הקטן!!! הוא מתוק כל כך.. זהו, אחרי שהוצאתי את זה, אני ניגשת לקרוא את עלילות מיקולה, בארץ הילוּדים 🙂
    נשיקות להדרי, בת הדודה של מעין!

    • תודה על שתי התגובות! ידעתי שתאהבי את מעיין, איך אפשר שלא? כזה קטן ועדין. ולגבי הסיפורים – אולי ביום מן הימים נאסוף את כל הרשימות של מיקולה ונאגד אותן לספר… מי יודע 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s